לוסי

הוא ביקש שאקרא לו לוסי בזמן ששכבתי במיטה והחל מתפשט. הבטתי בלוסי.

אח. לוסי. עיניו מכושפות ושפתיו נצחיות. לוסי היה מלאך שביקש לעוף גבוה אך כנפיו המקועקעות על גבו היו בעצם אלו שהכבידו עליו. אלה היו החיים התמותיים הללו שדחו שאיפותיו של אותו נער מושלם לאדמה ואני נקלעתי לדרכו.

הוא היה אבוד, מלאך אבוד. המלאך שחיכה שמישהו יקח אותו לזרועותיו ויגיד לו כמה הוא מיוחד, כמה הוא שווה הכל וכמה שכל המאמץ שלו,הדמעות שלו,היזע,הדם..יהיו שווים את זה לא פחות מקיומו המוחשי בלבד.

האובססיביות הייתה הדדית וכן רגשות הניכור הרחוקים.
היינו שתי נשמות פצועות ואבודות שמצאו נחמה אחת בשניה, מכודרות ולכודות בין שמיכות וסדינים כשהעולם בחוץ ממהר, רץ, לא עוצר לקחת נשימה.