המסתורין שבך – פרק 2

"ערב טוב אריאלה." סלמה, בירכה ונישקה את לחיי.
החזרתי לה נשיקה ובירכתי אותה בחזרה.
התיישבתי על כיסא הבר ליד האי וחיכיתי לנס הכי טעים שאי פעם טעמתי בחיי, אין מישהו שיכול להשתוות לסלמה. היא האחת והיחידה.
"אמא ואבא באים היום." זה לא שינה לי המון, חוץ מזה שאני לא אהיה בבית כשהם יבואו.
הם כבר לא מרגשים אותי, אני הפסקתי להתחנן ליחס מהם.
"את תהיי?" היא שאלה, למרות שכבר ידעה את התשובה.
"לא." השבתי וסלמה הניחה את הנס על ידי.
הרמתי את הכוס ולגמתי ממנה בזהירות רבה.
"אולי תתני להם הזדמנות, הם באמת עובדים קשים, הם אוהבים אותך." פתאום היא עברה לצד שלהם?אני כבר לא ילדה ויודעת לעשות את ההחלטות שלי.
"בבקשה, רק תישארי לארוחת הערב הזאת." היא התחננה, משהו בקולה דחף אותי להיכנע לה. להישאר בארוחה היבשה שעומדת להיות.
"רק כי את ביקשת." אמרתי, כנועה מתמיד.
"אני אוהבת אותך, תודה." היא הודתה כאילו הארוחה היא שלה.
היא דואגת לי, היא אישה נפלאה, רוצה תמיד להחזיר את המשפחה לשלמותה, מה שכנראה לעולם לא יקרה.
אבל בסדר…השלמתי עם זה וטוב לי ככה.
סיימתי לשתות את הנס ועליתי לחדרי, רציתי לבחור את השמלה הכי יפה שיש לי בארון, הכי נועזת וזוהרת. אני רוצה שהם יתעצבנו קצת, לראות אולי אם אני עדיין מזיזה להם באיזה שהוא מקום בליבם.
גם ככה זה רק אני והם.
הוצאתי מהארון שמלה אדומה, ארוכה עם שסע מלמטה עד לשוק של רגלי.
החלק האחורי של השמלה חשוף עד הגב התחתון.
הנחתי אותה על המיטה הזוגית שלי והנחתי נעלי עקב אדומות בקצה המיטה ונכנסתי למקלחת.
***
"וואו, את…את מדהימה." סלמה גמגמה אל מול המראה המשגע שלי.
אני נראית כמו אחת שהתלבשה לנשף מכובד של עשירים פלצנים.
התחשק לי קצת להתגנדר.
אבא ואמא בטוח יאהבו. חשבתי בציניות והתקדמתי לכיוון שולחן האוכל.
להפתעתי, היו עוד כמה אנשים שישבו מסביב לשולחן.
יופי, יותר טוב. שיתגאו בבת היפה שלהם.
בדיוק כשהתיישבתי, עינהם של הוריי יצאו ממקומם. הם נראו כה מופתעים, הלוואי ויכולתי לשחזר את הרגע הזה.
התיישבתי על יד אחד מהחברים של הוריי, הוא הביט בי וחיך חיוך חושף שיניים.
חייכתי בחזרה לכיוונו בנימוס.
"היי, סוף סוף רואים אתכם, מרגיש כאילו שנים רבות עברו." חייכתי את החיוך הכי מזוייף שלי ואותם כנראה שזה לא הצחיק.
כי הם ישבו ושתקו, לא ציפו להתנהגות המרדנית הזו, למרות שעדיין לא התחלתי.
"טוב לראות אותך אריאלה, את נראית נפלא." אבי החמיא למראה שלי וחייך חיוך רחב ומנומס. לעזאל, הוא היה חייב להיות כל כך…טוב?
"אתה יפייפיה, את יוצאת אחרי הארוחה?" אמי שאלה גם היא, מעמידה פנים שאיכפת לה ממני על יד החברים הפלצנים שלה.
תמיד שנאתי עשירים ותמיד אני אשנא.
"לא, פשוט…חודש שלא התראנו, רציתי להיות יפה לכבודכם." הפעם שום חיוך לא התנוסס על פניהם, רק מבט שהיה רציני ואפילו מדוכא.
כואב להם?הם היו צריכים לחשוב פעמיים לפני שהחליטו לזרוק את הבת היחידה שלהם, זאת שגדלה עם העוזרת של הבית ולא זכתה להרגיש מה זה חום של אמא ואבא.
הדלת נטרקה מאחוריי, ריח של סיגריות החניק את האוויר, למרות שגם אני מעשנת אבל הפעם זה היה ריח חזק ומשפיע.
סובבתי את ראשי, לבדוק מי זה שנכנס ככה הביתה.
הוא התקדם בהליכה הגברית שלו לכיוון השולחן בעודו מביט עמוק בתוך עיניי השחורות, עם מבט מסתורי ואפל.
מבט מאוד רע, אבל בקטע הטוב. כולו נוטף סקס וחושניות.
גופו היה שרירי וגובהו לפחות מטר תשעים.
עיניו האפורות ממש כישפו אותי, משכו את עיני אל תוכן.
שפתיו היו מלאות וכל כך מזמינות.
אף קטן וסולד, הוא נראה כל כך רע, בקטע הטוב.
הוא התיישב על הכיסא שלו, מולי. המשיך לבחון את הבעת פניי ההמומות.
לסתו ננעלה ואת ידיו הוא השעין על הכיסא, כאילו היה מלך או איזה אל יווני.
מה קורה לי?לעולם לא יצא לי להתהפנט כל כך מגבר.
ריח הבושם הגברי שלו התערבב עם ריח הסיגריות, אהבתי איך שזה מריח.
הוא לבש חולצה שחורה, קצרה ופשוטה כאילו קיץ בחוץ.
הקעקועים שלו בצבצו על זרועותיו, אח…קעקועים. אני כל כך נמשכת לגברים עם קעקועים.
תירגעי, הוא בסה"כ עוד גבר חתיך.
על מי אני עובדת?זה הגבר הכי יפה שיצא לי להכיר.
"זה בן, הן זאת אריאלה." אבי עשה בינינו הכרות קצרה.
בן רק הנהן ואני חייכתי חיוך קטן לעברו, מנסה כמה שפחות להיות שקופה.
"טוב, שיהיה לכולנו בתיאבון."אימי ניסתה לרכך את האווירה והחלה לאכול.
כולם החלו לנעוץ את המזלגות בחתיכת החזה עוף עם הרוטב שכיסה אותו.
סלמה, ידי זהב יש לה.
הכל כך כך טעים, טעמתי כמעט מכל המטעמים שהיו מפוזרים על השולחן.
"ברשותכם, כני עולה לשטוף את ידיי." אמרתי בנימוס וקמתי מהכיסא שעליו ישבתי.
עיניו של בן, ליוו אותי לאורך כל המשרגות שעליתי, זה העלה בי חיוך. חיוך טיפשי הייתי אומרת.
אבל זה מעיד על כך שמשכתי את עיניו.

עמדתי מול המראה, מסדרת את שיערי הארוך והחלק.
התחרטתי על כך שהראתי נוכחות.
הייתי צריכה לשבת בחדרי, ללכת לישון ולוותר על התענוג להכיר את בן.
כי אני כנראה לא ברמה שלו, בטח הוא אוהב את הגבוהות יותר, הרזות יותר ואת האלה עם עיניים ירוקות או כחולות.
אני שום דבר מהקטגוריות.
הדלת של המקלחת נפתחה, מבטי הוסט לכיוונה ואבי, ג'וני עמד בפתח. בוחן את בגדיי והמראה שלי.
הוא נכנס וסגר מאחוריו את הדלת.
"מה עובר עליך תגידי לי?"הוא שאל בקול רגוע, מאופק והתקדם כמה צעדים לעברי.
"שום דבר, מה כבר יכול לקרות?" שאלתי בציניות, שיקרתי. הכל קורה לי.
"תפסיקי לשקר לי ותדברי אלי בכבוד." הוא פקד בטו סמכותי אבהי, שכח שאת הזכות הזאת הוא איבד כבר ממזמן.
"תקשיב, ג'וני…" "תקראי לי אבא!"הוא הרים עלי את קולו. "כשתתנהג כמו אבא אני אקרא לך ככה!" החזרתי צעקה, חזקה ממש שהותירה אותו המום ועם המון חומר למחשבה.
עברתי אותו ויצאתי מהמקלחת ישירות לחדר, להתפרק על הכרית המסכנה שספגה את הדמעות האינסופיות שלי.