אני והאדם

פעם שאלו אותי מי אני, ומיהו האדם בשבילי?
אז עניתי בשמי ואמרתי כי האדם
הוא יצור חיי לפי בחינה מדעית.
היום אני יודעת שזה לא ככה,
האדם הוא כמו עלים ברוח,
נישא אל הלא נודע,
כמו הבל פה ביום קר, נישאר
לכל כך מעט זמן ולא משאיר סימן.
האדם הוא כמו סלע, שנהר הזמן מכה בו,
מצלק אותו, שופך את זעמו עליו
והורס אותו עד שלא נישאר מימנו כלום.
ואני, אני הוא צל בהיסטוריה
שנעלם אל הדפים שלו בלי זכר כמעט.
למה כמעט? כי ההיסטוריה זוכרת את הטעויות שלי,
את הנפילות והמעידות שלי.
ולכן כל מה שנותר לי לעשות זה לבקש סליחה,
ולהיעלם אל דפי ההיסטוריה כמו האדם בנהר הזמן,
ללא זכר או אות,
רק סימני רגלים בחול הים שייעלמו עם הגל הבא.