אני ואתה לא נשנה שום דבר – פרק 89 (פרק 1)
רוג'ר – מלך האלפים האפלים, עמד מולנו. חיכיתי לרגע הזה מאז נולדתי, להילחם בו.
"אז את הנבחרת ששמעתי עליה? היכוני למות!"
הוא לקח מקל והרים אותו לשמיים, אמר כמה מילים לא ברורות ופתאום – טרח! מכת ברק הכתה במקל והפכה אותה לחרב ענקית וזוהרת.
הוא התחיל לרוץ לעברי עם החרב.
"חסן, רוצי!" צעק בלוני ממרחק.
אבל לא יכולתי, נעמדתי קפואה, ללא יכולת לזוז, מלך האלפים כבר הגיע אליי, הוא החזיק את חרבו בשתי ידיו ועמד לתקוף…
"חסן!!!"
מלך האלפים הכה אותי עם החרב, חושך, חשבתי שזה הסוף.
"חסן" שמעתי קול, "מי זאת?", "אני הרוח שבתוכך, הכוח שתמיד היה בליבך".
הקול היה נשמע לי מוכר, זה לא יכול להיות…
"אמא!"
פתאום אור לבן בוהק הציף אותי, קולות של אלפים החלו להישמע ברקע "מה קורה פה? האם היא…?"
התמונה התבהרה, מלך האלפים עמד מולי, עם פה פהור. משהו הרגיש שונה, בחנתי את עצמי ופתאום הופיע עליי שריון מוזהב, כמו באגדה שביבר סיפר לי.
"היא באמת הנבחרת! אבל זה לא משנה, זה עדיין הסוף שלה!"
מלך האלפים שוב ניסה להכות בי בחרבו, אבל תפסתי אותה בידי ולא עזבתי.
"מנוולת!"
"זה הסוף שלך, מלך האלפים"
העפתי ממנו את החרב, ועם ידי בלבד הוצאתי את ליבו ומעכתי אותי.
מלך האלפים מת, האלפים הביטו אחד בשני במבט של תבוסה, העיפו את נשקם ונפלו על ברכיהם, זה באמת היה הסוף.
"חסן!" צעק בלוני! "עשית את זה" הוא קפץ עלי וחיבק אותי. "אבל איך?", "אני לא יודעת, אבל אני חושבת שלאמא שלי היה קשר לזה" הוא הביט עליי במבט נדהם.
מלך השממה בא אליי ולחץ את ידי "עשית את זה חסן, כל הכבוד! אם תרצי בכך, יש לך מקום בחצר המלוכה שלי".
"אני מעדיפה להמשיך לחיות את חיי בפשטות בכפר שלי, אבל תודה" עניתי.
אני ובלוני הלכנו משם יד ביד, שמחים ומאושרים, כשמאחורינו שומרי השממה החלו לאסור את האלפים, קצת ריחמתי עליהם, בסופו של דבר זו לא היתה אשמתם הם פשוט הקשיבו למלך המרושע שלהם שאיים עליהם לעשות את הדברים האלה, אבל מה יכולתי לעשות?
…
המשך יבוא.
תגובות (1)
זה הפרק הראשון?? אז למה כתוב 89?