אהבה בדם קר- פרק 1

ג'סיקה כשלה לאחור וגבה התנגש בדלת הדירה שלה, תוך כדי שג'ייסון מילמל דברים לעצמו שלא הצליחה להבין, היא סובבה את ידית הדלת בשקט ופתחה אותה. ג'ייסון הסיב את מבטו אליה בדיוק כשבאה לצאת ולברוח מהדירה, הוא לקח צעד גדול ותפס את זרועה, מושך אותה חזרה לבפנים.
"תעזוב אותי! אני אתקשר למשטרה!" ג'סיקה צעקה והכתה בו עם אגרופיה הקטנים, זה לא הפריע לו, אחרי כל מה שעבר באימונים לעבודה הזאת כמעט הכל לא הפריע לו, בייחוד לא אגרופיה של ג'סיקה. הוא הביט על שמש הצהריים דרך חלון דירתה, הוא ראה דמות מוזרה על גג הבניין לבושה רק בשחור ונקודה אדומה קטנה משתקפת מזכוכית החלון, אישוניו התרחבו ואחיזתו בג'סיקה התחזקה.
"תתכופפי!" הוא אמר בקול רם ומשך אותה לרצפה בדיוק בזמן, הירייה שהייתה מכוונת לפגוע בשניהם באותה מכה שברה את החלון ונתקעה בדלת העץ הממורקת איפה שראשה של ג'סיקה היה אמור להיות. הזכוכיות התפזרו על רצפת העץ בדירה קרוב לחלון, ג'סיקה רעדה כל כך שג'ייסון יכל להרגיש זאת בעצמות שלו, היא תפסה את זרועו כל כך חזק ולא הייתה לה כוונה לעזוב. הטלפון במטבח צילצל וכל הדם בגופו של ג'ייסון זרם לרגליו, הוא ניסה לקום אבל ג'סיקה לא עזבה את זרועו,
"א-אל תלך, ה-הם ינסו להרוג אותי." היא לחשה לו והוא נאנח, הוא הביט לתוך עיניה שעדיין ניסו לפענח את זהותו.
"תיחשארי למטה כדי שהוא לא יראה אותך, הוא לא יהרוג אותך עדיין כל עוד הוא לא הרג אותך." ג'ייסון אמר בידיעה שהאימרה הזאת לא נשמעת מנחמת כלל, היא הינהנה את ראשה ועזבה את זרועו. הוא התיישר והביט בדמות שמחוץ לחלון השבור, הוא הלך במהירות למטבח וענה לטלפון.
"עבר זמן ג'ייסון…" הקול המוכר של אחד ה'חברים' של ג'ייסון נשמע מצידו האחר של הטלפון, ג'ייסון פסע לחלון והביט על הדמות שהרובה שלה היה מופנה למטה.
"אכן תומאס, ממתי אנחנו משתמשים בשמות האמיתיים שלנו?" הוא שאל בשעשוע, למרות שהוא כבר ידע את התשובה. תומאס נשלח עם מטרה אחת, להרוג אותו ואת ג'סיקה ובמצב כזה אין צורך להשתמש בשמות בדויים כדי להגן על הזהות שלהם. "אני משער שסאם שלח אותך." ג'ייסון המשיך לדבר והוא שמע את תומאס נאנח,
"אתה סירבת לפקודה, מה אני אמור לעשות? וסאם הוא לא זה ששלח אותי, הבוס היה אחראי לזה." תומאס אמר, ובהזכר של הבוס ליבו של ג'ייסון החל לפעום בחוזקה.
~זאת לא עבודה רגילה אם הבוס מעורב.~ ג'ייסון חשב אבל סילק את אותה מחשבה במהירות, הוא החליט לנסות טריק שירוויח לו ולג'סיקה עוד קצת זמן.
"אתה יודע מה מצחיק תומאס? הוא תמיד מבקש ממך לחסל את אלה שקרובים אליך, כאילו הוא מבקש ממך להרוג את הדם של עצמך." ג'ייסון עצר ותומאס הוריד את הרובה שלו, "הוא עשה את זה עם מארק ואז עם טיי ועכשיו…" הוא נאנח וסימן לג'סיקה לפתוח את הדלת באיטיות כדי שתומאס לא ישים לב. "עכשיו איתי תום, אני אתגעגע אלייך יותר מכולם. תגיד לפיל והשאר שאנרתי להתראות." הוא אמר וסיים את השיחה, הוא הוציא רימון עשן מתיקו ופתח אותו, הוא נופף לתומאס לשלום והעשן התחיל לכסות את החלון וכל הדירה.
==
"שיט." תום קילל לעצמו והרים את הרובה שלו, פעם נוספת הוא נפח למלכודת הזאת, כל פעם מחדש. ~לג'יי יש נקודה בדבריו.~ הוא חשב לעצמו והתחיל לרדת במהירות דרך מדרגות החירום החיצוניות.
==
ג'ייסון החזיק בעוצמה את פרק כף ידה של ג'סיקה כשתיפסו במעלה מדרגות הבניין לכיוון הגג,
"כמה קומות הבניין הזה?" ג'ייסון שאל בהתנשפות, עדיין שומר על קצב מהיר במעלה המדרגות.
"14 קומות, אנחנו עוד מעט שם." היא ענתה לו, לא בטוחה למה זה היה חשוב לו כל כך. הם הגיעו לגג וג'ייסון פתח את דלת הפלדה הכבדה בבעיטה, כשהשמש בעיניו הוא עדיין יכל לראות את תום יורד במורד מדרגות החירום. הוא הכניס את ידו לתיקו בחיפוש אחר האקדח והמשתק שלו, הוא הלך לקצה הגג ועם כמה כיוונונים אחרונים ירה.
==
תום נפל לרצפת המתכת של המדרגות ואחז בזרועו הפצועה, שיניו שוחקות נגד הכאב. הוא ראה את דמותו של ג'יי במעיל העור האדום והארוך שהתנודד ברוח החזקה שנישאה באוויר הקריר של הצהריים כשאקדח מכוון ישר אליו. הוא נתן לראשו ליפול אחורנית לקיר הלבנים של הבניין ועם את עיניו, מתכונן ליריה שנייה קטלנית יותר, הוא שמע את שריקת הכדור וכיווץ את עיניו יותר. אחרי כמה שניות הוא פקח את עיניו ודמותו של ג'יי לא עמדה שם יותר, מעל לראשו היה חור שבו הכדור פגע בלבנים והוא קם במהירות על רגליו עדיין אוחז בחוזקה את זרועו הפצועה. הוא ירד במדרגות ונכנס למכונית שלו, מדליק אותה ונוסע חזרה לבסיס כדי לדווח על הכל.
==
ג'ייסון וג'סיקה שכבו על בטנם על רצפת הגג, מתנשפים בכבדות מהריצה למעלה, ג'סיקה רעדה מפחד וניסתה להסדיר את נשימתה חזרה למצב הרגיל. הרעש של צמיגי גומי חורקים על אספלט גרם לג'ייסון לתחושת הקלה בחזהו, הוא התיישב על ברכיו והבריש את הלכלוך ממעילו וזרועותיו, הוא עזר לג'סיקה להתיישב על ברכיה וניקה את הלכלוך גם ממנה.
"זה בסדר, את בטוחה עכשיו." הוא אמר וניסה לחייך, היא עדיין רעדה ונפלה לתוך החזה שלו והחלה לבכות. הוא רצה לנשק אותה, כמו שהוא היה עושה במצבים כאלה פעם, אבל הוא ידע שהוא לא יכול, הוא חיבק אותה וליטף את ראשה וגבה, מנסה להרגיע אותה כמה שאפשר. כשהיא הפסיקה לבכות הוא הרגיש שהנשימה שלה הפכה לאיטית יותר, הוא הביט בה וראה שהיא נרדמה תוך כדי הבכי, ליבו כאב מהמחשבה של מה הוא הביא עליה כשסירב לפקודה והוא ידע שהוא חייב לתקן את המצב. אבל לפני הכל הוא היה צריך לשמור עליה בטוחה, הוא הוציא את הטלפון שלו וחייג למלון 'גראנד פלאזה' שהיה לו שמור בחיוג מהיר, כמה צלצולים לאחר מכן והפקידה ענתה.
"קבלת מלון 'גראנד פלאזה' איך אני יכולה לעזור?" הפקידה ענתה וג'ייסון צבט את גשר אפו,
"כן, אני יכול לדבר בבקשה עם מארקוס נאש?"