תהיי ויפה ותשתקי עונה 1 פרק 19 "אוקי" זה המילה שלנו

פתחתי את המזוודות שאנה ארזה לי מביטה מה היא שמה לי בפנים.
במזוודה ראשונה היו נעלי עקב שבהחלט םא התנגדתי להן,אהבתי עקבים ובמיוחדת שחורות.
המזוודה בצד ימין תפסה את צומת ליבי,הזזתי מעט את הבגדים רוצה להתעמק במה שנמצא שמה.
כנראה התחושת בטן שלי הייתה נכונה,בגדים תחתונים בכול הצבעים,תחרות,חזיות,תחתונים בכול הסוגים מקופלים לפי הגוונים.מהחזק לבהיר,מהרך לגס.
ידי החלו לרעוד ידעתי.
זרקתי את המזוודה על הרצפה,הוא רק רוצה לשכב איתי זה מה שהוא רוצה!
למה בגלל שאני בתולה בגלל שאני שלו!
חוצפה.
"רוז?"
גון נכנס לחדר כנראה מהרעש שהמזוודה עשתה כשהיא עפה מידי בכוח.
עיניו הביטו בכול הבגדים התחתונים שהיו על הריצפה,חזיות ברריות הכול מפוזר ואני מביטה בו כול כך מאוכזבת.
אני מרגישה כאילו לוחצים עלי,כאילו שוב קובעים מה אני צריכה לעשות.אני לא אתן לזה לקראות
לא שוב!
הפחד לא ישלוט בי אף אחד לא ישלוט עליי לא גון ולא אמא ולא אנה!
"הכול בסדר ??!
גון התקרב אלי במהירות נוגע בזרועותיי מביט בעניי חושש ששמה כראה משהו מלחפץ שלו.
נפצעת?"
שאל שוב גורם לי להביט בו בכעס אך הלב שםי נמס מהדאגה שלו אלי.
רוז רוז רוז האלה שבטוחי מזלזלת בי אני כועסת מבחוץ אך לגמריי נמסה מבפנים.

קיווצתי את אפי בכעס רואה איך חיוך עולה על פניו של גון,אך לא אני לא צוחקת יותר.
זה נגמר.
"זה מה שאתה רוצה?"
התרחקתי ממנו מביטה בו מאוכזבת
"מה אני רוצה?"
גון שאל מתקרב אליי שוב,עם הזמן הוא פשוט לא מצליח להוריד את הידיו מגופי.
בבקשה עכשיו אל תגע בי.
"להשכיב אותי"
אמרתי יותר לעצמי לא מאמינה שחשבתי שהוא אכפתי,ואמיתי איתי אך…
"מה?לא!"
אמר בקול רם גורם לי לעלות את עניי לעניו ולראות משהו לא מובן,אך הרגש כבר פועל והצער רק מתגבר.
"אז למה כול אלו?"
דברתי בקול חלש מרגישה איך רגליי רועדות ואיל עניי מתמלאות מדמעות.
אוי אמא איזה טעות נוראה עשית.
"רוז.."
נאנח שוב כאילו אני עול בשבילו.
קירבתי את ידי לבטני מתרחקת עוד קצת ממנו מרגישה שכול מה שבנינו נהרס.
עיניו מביטות בי ושוב במזוודה ושוב בעניי.
הלב שלי פועם בחוזקה.
החלץ משטלת.
למה הוא מסתכל עליי ככה?
"רוז זה פשוט את יודעת"
עשה תנועה עם ידיו של מובן מאליו אך לא הבנתי.מה אני יודעת?
הדבר היחיד שאני יודעת שאני לא אתהב במישהו שרק רוצה להשכיב אותי.
"אני לא מבינה"
לחשתי אך הוא שמע אותי.
לא אני לא מבינה לאן הוא חותר.
הרגשתי את זרועותיי עוטפות את גופי מגנות עליו מפניו.הוא לא יקבל אותי.
"זה פשוט אממ"
בפעם הראשונה ראיתי את גון מובך?
לחיו האדימו וקולו מעט רעד,הור העביר את ידו בשערו השחור והסמיך,עיניו הביטו ברצפה זה מרגיש כאילו הים סוער בעניו.
"את יודעת אנחנו בעל ואישה וצפיתי שתהיי מוכנה לכן אמרתי לאנה"
שפך הכול מתיישב על המיטה כאילו הרגע רץ.
"אוקי"
אמרתי בבטחון
"אוקי?"
שאל לא מבין מביט בי בשאלה
"אתה מחליט כמו תמיד."
הריי זה ברור מגיל חמש הוא מחליט עלי אז למה שעכשיו לא.
"מה?"
שוב לא מבין אותי,"כן גון מגיל חמש אני חייה תחת ההוראות שלך אז מה אכפת לך גם להשכיב אותי בכוח בכייף"
נכנסה בי רוח מורדת
"יאלה בא"
אמרתי לו הורידה את השמלה מעלי נשארת בהלבשה תחתונה ממלו.
דמי רתח התביישתי אך הייתי חייבת לעמוד על שלי.
גון הביט בי מסובב את גופו אליי ומתהפנט כולו ממני.
" די רוז"
לחש נלחם עם עצמו.
"למה גון?"
מעט נפגעתי חשבתי שהוא יקפוץ עלי,חלק בי רצה בזה אך חלק בי רצה שהוא מעט יגיב בחוכמה.
"בואי"
ציווה עלי.
הזדקפתי במהירות מרגישה שוב איך הציווי שלט משפיע עלי,
"תני לי את ידך"
לחש לאוזני גורם לי שוב אי נוחות,רגליי רועדות ושןב דפיקות הלב שלי מאיצות.
אוזני מאדימות כשהנשימה שלו פוגעת בהן.אני לגמרי נתונה לחסדיו
שמתי את כפות ידי הקטנות בכפות ידיו הגדולות שכיסו אותן ללא בעיה,אהבתי את הכפות ידיים הגבריות שלו.הטבעת נשואין שלו נחה על הקמיצה רק גורמת לי להרגיש רכושנית כול כך.
"אני מצטער לא הייתי צריך לקבוע את מה שהיה הייתי צריך לדבר איתך את ..אישתי עכשיו אנחנו צריכים לפעול יחד"
הביט בעניי ושפשף את מרפקיי ידי,הרגשתי את דמי רותח.אילו היה לי אומץ הייתי קופצת עליו הוא כול כך חמוד.שאני מתנמסת

"אוקי"
לחשתי מרגישה את פיו קרוב לשלי.
"אוקי"
לחש משפשף בעדינות את אפו באפי.
בפעם השנייה ביום הזה קירבתי את שפתיי לשלו ללא חרטות או פחדים