מה לובשים להלוויה?

"שירה את רוצה לבוא איתנו או להישאר בבית?" אבא ניער אותי בעדינות משנתי.
"אני אבוא איתכם." אמרתי ושפשפתי את עיניי.
"אנחנו יוצאים בעוד רבע שעה." אמר לי אבא, נשק על מצחי ויצא מהחדר.
שכבתי במיטתי כמה דקות, עטופה בחשכת החדר.
כשלסוף קמתי, הגפתי את התריסים. אור רך שטף את החדר.
ניגשתי לארון ופתחתי את כל דלתותיו.
מה לובשים להלוויה?
לקחתי חולצה שחורה חלקה שאימא קנתה לי פעם, לא היה בה ייחוד כלשהו, אבל אותו יום היה חקוק בזכרוני.
מעל החולצה לבשתי מעיל שחור. המעיל הישן של אימא, ש'ירשתי' כשהייתה בהיריון עם תום.
אפרוריות השתררה בחדר, עננים הסתירו את אור השמש.
אחרי גרביונים שחורים, בחרתי נעלי בובה שחורות ומבריקות, אלה שמצאנו אני ואימא לחתונתו של יואב, לפני חצי שנה בלבד.
בזמן שהורדתי מהמתלה חצאית ארוכה חשבתי על האחיינית שתוולד לי בעוד חמישה חודשים, היא לעולם לא תכיר את סבתא שלה.
הבטתיבעצמי במראת החדר, שיערי הבלונדיני חלש על לבוש השחורים שלי. השיער הארוך והחלק שלי חייך אליי ביום העצוב הזה. השיער שאימא כל כך אהבה ולא הסכימה שאגזור.
אבל עכשיו אימא לא תאהב יותר דבר. כי אימא נהרגה אתמול בתאונת דרכים.
"שירה, את מוכנה?" אבא דפק על דלת החדר שלי בשקט. "אנחנו יוצאים."
"אני כבר באה." עניתי לו.
תחבתי את שיערי הארוך לכובע בארט שחור וישן, דואגת ששטם קצווה לא תצא.
הצצתי שוב במראה, בכי חנק חנק את גרוני.
האם זה באמת מה שלובשים להלוויה?