'חייל שלי,מלאך שלי' פרק 27

קמתי לבוקר גשום,מציצה בשעוני ורואה שהשעה בסך הכל שש בבוקר,לבשתי על עצמי סוודר ויצאתי מהחדר,מסתובבת בבסיס שהיה ריק בשעה הזו.
התיישבתי על אחד הספסלים בשקט,מנסה לראות משהו דרך הערפל הכבד ששרר מסביב.
"אל תדאג,אף פעם לא אכזבתי אותך" שמעתי את קולו של רפאל,סובבתי את מבטי וראיתי אותו מתקרב לכיוון הספסלים גם הוא,
"אני יסיים כמה שיותר מהר" אמר,הוא קלט אותי והתקדם לעברי,גורם לי להזדקף במקומי
"ביי" מלמל והכניס את הפלאפון לכיסו,הוא הסתכל עליי בבלבול והציץ בשעונו
"שטרית,למה את ערה בשעה כזאת?" שאל,נאנחתי בכבדות והזזתי את מבטי ממנו
"זה לא באמת מעניין אותך" גיכחתי בזלזול וקמתי ממקומי במהירות,מתכוונת ללכת
"את יכולה לחשוב מה שאת רוצה" אמר בחוסר עניין,הלב שלי נצבט מהיחס שלו,זה כואב לי כל כך.
"אם כבר התעוררת,יש לי המון עבודה ואני צריך למסור כמה טפסים היום בערב,תעברי עליהם בשבילי" ספק אמר ספק קבע לי עובדה,
"אני לא חייבת לעשות בשבילך כלום" שילבתי את ידיי וחייכתי חיוך ציני,הוא הביט בי במבט רגוע
"אל תשכחי שאני עדיין בדרגה יותר גבוהה משלך ושאני יכול לבקש ממכם מה שאני רוצה" חייך בניצחון,
"איך שכחתי את זה המפקד?" פתחתי את עיניי בתדהמה מזוייפת,
"תתלבשי ותבואי למשרד שלי" חייך והלך מן המקום,חתיכת אידיוט!
**************
התקדמתי למשרדו של רפאל במהירות,פותחת את הדלת בפראות ונכנסת.
"מתיי תלמדי לדפוק בדלת?" מלמל וסימן לי להתיישב אך הנפתי את ידי בביטול,
"רק תביא לי את מה שצריך ונגמור עם זה כבר" הסתכלתי עליו בעצבים,הוא חייך בשעשוע והניח על שולחנו קופסה מלאה בדפים.
"אתה רוצה שאני יסיים את כל זה עד הערב?" נאנחתי בעייפות,הוא הניד בראשו לשלילה
"לא עד הערב,יש לך שעתיים" אמר בחיוך רגוע,הכתי על שולחנו בחוזקה
"מה אתה רוצה ממני?" התעצבנתי,הבטתי בעיניו הירוקות שנראו אדישות
"ואחרי זה אני הילדותית?אתה מתנהג כמו ילד קטן" הרמתי את קולו,הוא קם מכיסאו ועקף את שולחנו,נעמד קרוב אליי
"את משחקת באש את יודעת את זה?" הרים גם הוא את קולו,ריחו הגברי גרם לי להסתחרר לרגע.
"אני לא עשיתי לך כלום" מלמלתי,משפילה את ראשי לריצפה
"את עושה לי סצנות קנאה על לירון אבל מנשקת את בן חמו?את חושבת שאני באמת נופל לשטויות שלך?" צעק,גורם לי לקפץ במקומי בבהלה.
"כבר אמרתי לך שאין לי שום דבר עם רוי,הוא בסך הכל ידיד שלי" אמרתי,הדמעות החלו לצאת מעיניי ללא הפסקה.
"שטרית מספיק,פשוט תקחי את הטפסים ותלכי" נשם עמוקות והסתובב עם גבו אליי,
"רפאל.." נגעתי בכתפו בעדינות,הוא רעד מעט והתרחק ממני
"דיי,תעשי מה שאת רוצה זה לא מעניין אותי" אמר בקול צרוד מעט,נענעתי בראשי ולקחתי את הקופסה מהשולחן,יוצאת.
**************
"את מוכנה לעזוב את זה כבר?" מיקה התעצבנה ולקחה את הטפסים מידיי,מסתכלת עליהם בחוסר עניין
"אני כבר מסיימת" קמתי ממקומי והתחלתי לאסוף אותם,מחזירה אותם לקופסה.
"הוא מקנא" מיקה חייכה והביטה בי,גלגלתי את עיניי ונאנחתי בכבדות
"אני לא מעניינת אותו בכלל" מלמלתי והרמתי את הקופסה,מתקדמת לכיוון משרדו של רפאל.
פתחתי את הדלת והנחתי את הקופסה הכבדה על שולחנו,גוררת את מבטו לרגע
"יש כאן הכל?" שאל,הנהנתי בשקט
"את יכולה ללכת" אמר באדישות וסימן לי עם ידו לצאת אך נותרתי לעמוד במקומי.
"את צריכה משהו שטרית?" שאל,מכווץ את עיניו
"אני רוצה שתפסיק להתנהג אליי ככה" אמרתי כמעט בלחש,הוא שתק.
"אני מתנהג אלייך כמו שאני צריך,את בסך הכל חיילת שלי" הרים את קולו,
"זה לא נכון" אמרתי בקול שבור,זה כל כך פגע בי
"אתה פשוט לא מבין" מלמלתי,הוא קימט את מצחו בבלבול והתקרב אליי
"אני לא מבין מה?" שאל,מסתכל עליי
"כלום" עקפתי אותו והתקדמתי לכיוון היציאה ממשרדו אך ידו חסמה את דרכי,
"תעזוב אותי" לחשתי,הוא תפס במותניי והצמיד אותי לגופו
"מה קרה שטרית?תפסת רגליים קרות?" שאל בהתגרות,פניו צמודות לשלי
"אני רוצה ללכת" השתחררתי מבין ידיו ויצאתי ממשרדו.