דוח מצב

29\11, יום ראשון, 09:41
היי,
את בטח רואה את זה וחושבת לעצמך "מה לעזאזל? חשבתי שהצלחתי להעיף אותה מהחיים שלי!" אבל זה כמו למסור ילד למישהו ולצפות שלא יעדכנו אותך איך הוא גדל (טוב, אולי עם ילד זה קצת שונה, עם לבבות שבורים זה עובד אחרת.)
מה המטרה של זה? האמת, אין לי פאקינג מושג, הרגשתי צורך עז שתדעי קצת אני מניחה.
איך אני? בסדר, נראה לי, אובחן אצלי דיכאון קליני (אמא אמרה שאני צריכה ללכת לפסיכולוג אבל לא רציתי, זה בטח היה הרבה יותר מגניב אם הייתי כותבת שאני הולכת לטיפול פסיכולוגי ואז גם יהיו לך יותר רגשות אשם, אז תדמייני או משהו.)
יש לי 2 קווים עמוקים ביד ואחר פחות עמוק ליד המרפק, יש לי בערך 5 קווים ברגל וליד הכפות רגליים מלא קווים אחד על השני. (כמו הבלגן שהשארת לי בלב)
אני עמוקה ופואטית לאחרונה, לא יודעת אם זה טוב נראה לי שלא סובלים מזה במיוחד אז אני לא מנסה להפסיק כי זה נחמד לי.
דיברתי אתמול עם מישהו (לא חשוב מי כי את במילא לא מכירה אותו ותמיד אהבת לחיות באשליה שאני רק שלך וניסית להעיף את כל השאר ממני ובסוף נשארתי לבד כשעזבת) זה היה כשהתגעגעתי לעיניים שלך, נזכרתי שאמרתי לך פעם שהן כחולות כמו הים ואפורות כמו הגיהנום, את עשית לי את הגיהנום ומישהו צף עכשיו בים המלח שלך, או שבעצם אני ים המלח כי הגלונים של הדמעות שבכיתי בהחלט יכולים למלא ים.
אני לא יודעת מה אני מנסה לעשות, אני נאבקת כבר 6 שעות בדוח מצב המזדיין הזה, יודעת מה? אני רוצה להתאבד רק כדיי לראות את הפרצוף שלך, לכי לעזאזל ואני אשאר כאן פסיכית עם דיכאון קליני והפרעה דו קוטבית והפרעת פאניקה ושני התקפי חרדה כל יום, את עשית אותי פסיכית והחלק שהכי מעצבן אותי הוא שאת שמחה,
זין על הבטחות, הן תמיד מתפוצצות, זוכרת שאמרת לי ממש ממש ממש מזמן "אני הבן אדם האחרון שאת צריכה לפחד שתיאבדי?" את בטח לא זוכרת, אני בחיים לא אשכח.