חנוכייה

ערב חג החנוכה ,
בין כל הבתים הצפופים,
בבית אחד נטוש ..
על שולחן קטן
עמדה לה אותה חנוכייה .

היא עמדה , מקושטת ויפה
אך בודדה וריקה
מחכה לכל ילדיה
כל אותם ילדיה שהביאו
לה את האור שבחייה.

היא עמדה וחכתה
לאותם ילדים , שאותם אינה
ראתה המון שנים ..
געגועיה גברו מיום ויום
ולא היה אף איש
שיגשים לה את משאלתה
היחידה …

אך היא עמדה וחייכה,
ואף שידעה שלא נשאר בה אור לשרוד
עוד שמונה ימים ..
היא קיוותה שמישהו יבוא וימצא אותה
עד שתתאחד שוב עם נרותיה
שיחזירו אותה לימי אורותיה..
ויחד איתם בשארית שמונת ימים חייה
חייה יכבו בבת אחת.

כך היה שבערב חג החנוכה
בבית נטוש אחד,
על שולחן קטן
עמדה לה חנוכייה
שחיכתה בקוצר רוח
לנס החנוכה שלה.