המסתורין שבך – פרק 4

מישל:
"לא ג'ק, הגיע הזמן שתשחרר אותי." אמרתי באי רצון, כל כך חשקתי למגעו, גופי שרף לנשיקות שלו שהוא כל כך אהב לפזר על כל חלק בגופי.
"את יודעת שאני לא יכול, את…את מבלבלת אותי לעזאזל את…העיניים שלך." הוא אמר והחל לגעת בפניי, בכתפי ואז החליק לכיוון אגני.
"ג'ק, קשה לי ככה אתה נותן לי להרגיש שאני רק סקס מזדמן בשבילך. זה מתחיל להימאס עלי." התעצבנתי, כעסתי על עצמי שאני כל כך כנה איתו, לא מצליחה להיות קרה ואדישה.
"השתגעת?" הוא לחש בקולו צרוד ומטריף.
איך הוא עושה את זה?תנועה אחת, מבט מטריף ושובבי ואני שלו. כאילו יודע שאכנע לו, לוקח אותי כמובן מאליו.
הוא הצמיד אותי בחוזקה ואגרסיביות אל גופו השרירי, עיניו השחורות היו עמוק בתוך עיניי, כולא אותי אל תוכן וקושר אותי חזק שלא אברח.
"את היצור הכי סקסי עליי האדמות." הוא לחש בצרידות וקרע את השמלה שלבשתי. פלטתי אנחה מפי ונשכתי את שפתיי התחתונות.
"ג'ק." לחשתי וליבי קיפץ בחזהי.
"את תצעקי את השם הזה הרבה היום." הוא כאילו הבטיח זאת ואני כבר ממזמן נכנעתי, לא יכולה לעצור את הדחף שלי אליו.
הוא דחף אותי ונפלתי על המיטה הזוגית שעמדה באמצע החדר.
הוא נשכב עליי, מלטף את רגליי בדרך שלו, הדרך שמטריפה כל גיד, וריד ואיבר בגופי.
למה הוא נהפך לאוויר שלי?אני מרגישה שבלעדיו אני לא מצליחה לנשום, כאילו היה המשאף שלי.
"ג'ק." גנחתי את שמו כשהחל לנשק את צווארי נשיקות רטובות ואגרסיביות.
הוא הדליק את גופי והפך אותו ללבה.
אני לוהטת מהגבריות שלו, מהנגיעות החמות שלו.
"אח…אני מסוגל לגמור רק מלהסתכל על הגוף המושלם שלך." הוא לחש על צווארי ואז הרים את מבטו.
חייך את החיוך השובבי שלו וירד עם עיניו אל חזהי השופע.
החיוך ירד ומבטו נראה מהופנט.
הוא החל לנשוך את פטמותיי ואני גנחתי מהכאב וההנאה העצומה שגופי עבר הרגע.
"ג'ק…" גנחתי בקול, לא מצליחה להשתלט על עצמי.
אני מרגישה בגן עדן עכשיו כשהלשון שלו מחליקה על כל בטני.
הוא החל להוריד את התחתון שלי, באיטיות מענה.
"תוריד כבר." התעצבנתי, הייתי כל כך חמה שלא יכולתי יותר לחכות עד שהלשון תגיע לאיזור הרגיש שלי.
"אני אוהב אותך ככה…חמה." הוא אמר בשעשוע והיה מרוצה מכל העניין.
הוא הביט על איברי ונשך את שפתיו התחתונות, הוא רכן לכיוון איברי והחל לנשק אותו נשיקות רטובות.
ממש טורף אותי בתשוקה שלו. "ג'ק!"
צרחתי מהנאה, הוא יודע את העבודה.
הוא כל כך…מנוסה.
"אני גומרת ג'ק!" צעקתי, מרגישה את זה מגיע.
וברגע שזה כמעט הגיע, הוא הפסיק והוריד את בגדיו וחדר אלי בחדות.
פלטתי עוד גניחה, שוב צעקתי את שמו.
"אח…כמה שאת רטובה, רטובה בשבילי."הוא לחש באוזני, בצרידות שלו.
"ג'ק." לחשתי את שמו וקימרתי את גבי, ההנאה האינסופית הזאת…אני מרגישה בגן עדן.
הוא כל כך חייתי, כמו אריה.
"מה לא שמעתי." הוא התגרה, אוהב איך שאני צועקת את שמו מתחתיו, מרגיש מלך העולם.
"ג'ק!" הפעם צעקתי.
"לא שמעתי." הוא התגרה והפסיק את החדירה.
"ג'ק!" הפעם צרחתי כל כך חזק, מה שסיפק אותו וגרם לו לחדור אליי כל כך חזק, עד שכמעט איבדתי את ההכרה מההנאה שהרגשתי.
"גמרתי." צעקתי והרגשתי את הזרמים שהגיעו עד ברכיי והן החלו לרעוד מתחתיו.
הוא חייך בשעשוע, מרוצה שעשה עבודה טובה וגרם לי להגיע לסיפוקי.
הוא חדר עוד קצת וגמר.
היינו שכובים על המיטה, כל כך תשושים.
התנשמנו בזמן שהבטנו אחד לשנייה בעיניים.
הוא חייך חיוך קטן וליטף את פניי בעדינות.
"את חשובה לי." הוא לפתע אמר, ליבי הלם וחיוך רחב התנוסס על פניי.
"אני אוהב שאת מחייכת ככה, את כל כך יפה." הוא אמר, הביט בי ברצינות, מתכוון לכל מילה. לפחות ככה הוא נותן לי להרגיש.
"בואי." הוא קרא לי שאצמד לגופו.
רוצה להרגיש אותי קרוב אליו, שאהיה שלו עד סוף הלילה הזה.
עד ללילה הבא.

אריאלה:
הבטתי על אותה אחת שנמרחה על בן, ואיך שהוא נותן לה לגעת בריבועיו המסורטטים.
זה גרם לי להרגיש מבולבלת, הוא ממש בילבל אותי שם למעלה, כלא אותי בסערת הגשמים שהתחוללה בעיניו האפורות והגדולות.
המבט שלו, לעזאזל.
ממש התמכרתי אליו, לקשיחות שלו, למבט העצבני והמסתורי הזה.
מה הוא מסתיר, הוא מסתיר המון.
למה למשל הוא ברח ולא נשאר?אם הוא היה נשאר הייתי מתמסרת אליו, כל כך קל לעשות את זה איתו.
בנות בטח זורקות את עצמן לרגליו, ממש מתחננות רק שעיניו יפגשו עם שלהן.
הוא אליל, ללא כל ספק החלום הרטוב של כל אישה.
הוא ישב בפיסוק רגליים, גורם לשפתיי להיפתח מעט מהתשוקה שהוא מעביר בי רק עם התנועות גוף שלו.
הוא תחב אל פיו סיגריה והדליק אותה.
הוא הרים מבטו והביט בי בזמן שנשף את העשן החוצה מראותיו.
הסטתי את מבטי ממנו, לא יכולתי להשפיל את עצמי יותר, ממתי אני שקופה כזאת?
"אין יותר שקופה ממך." אדי חיבק אותי מאחורה ולחש זאת באוזני.
"הוא מטריף אותי, מה אני יכולה לעשות?" שאלתי מיואשת, מבטו של בן לא ירד ממני.
הבעת פניו הקרה והאדישה נשארה כמו ממקודם.
הבעיה היא שרק איתי הוא ככה.
"אז תגרמי לו לקנא, בשביל מה אני פה?" הוא שאל, אבל החלטתי לוותר.
אני לא ילדה בשביל לעשות דברים כאלה, עדיף שאתחיל לשכוח את קיומו.
עם כל הקושי, ויש קודי גדול.
"אוקיי, צודקת." אדי אמר והתיישב על ידי, חיבק אותי מהצד והנחתי את ראשי על כתפו.
"מישל הזאת אני אהרוג אותה." רטנתי בעצבים.
"היא איתו אריה, היא שוב עם הבן זונה שמשחק איתה." הוא אמר וכולו רתח מעצבים.
"אדי…אני כבר לא יודעת מה לעשות איתה. היא לא מצליחה לשלוט על עצמה." אמרתי, כל כך מלאה בדאגה אליה.
"הלוואי ויכולתי, אבל אריה אני מפחד לאבד אותה לגמרי. היא קודם כל חברה שלי, אני ממש אתבאס אם אהרוס את זה." הוא אמר ושמעתי בקולו עד כמה שהיה שבור.
"יהיה בסדר אדי, הכל יהיה בסדר." ניסיתי להרגיע, למרות שידעתי שכל מה שאגיד לא יעזור.
***

"סלמה, שוב יש ארוחה?"שאלתי בסקרנות את סלמה שהייתה כל כך לחוצה בבישולים.
"כן, הפעם יהיו הרבה יותר ממשפחה אחת."היא אמרה ונלחצה עוד יותר ממה שאמרה.
"בואי אני אעזור לך מאמא." אמרתי אך היא עצרה את הכל והביטה בעיניי.
"הכל בסדר ילדה שלי, תלכי לחדר תנוחי. אני אעשה את העבודה שלי מהר." היא אמרה בחיוך קטן ואני רק הנהנתי כהסכמה.
ידעתי שלהתווכח איתה זה יהיה כמו להתווכח עם קיר.
עליתי אל חדרי, מתרגשת מעט, מתחילה לעלות את דמותו שוב בראשי.
רק הידיעה שהוא אמור להגיע היום, מרעידה את כולי.
בחרתי בשמלה לבנה וקצרה, הנחתי אותה על המיטה והוצאתי הלבשה תחתונה בצבע לבן ונכנסתי למקלחת.
היום אני חייבת להיות הכי יפה שיש.
חייבת שיתייחס אליי, שירצה אותי כמו שאני רוצה אותו.
אני מסכימה רק בגללו להיות נוכחת בארוחה הכי פלצנית בהיסטוריה.
אולי אוותר, אני יודעת עד כמה שאסבול.
אבל הוריי רוצים שאכבד ואהיה נוכחת.
למה לי להתחשב?לצה לי לרצות את האינטרסים שלהם?
למה הלב שלי מתרכך כל פעם שהם מבקשים ממני משהו?
אני פשוט פתי, הם בטח מצחקקים עליי מאחורי גבי. על כמה שהבת שלהם מטומטמת ותמימה.
טוב, בלי רחמים עצמיים יותר.
אני אהיה חזקה כמו תמיד, אני יכולה לעשות זאת.

לבשתי את השמלה הלבנה, החגיגית והחשופה במעט.
גבי היה חשוף עד הגב התחתון.
זה משגע אפילו אותי.
נעלתי נעלי עקב שחורות ואת שיערי השארתי פזור.
התאפרתי עדין, אני אוהבת כשאני מראית עדינה והזלפתי את הבושם על צווארי.
ירדתי למטה וירדתי למטה.
היו כבר הרבה אנשים שמילאו את הבית ברעש שבדרך כלל שקט ברוב היום.
התחישבתי על הספה אחרי שלחקתי כוס שמפניה ביד וחיפדץי אותו, כמו מטומטמת.
כן, פתאטית.
אבל לא מצאתי אותו, הוא לא כאן והוריו כאן.
אולי הוא לא יגיע, למה?
זה הפך בין רגע את המצב רוח שלי לירוד.
רוב הסיכויים שנוא לא כאן.
שוב חיפשתי אותו, אבל עיניי לא מצאו אותו, כי נתקעתי על הבן אדם שהכי לא ציפיתצ לראןת כאן, הבן אדם ששיבש לי טת כל הקופסא.
מה הוא עושה כאן?

מקווה שתאהבו אשמח לחוות דעת:)