לולה || פרק ראשון ||
"לול".
"לולה".
"לולה קארטר!" צרחה דקה קטעה את חלומי.
השיער האדמוני קפץ במהירות, ונתקלתי במבטה המאשים של ג´יין.
"לול, את לא יכולה לישון כשאני בעיצומו של משבר!" היא התעצבנה.
"תשתקי ג´יין, יש אנשים שלא ישנו שנת ישרים בלילה כמוך". חרצתי לעברה לשון ורדרדה.
"הו כן? שתפי אותי, מה עבר עלייך בשנתך, מסכנה קטנה?" היא הקניטה.
הכיוון הזה לא טוב.
בכלל לא טוב.
"איזה לישון? כלבלבה. חזרתי ב3 מהמסיבה של ג´ייסון, ואמא שלי חיכתה לי עצבנית. את יכולה לתאר לעצמך? מגיל 15 היא לא אמרה לי מילה על השעות לא שעות שחזרתי הביתה, ועכשיו? שנייה לפני שאני עוזבת את הבית היא התחילה להתעניין בחיים הרקובים של הבת שלה?" ירקתי.
"ואולי מה שגרם לה לרתוח היה שהייתה שיכורה מהתחת? או אפילו גרוע מזה, מסוממת?" צחקקה ג´יין.
"יכול להיות. אבל את לא עוזרת לי, כלבה". צנחתי באפיסת כוחות על המיטה של החברה הכי טובה שלי.
"כן, טוב. יכול להיות, אבל בואי נתמקד בסוגיה שלשמה הגעת אנה, ולא סתם כדי לדגמן לי שטיח רצפה מקומט". מרטה ג´יין את השערות מהדובי הזקן שלה, מרכוס.
"מה העניין?" הזדקפתי.
"זה לוק". היא מלמלה קצרות.
שוב הוא עושה בעיות.
"חשבתי שחתכת ממנו". מלמלתי מופתעת.
"טוב את יודעת, את זאת שתמיד אמרת לי שלא עוזבים משהו עד שמוצאים לו תחליף". קטעה אותי בהנפת יד.
"כן, אבל לא שמדובר בחבר הבוגדני שלך, שבגד בך יותר משלושה פעמיים בחודש האחרון! את חתיכת סמרטוט, בחיי". נבחתי.
"תשתקי ג´ינג´ית. אני חושבת שאני מאוהבת בו". היא צחקה במבוכה.
"אין סיכוי". ירקתי.
"למה כלכך קשה לך לקבל את זה?" זה היה תורה של ג´יין להתעצבן.
"כי הוא בן -" התחלתי, אך היא קטעה אותי.
"תפסיקי לקלל אותו, אני יודעת שאת שונאת אותו". היא מוללה את אצבעותיה בשמיכה הרכה.
"כן טוב, את יכולה להבין אותי, הוא שבר לחברה הכי טובה שלי את הלב כבר יותר מפעמיים!" קטעתי אותה בעצבים.
"לול, אני-" היא מחתה.
"את סמרטוט ג´יין, זה מה שאת". השלמתי אותה,
יוצאת מחדרה וטורקת מאחוריי את הדלת.
זאת ג´יין שלי.
החברה הטובה שלי מגיל אפס.
למה אני נותנת לה להתנהג ככה?
להשפיל את עצמה?
למה אני לא חותכת את הקשר שלה,
אני הרי יודעת שאני היחידה שמסוגלת לזה.
אני הרי רק צריכה לספר לה,
מה קרה לפני שבועיים ששהתה עם משפחתה בבית הקיץ שלה במיאמי.
אולי כי אני פוחדת שהיא תחשוב שזה אשמתי?
זה מגוחך.
הוא הביא את זה על עצמו,
אפילו לא עברה במוחי רעיון לשתף עימו פעולה.
או שכן?
טוב, זה רק חלף.
וזה לא נחשב, מיד לאחר מכן העפתי אותו ממני לכל הרוחות.
אך אולי זה מה שמפחיד אותי בעצם.
המחשבה שעברה לי בראש, איך התפתיתי להסכים,
שהציע במילים יפות לבגוד עימו בחברה הטובה שלי.
אני חתיכת כלבה.
זה כל מה שאני.
תגובות (0)