'חייל שלי,מלאך שלי' פרק 24

נ.מ של רפאל
"הגענו" החנתי את המכונית מול הבסיס,מביט לעברה של שטרית ורואה שהיא נרדמה.
"מה את עושה לי.." לחשתי והזזתי את שיערה שנפל על פניה,היא כל כך יפה..כמו מלאך.
תפסתי בגופה והתקדמתי לכיוון הבסיס,בודק בעיניי אם יש מישהו בחוץ.
התקדמתי במסדרון החשוך לכיוון חדרה,פותח את הדלת בזהירות ומניח אותה על המיטה,
"לילה טוב" לחשתי לאוזנה וקמתי ממקומי,
"אל תלך" מלמלה ותפסה בידי בעדינות,גורמת לי להתיישב בחזרה במקומי
"תישאר איתי..בבקשה" מלמלה בקושי,עיניה עוד עצומות.
"את שיכורה" אמרתי וניסיתי להתנתק ממגע ידה ללא הצלחה,
"א..תה אשם" אמרה בשקט ופתחה את עיניה באיטיות,מביטה בי בעיניי הדבש שלה שגורמות לכל פינה בגופי לרעוד.
"למה אני אשם?" שאלתי והתקרבתי לעברה קצת,היא חייכה חיוך קטן וניסתה להתרומם
"אל תקומי,יהיו לך סחרחורות" מיהרתי לתפוס בגופה אך היא התנתקה ממגעי וקמה מהמיטה,
"מה זה אכפת לך?" שאלה,מזיזה את מבטה ממני ומתרחקת
"אכפת לך רק מלירון לא?" צחקה מעט והניחה את ידה על ראשה,ממהרת לאחוז בשידה כדי להתייצב,
"את צריכה מקלחת" קבעתי והרמתי את גופה,מכניס אותה למקלחות ופותח את זרם המים הקרים.
"מה אתה עושה?" צרחה,הבטתי לרגע בשמלה הלבנה שלבשה ועכשיו נהייתה שקופה מעט,
"אתה אוהב?" צחקה ונענעה בראשה,גלגלתי את עיניי וסגרתי את זרם המים.
"מחר את אצלי במשרד,ההשתכרות הזאת לא תעבור לך חלק" אמרתי וזרקתי לעברה מגבת,
"לרגע האמנתי לך" חייכה וכשראתה שאני לא צוחק מיהרה למחוק את חיוכה,
"אני לא באה לשום משרד" אמרה,עוקפת אותי והולכת בחזרה לחדרה
"חיילת לא יכולה לצאת לאפטר ולהשתכר שהיא יודעת שהיא צריכה לחזור לבסיס" אמרתי בכעס והבטתי בה,היא התקרבה לעברי
"זה רק אתה אשם,תעניש את עצמך!" צעקה,תפסתי בידה בחוזקה והצמדתי אותה לגופי
"במה אני אשם?בזה שאת לא אחראית?בזה שאת לא יודעת לשתות?" הרמתי את קולי,גורם לה להשתתק,היא בלעה את רוקה בעצבנות וניסתה להשתחרר,
"מה יש לך עם הלירון הזאת?היא מעניינת אותך יותר ממני?" צעקה,הבטתי בה,מופתע.
"אני לא מתכוון לנהל איתך את השיחה הזאת,את שיכורה" אמרתי ושיחררתי את גופה,
"לא,אנחנו ננהל את השיחה הזאת עכשיו" אמרה ונצמדה לדלת,מונעת ממני לצאת
"זוזי" אמרתי אך היא נותרה במקומה,
"אתה אוהב אותה?" שאלה,שתקתי והמשכתי להביט בה.
"אתה שיחקת בי?" שאלה לאחר כמה שניות,עיניה התמלאו בדמעות
"ברור שלא" מלמלתי וליטפתי את שיערה הרטוב ברכות,
"עדיף שנדבר מחר שתהיי מפוקסת" אמרתי,היא הנהנה באיטיות ומחתה את דמעותיה.
"לילה טוב" אמרתי ויצאתי מהחדר במהירות.
אני משתגע!
******************
נכנסתי לחדר אוכל,מתיישב בשולחן המפקדים ליד לירון.בדקתי בעיניי אם שטרית כבר פה אבל לא ראיתי אותה.
"מה קרה עם החיילת ההיא אתמול?" לירון שאלה והרימה את כוס הקפה שלה,
"כלום,היא השתכרה יותר מדיי" אמרתי ומשכתי בכתפיי,היא קימטה את מצחה בבלבול
"אתה לא תעשה כלום עם זה?" שאלה,הסתכלתי עליה והנהנתי
"היא תענש על חוסר האחריות שלה" לקחתי את הקפה שחור שלי וקמתי מהשולחן,
"אני צריך ללכת למסדר" חייכתי חיוך סגור ונשקתי ללחיה בקצרה.
התקדמתי במהירות לכיוון רחבת הבסיס,רואה את כולן כבר עומדות ומחכות,חוץ משטרית.
"בוקר טוב" אמרתי בקול עבה ונעמדתי מולן,
"אשכנזי,איפה שטרית?" שאלתי,מביט באשכנזי שנראתה לחוצה מעט
"היא לא מרגישה טוב" אמרה בקול רועד והזיזה את מבטה ממני,
"עוד לא למדת שלא משקרים לי?" הרמתי את קולי והיא נאנחה בכבדות,
"למה היא לא פה?" שאלתי שוב,היא שתקה.
"את מוזמנת להצטרף לחברה שלך ולבוא אליי ביחד איתה למשרד אחרי המסדר" אמרתי,הן עושות מהצבא קרקס וזה מתחיל להימאס עליי!
"בכיף המפקד" חייכה חיוך ציני ומיהרה ללכת לכיוון המגורים.
******************
נ.מ של אוצר
התקדמתי למשרדו של רפאל בעצבים,פותחת את הדלת בחוזקה ונכנסת.
"שטרית מה את עושה?" הוא קם ממקומו והניח את הדפים שמקודם אחז בהם על השולחן,
"ביקשת שאני יבוא" אמרתי,עיניו הביטו בי בכעס
"את יכולה לדפוק בדלת לפני שאת נכנסת" אמר וסימן לי להתיישב,
"איפה היית היום במסדר?" שאל והתיישב בחזרה בכיסאו,
"הייתי בחדר" אמרתי בשקט והוא הביט בי בבלבול
"למה?" שאל,עיניו הירוקות נראו מודאגות והכעס שהיה בי החל להיעלם
"אני לא רציתי לראות אותך" אמרתי בכנות והשפלתי את ראשי לאצבעותיי,
"אין פה עניין של רוצה,זה חובתך לבוא" נאנח בייאוש,
"א..אני רוצה לעבור בסיס" אמרתי לאחר כמה רגעים של שקט,גוררת את מבטו המופתע
"יש לך סיבה לעבור?" שאל,הנדתי בראשי לשלילה וזזתי באי נוחות בכיסא
"את לא יכולה לעבור בלי סיבה מוצדקת" אמר בטון גבוה,
"זה יעשה טוב לשנינו ואתה יודע את זה" אמרתי וקמתי ממקומי,נעמדת לצידו
"איך את מרגישה?" שאל וכחכח מעט בגרונו,מעביר נושא
"יותר טוב,אני מקווה שלא עשיתי משהו מביך" אמרתי,הוא הביט בי בחיוך סגור ונעמד
"זה בסדר,את רבה איתי גם כשאת לא שיכורה" אמר,גורר את חיוכי.
"אפשר לחזור לנושא הקודם?" שאלתי,הוא נאנח
"אין לי סמכות להעביר אותך ככה סתם,זה לא בידיים שלי" אמר בשקט והניח את ידו החמה על כתפי,גורם לליבי להלום במהירות.
"אני יכולה לשאול אותך משהו?" שאלתי,הוא הנהן באיטיות
"אתה מרגיש משהו ללירון?" שאלתי,מפחדת מתשובתו
"מה גרם לך לחשוב ככה?" תפס בפניי,מביט עמוק בעיניי
"אתם כל הזמן ביחד" אמרתי,הוא חייך חיוך סגור
"אנחנו חברים טובים,זה הכל" אמר וליטף את לחיי ברוך,מעביר בי צמרמורת נעימה.
"אתה צדקת,אני מקנאה" אמרתי בקול רועד,הוא צחק ונענע בראשו
"זה מצחיק אותך?" שאלתי,מכווצת את גבותיי בעצבים
"לא,זה משמח אותי" חייך והצמיד את שפתיו לשפתיי לנשיקה עדינה.