תם ולא נשלם – פרק 12
-פרק 12-
בדרך חזרה מהשטח שאלירן הראה לי עצרנו במסעדה לאכול ארוחת צהריים, כל הזמן הזה אם היו מתעמקים במבט שלי היו שמים לב שאני עדיין מופתעת מכל הבוקר ההזוי שהיה.
"מה קרה?" אלירן שאל כשהגיע האוכל
"סתם עדיין מופתעת" אמרתי מצחקקת וחותכת חתיכה מהשניצל שהזמנתי
"רציתי לשתף אותך בתכנון של הבית שלא נצטרך אחר כך לשפץ ונוכל לשמור את הכסף לדברים חשובים יותר" אמר בחיוך ונגס בסטייק אנטריקוט שלקח
"אבל אתה יודע שאני לא תמיד אוכל להיות שם" אמרתי בחיוך קצת עצוב
"רק אחריי הצבא ואז כל הזמן תיהיי שם איתי" אמר בחיוך והחזיק בידי
"מאיפה אתה יודע שניהיה ביחד עד אז?" שאלתי והרמתי גבה
"אל תפתחי פה לשטן, ובעזרת השם זה יקרה" אמר צוחק. שאר הארוחה עברה בנושאי שיחה שונים למדי. אחרי שסיימנו לאכול הסתובבנו בקניון שהיה ליד, קניתי מלא דברים חדשים. חזרנו בסביבות שעות הערב אליו הבייתה, הייתי גמורה מעייפות אז הלכתי לישון. פתאום הרגשתי מישהו שמישהו קופץ על המיטה, פתחתי במקצת את עיניי וראיתי את אלירן קופץ עם תינוק שצוחק בידיו, חייכתי חיוך קטן והסתובבתי לצד השני וניסיתי לחזור לישון
"ראית מה זה? אמא מתעלמת מאיתנו" אמר לאחר שהתיישב במיטה ובאותה שנייה פתחתי את עיניי בבהלה והתיישבתי, הסתכלתי סביבי וראיתי את אלירן ישן בשלווה בלי הילד, הסתכלתי על השעון ראיתי שהשעה חמש בבוקר, ניסיתי להרדם שוב אך לא הצלחתי והיו לי מלא אנרגיות
"אלירן, אלירן, אלירן, אלירן" אמרתי עד שהסתובב לכיווני
"אממ?" שאל עדיין עם עיניים סגורות
"יש לי מלא אנרגיות, רוצה לצאת לריצה?" שאלתי בתקווה לתשובה חיובית
"מה השעה?" שאל בקול צרוד ושיפשף את עיניו
"חמש ורבע" אמרתי
"מה את ערה בשעה כזאת?" שאל מתיישב ליידי
"חלום רע, אז אתה רוצה או לא?" שאלתי הוא פשוט הנהן וקם למקלחת, בינתיים הכנתי לי ללבוש חולצה כחולה משוחררת, טרנינג שחור, וכובע צמר, בכל זאת חורף. נכנסתי אחרי אלירן למקלחת התארגנתי, התלבשתי, ויצאתי מהמקלחת ואלירן בדיוק סיים לקשור את השרוכים בנעליים שלו, אני נעלתי נעליי נייק גבוהות בשחור כחול, לקחנו מים ויצאנו לריצה. אחרי ריצה של שעה וחצי הגענו חזרה אליו הביתה, אני נכנסתי ראשונה להתקלח ואלירן היה אחרי. הסתרקתי מול המראה, לבשתי טרנינג אפור עם טייץ שחור ולפתע שמעתי דפיקה בדלת הבית.
הסתכלתי בעיינית מי בדלת וזה היה גבר שנראה בערך בן 20. "מי זה?" שאלתי מאחורי הדלת.
"חבר של אלירן, דניאל" הוא אמר. פתחתי לו את הדלת והוא נכנס, הוא היה נראה ממש טוב, שיער חום בהיר בתסרוקת מארינס, עיניים בצבע תורכיז, הוא היה גבוה ושרירי
"אהלן דניאל" אלירן יצא אחרי דקה שבה בחנו אחד את השנייה, הוא ואלירן התחבקו חיבוק גברי, הם התיישבו בסלון והתחילו לדבר ואני הייתי בינתיים בטלפון וקיבלתי הודעה משיר 'את עדיין בתל אביב?' היא שאלה 'כן' עניתי לה 'אני בדרך לשם, בא לך להיפגש עוד שעה בנמל?' שאלה 'וואי כןן, חבר של אלירן פה ואני משעממת רצח' שלחתי 'חח אז סגור עוד שעה בנמל'היא שלחה וככה נגמרה שיחה. קמתי מהספה והלכתי לחדר של אלירן. לבשתי גופייה שחורה עם תחרה, שורט בהיר, אספתי את שיערי לקוקו ושמתי בנדנה שחורה עם ציורים בלבן קצת אחרי קו השיער נעלתי אולסטאר גבוהות שחורות ויצאתי מהחדר
"אלירן יש לך מספר של מוניות?" שאלתי והתקדמתי אליו
"למה את צריכה?" שאל בגבה מורמת והוסיף "ולאן נראלך את הולכת לבושה ככה?"
"אני נפגשת עם שיר בנמל, ומה אתה רוצה זה לא קצר" אמרתי
"אנחנו גם תכננו לצאת נוריד אותך בנמל, וזה נסבל אבל מותק חורף עכשיו את תקפאי" אמר
"טוב אני אחליף" אמרתי והלכתי לחדר והחלפתי לחולצה קצרה משוחררת שכתוב אליה באנגלית ניו יורק ומכנס ארוך רופף מעור בצבע שחור, נשארתי עם הבנדנה והאולסטאר ויצאתי שוב
"זהו את מוכנה?" אלירן שאל ואני הנהנתי, יצאנו מהבית. הם הורידו אותי בנמל ואחרי דקה ראיתי את שיר. אין חנות שלא עברנו בסוף החלטנו לשבת לאכול בקפה לנדוור. אחרי שעתיים שהתנחלנו להם בבית קפה קמנו עם כל השקיות ויצאנו החוצה. הסתובבנו עוד קצת עד שקיבלתי שיחת טלפון מאלירן
"סיימת עם המסע קניות שלך?" שאל
"כן" עניתי לו
"יופי, כי אני מחכה בחנייה" אמר
"טוב אני באה" אמרתי וניתקתי את השיחה. נפרדתי משיר והלכתי לחנייה שאלירן אמר שהוא נמצא. כשמצאתי אותו ראיתי שחבר שלו לא נמצא
"איפה חבר שלך?" שאלתי בזלזול
"הוא היה צריך ללכת" אמר מצחקק מהטון שדיברתי
"מה?" שאלתי כאילו אני לא מבינה
"כלום, פשוט הטון שדיברת הצחיק אותי" אמר
"מה את רוצה? אני באתי לפה להיות עם חבר שלי וחבר שלך נדחף פתאום" אמרתי בכעס
"איך אני חולה על הילדה הזאת" אמר ונשק לראשי
"לא יעזור לך התחנפויות" אמרתי
"נחזור הביתה, אני אפנק אותך" אמר והתחיל לנסוע לכיון הבית. אחרי עשר דקות נסיעה הוא חנה את המכונית בחנייה של הבניין ועלינו לבית שלו
"תשבי על הספה אני כבר חוזר" אלירן אמר ונעלם במטבח. הנחתי את השקיות בחדר שלו ואז חזרתי והתיישבתי על הספה. אחרי שתי דקות הוא חזר עם קערת פופקורן ועוד כל מיני שטויות שכשרים לפסח, הוא הניח אותם על השולחן בסלון והתיישב לידי, הוא קירב אותי אליו וחיבק אותי בידיו החסונות. הוא לקח את השלט ושם איזה סרט בוייאודי. אחרי שעתיים הסרט נגמר ובדיוק ההורים שלו נכנסו לבית. אתי באה והתיישבה ביני לבין אלירן
"עד מתי את נשארת פה?" אתי שאלה אותי
"מחר לקראת הערב אנחנו יוצאים לכיוון הבית שלי" אמרתי
"כל כך מהר את בוחרת ממנו?" שאלה
"זה לא בגללכם, פשוט אני ואח שלי מארגנים מסיבה מאוד גדולה ואני צריכה להיות שם לפחות יומיים לפני" אמרתי צוחקת
"אבל את באה למימונה נכון?" שאלה בתקווה
"כן" אמרתי בחיוך. ישבנו עוד קצת עם ההורים של אלירן ואחרי זה הלכנו לחדר של אלירן. אלירן ישב כשגבו נשען על הקיר ואני שוכבת כשראשי על רגליו והוא משחק לי בשיער
"תגיד למה אמא שלך כל הזמן שמחה שאני פה?" שאלתי מסתכלת עליו
"כי היא אוהבת אותך" הוא ענה לי
"כן אני יודעת, אבל זה יותר מהרגיל" הסברתי את עצמי
"אז לא יודע למה" הוא אמר וחזר להסתכל על הטלוויזיה
"והיא כל הזמן מזכירה את האקסית שלך, מה היא עשתה שאמא שלך כל כך שונאת אותה וכל הזמן מעצימה אותי בהשוואה אליה. אתה תתכוון אי פעם לספר לי מה קרה?" שאלתי והתיישבתי והרמתי גבה. הוא נאנח והושיב אותי על רגליו ככה שאני מולו וקרובה אליו
"האקסית שלי הייתה מאוד אבל מאוד עצלנית וגרמה לכולם לעשות ולקנות מה שהיא רוצה כולל אני וההורים שלי. הייתי מאוהב בה מעל כל הראש ולא שמתי לב לאיך שהיא מתנהגת להורים שלי עד שפעם אחת שהיא הייתה פה היא פשוט צעקה על אמא שלי וזה גרם לי להתעורר מהבועה שהייתי בה כמעט שנה" הוא סיפר לי את מה שקרה עם האקסית שלו
"אני מצטער שלא סיפרתי לך קודם, פשוט רציתי להיות בטוח שהקשר שלנו חזק מספיק כדי שאני אספר לך" הוא התנצל
"אין לך על להתנצל, אני מצטערת שדחקתי בך לספר לי" אמרתי והתקרבתי ונתתי לו נשיקה קטנה על השפתיים וישר עלה לו את החייך שהתאהבתי בו
"אני אוהב אותך" הוא אמר לי עם אותו חיוך וקירב אותי עוד יותר אליו
"גם אני, אין לך מושג כמה" אמרתי בחיוך ענקי.
"סיפרת לחברים שלך על המסיבה?" שאלתי אחרי כמה דקות של שקט כשראשי מונח על חזהו
"כן" הוא ענה בקצרה
"הם באים?" שאלתי
"שהם יפספסו מסיבה? הצחקת אותי" הוא אמר צוחק
"אגב מה הנושא של המסיבה?" שאל כדרך אגב, עשיתי כאילו אני סוגרת את הפה וזורקת את המפתח
"מישהו יודע?" שאל
"רק אני וליאב" אמרתי צוחקת
"נוו זה רק אני, רק עוד אחד שיהיה שותף לסוד" אמר ואני הנדתי את ראשי לשלילה
"סבבה, תזכרי לך את" אמר וכיוון אליי אצבע מאיימת
"חכה עוד יום, במילא אתה תבין כשאני אתרוצץ לסדר את הדברים האחרונים" אמרתי צוחקת
"נו אז היום הזה יהרוג אותך להגיד לפני?" שאל
"טוב נו הנושא, טוב זה לא כל כך נושא אבל במסיבה כולם יצבעו בצבעים שזוהרים רק באולטרה" אמרתי
"אז מאיפה תשיגו מנורות עם אולטרה?" שאל לא מבין
"אתה לא סומך על חברה שלך?" שאלתי מרימה גבה
"סומך סומך, אגב איך זה שלא שמעתי על המסיבה הקודמת שלכם?" שאל
"בטוח ששמעת אבל לא טרחת לבוא" אמרתי צוחקת
"אין סיכוי, כל החיים של חברים שלי זה לחפש מסיבות" אמר צוחק גם
"המסיבה שלנו נבחרה למסיבת השנה, אז אין סיכוי שלא שמעת עליה" אמרתי והראתי לו את הכתבה שעשו על המסיבה שאני וליאב ארגנו שנה שעברה.
"עכשיו אני נזכר, דניאל אמר על איזשהו מסיבה עם צבעים זוהרים בחושך" אמר
"אמרתי לך, אין אחד במדינה הזאת שלא שמע על המסיבה הזאת" אמרתי צוחקת
"טוב טוב, מה את משוויצה במסיבות שלך" אמר ואני הוצאתי לו לשון. העברנו את הזמן בצחוקים ולבסוף הלכנו לישון. בבוקר למחרת קמתי וראיתי שאלירן עדיין ישן. יצאתי לסלון וראיתי שאתי יושבת על הספה, התיישבתתי לידה
"בוקר טוב" אמרתי בחיוך
"בוקר טוב, איך ישנת?" שאלה בחיוך אימהי
"מעולה, ואת?" שאלתי בנימוס
"טוב מאוד, יש מצב אני גונבת אותך לכמה שעות?" שאלה מצחקקת
"בטח" אמרתי צוחקת
"תתארגני, נצא עוד חצי שעה" אמרה בחיוך. קמתי מהספה והלכתי להתארגן. לבשתי סוודר בצבע שמנת, ג'ינס שחור, נעלתי מגפיי טימברלנד עם עקב דומה לצבע החולצה, לקחתי תיק שחור קטן ושמתי כובע שחור על ראשי כאשר שיערי פזור על גבי. יצאתי לכיוון הסלון וראיתי שאתי מחכה לי. יצאנו מהבית לכיוון הקניון והתיישבנו לאכול ארוחת בוקר. לאחר מכן הסתבבנו בקניון. קניתי חולצות ומכנסיים חדשים. אחרי שלוש שעות שבהן רק הסתובבנו בין חנויות חזרנו אליהם הבייתה. אלירן ישב על הספה והסתכל על משהו בטלווזיה, התיישבתי לידו והוא נשק לראשי
"איך היה?" שאל
"היה כיף" אמרתי בחיוך והתכרבלתי בחיבוקו. השעות עברו והיינו בדרך לחיפה. אחרי שעה וחצי נסיעה הגענו לבית שלי. העלנו את כל הדברים ופשוט נשפכנו על המיטה. מצפה לי יומיים ארוכים. בבוקר למחרת קמתי ולשם שינוי ראיתי שאלירן ישב לידי עם מגש מלא באוכל. קמתי צחצחתי שיניים ושטפתי פנים וחזרתי לשבת ליד אלירן. הוא נישק אותי והתחלנו לאכול.
"מה קרה פינקת אותי?" שאלתי מופתעת מזה שהכין לי אוכל
"אסור לי לפנק את חברה שלי?" שאל צוחק
"מותר מותר" אמרתי ונתתי לו נשיקה. הוא הניח את המגש על השידה והושיב אותי עליו כשפניי מול פניו והתנשקנו באהבה. התנשקנו במשך כמה דקות עד שהטלפון שלי צלצל
"הלו" שאלתי
"שלום, אני מתקשר לגביי ההספקה של הצבע למסיבה מחר" הוא אמר
"אוקיי" עניתי
"אני אוכל להוריד את המשלוח אצלכם עוד חצי שעה בערך?" שאל הספק
"בוודאי" עניתי
"אוקיי, להתראות" הוא אמר
"תודה" אמרתי וניתקתי. הנחתי את ראשי על חזהו של אלירן ונאנחתי
"מה קרה?" אלירן שאל
"אין לי כוח למסיבה הזאת" אמרתי ונאנחתי
"למה?" שאל מלטף את ראשי
"הם הפילו עליי את המסיבה הזאת ורציתי חופש שקט" אמרתי
"בסוף את תהני במסיבה הזאת" הוא אמר מעודד אותי. אחרי כמה דקות קמתי
"באלי בריכה, אתה בא?" שאלתי
"שאני אסרב לראות אותך עםבגדים מינימליים?" שאל מרים גבה ואני בתגובה הרבצתי לו. לבשתי בגד ים שחור ויצאתי לחדר, אלירן כבר היה לבוש בבגד ים. ירדנו למטה
"תלך לבריכה אני כבר חוזרת" אמרתי והלכתי לחדר של ליאב
"ליאב עוד מעט אמור להגיע הספק עם הצבעים אז תשים לב" אמרתי והוא הנהן כתגובה. נכנסתי לבריכה עם אלירן. היינו קצת בבריכה ואז יצאנו להשתזף קצת. הספק כבר הגיע וליאב לקח את הסחורה. היום עבר והגיע יום המסיבה. בימים האחרונים בנו את הבמה ואת התאורה בהמשך החוף של הרחוב שלנו. אנחנו הבית האחרון ברחוב ולידינו אין עוד בתים כמה קילומטרים אז אנחנו מנצלים את המרחק הזה למסיבות חוף וכאלה. כל היום העברנו בהכנות אחרונות, הקמנו דוכנים שבהם יהיו את הצבעים ועד כל מיני שטיות זוהרים ואוכל ושתייה. אתמול כבר שמו את הגדרות ושמו שער שבו יקחו את הכסף כניסה בכל זאת צריך להרוויח משהו מכל הדבר הזה. הערב הגיע ואנשים לא מפסיקים להגיע. אני לבשתי בגד ים לבן שיש סוג של רשת צמודה מתחת לקו החזיה ושורט ג'ינס. אני הספקתי להיצבע על ידי אלירן קצת ואני גם ציירתי על עצמי. וצבעתי את אלירן שלבש בגד ים והיה בלי חולצה. אחרי שעה שבהם לא מפסיקים להגיע אנשים ומוזיקה ושתייה זרמו חופשי. טוב שתייה לא כל כך חופשי, בכל זאת רווחים ;)
מתן מצא אותי ולקח אותי לצד, למקום רחוק מהמוזיקה
"אני יכול להגיד לך משהו?" שאל
"בטח איזו שאלה" עניתי
"אני אוהב אותך"
תגובות (0)