אולי

ומה אם ברגע אחד של אי- שליטה עצמית,
שנגרם עקב התמונה שלך מאתמול,
שמשודרת שוב ושוב במוחי,
אני אאבד כל טיפת בושה ואצעד אליך הביתה,
ואז כשאני אדפוק, אני אבין מה אני עושה,
וזה יהיה כבר מאוחר מדיי להתחרט,
אבל אולי זה טוב, כי אחרת, לא הייתי עושה זאת לעולם.

ואולי, אחרי שאני אדפוק על דלתך,
אני אראה את פני המלאך הרציני שלך,
והלב שלי יתפוצץ בחזי, והקול שלי יגווע,
והעיניים שלי יתמלאו בדמעות,
ואני מקווה שבקול חנוק, אני אצליח לומר לך
שאני אוהבת אותך, שכל חלק בגוף שלי זועק אלייך,
כמה, משתוקק, צמא למגע שלך.

ואולי, רק אולי אתה לא תטרוק לי את הדלת,
ואולי, אולי תתן לי להיכנס, אולי אתה תכניס אותי,
כי אני באמת רוצה להכיר כל חלק באישיות שלך,
לנשק כל חלק בגוף שלך, לאהוב את הנשמה שלך,
גם אם היא לא הטהורה ביותר שקיימת.

מה אם אולי, רק אולי,
יהיה לי האומץ לומר לך, ואולי,
כבר לא יהיה לי אכפת אם לא תרצה אותי בחזרה,
כי אני אדע שניסיתי כבר הכל.