זאבים

גופו השרירי נמתח, מחכה לזמן הנכון. עיניו הצהובות סרקו את המרחב השומם עכשיו. ערבות של שומקום. לכאן כל האנשים החיים מתים מגיעים. לכאן מגיעות נשמות אבודות רבות. ציפורניו בטשו בקרקע הלחה מהגשם. כבר אין למה לחכות כאן הוא ידע. הוא לא יתן לה לחזור. היא לא בשבילו והוא לא יוכל לעכל אותה.
קול צעדים מאחריו.. כן.. הגעת לכאן צייד. אני יודע שאתה עוקב, כבר מההתחלה. חשב לעצמו הזאב. ראיתי אותך מזמן. סירבתי לראות בי את המפלצת שיצרת ממני, רק כדי לנצח אותי. אינני מפלצת, צעדתי במקומות חשוכים ממה שאתה יכול לחשוב עליהם, שם אתה הניצוד. והגעתי לכאן. לעולם לא תוכל ללכת בשבילי נפשי, אתה תתרסק.
והיא, כן… סערות מתגשמות מול אפו, כן.. שם במרחק. הוא לא יתקרב. לא עוד.

הוא הרים ראשו לירח, מילל
כועס על ניסיונותיו
כמהה אליו
מתגעגע לחזור

יללה שניה
פרוותו סומרת ברוח

הזאב התחיל לרוץ
אין צורך לבדוק בשלומי
אני אתכם
אלה שמעיזים לקרוא לי ידיד