חסרת בושה פרק 1: (הסיפור בתהליכים של עיבודים, סיפור איכותי שסוחף)

אני פוקחת את העיניים שלי לאט, הוא שוכב בחיקי , והוא כלכך יפה.. העיניים העצומות והרגועות שלו, השרירים הבולטים והחשופים שלו
ואני רק אומרת לעצמי כמה זכיתי.
אני מתקרבת לציידו עוד קצת ומלטפת עם כריות האצבעות שלי באיטיות את הקרחת שלו, ומפנה את הראש שלי לתיק הגדול השרוע על הרצפה עם הנשק לציידו, נזכרת באתמול, ונזכרת ברגע שהוא יצטרך לעזוב שוב.
לעזוב שוב, ואני נשארת לבד.
שתי דפיקות נקישות על הדלת מעץ שלו, אני מחכחת בגרוני בעדינות ואומרת בקול עייף "כן?" ומרימה את הגופייה שלי כלפי מעלה,
לאה פותחת את הדלת בעדינות, כרגיל עם החיוך היפה שלה שאהובי קיבל. היא כלכך אלגנטית ויפה, עם חליפה וחצאית צמודה. היא בת 45 אבל היא תמיד נראית לי בת 30 עם הטיפוח העצמי שלה.
אני מעבירה את הפוני הארוך שלי אחורה ומסתכלת עליה בחיוך, מתמקמת במיטה הגדולה והחמה, ומושכת את עצמי על הקיר שצמוד למיטה
"השארתי לכם ארוחת בוקר על השולחן" היא מסתכלת על סטיב עם העיניים החומות והגדולות שלה, הרבה אהבה בעיניים האלו "ותאמרי למר שוקו" היא צוחקת
יוצא לי פליטה של צחוק
"אמא די." הוא נוהם עם קול צרוד ונמוך, מתמתח בתוך המיטה
"לא נשכח לך את זה לעולם." אני אומרת בחיוך גדול וצוחקת עוד קצת
"אני מוכרחה להסכים אתך ג'ין," היא ממשיכה לצחוק עוד קצת "סטיב, יש לך שקית בחדר מחשב של הדברים לצבא." היא מתקדמת אלינו ואני מהדקת את השמיכה אלי, אומנם אני עם גופייה אבל גברת דקפריו זה לא אומר שאני עם תחתונים שם למטה,
היא רוכנת אל סטיב ומנשקת את המצח שלו בחוזקה ואהבה, מסיטה את הראש אלי ונושקת את המצח שלי גם. "שלא תאחרי לבית ספר ג'ין"
אני מהנהנת אליה בחיוך, סטיב עם הראש על הכרית, לא מראה עניין יותר מידי חוץ מעייפות.
לאה יוצאת מהחדר ומחייכת אלינו חיוך חם, שתינו נשארים בשקט, הוא נשאר עם הראש על הכרית ואני מסתכלת על הדלת מעץ, מקשיבים לעקבים של לאה על הרצפת עץ עד שהיא מתקדמת אל דלת היציאה וסוגרת את הדלת אחריה.
נשאר שקט לכמה שניות עד שסטיב מותח את היד הגדולה שלו ומשכיל את היד שלו מתחת לשמיכה העבה והחמימה שלנו, נפלט לי צחוק מתגלגל "סטיב די." אני מסתכלת עליו וממשיכה לצחוק בקול החיוך שלו מתחיל להתפרס על השפתיים שלו והוא מעביר את היד שלו על הירכיים שלי, מטפס ומטפס …

~~~

אני לוקחת עם הידיים עוד קצת מפנקייק ומסתכלת על סטיב, הוא אוכל עם המזלג והסכין.
אני צוחקת לעצמי בלב ומחייכת, ממשיכה לאכול עם הידיים את הפנקייק שלי והוא ממשיך לאכול. אני רואה את החיוך שלו מתפרס על השפתיים
"אל תתחיל." אני מתאפקת להיראות רצינית ולא לצחוק
הוא לוקח את המזלג והסכין "זה סכין ג'ין" ,הוא מפנה אותה אלי "וזה מזלג" ,הוא מפנה גם אותה אלי, "זה בסדר להשתמש בהם."
"אני אוהבת לאכול ככה." אני מתאפקת והצחוק מתפרץ מימני
הוא מגלגל את העיניים בחיוך , "אחרי שלוש שנים אני מתחיל להתרגל אליך ג'ין, אני מודה." הוא מחייך עוד קצת ואני מחייכת עוד אחריו , אני מסתכלת על השולחן ועל האוכל הנמצא בו.. מרימה את המבט מסביב ובוחנת את הבית.. הבית שנהפך להיות כבר שלי, חלק מימני מאז … "ג'ין." סטיב אומר בברור וקוטע את המחשבות הקשות שהיו קרובות לעבור בי, "את חלק מאתנו, ואני שמח שאת כאן." הוא מחייך אלי באיטיות ואני מחייכת חיוך קטן..

~~~

אני שמה את הרגל על תא הכפפות ומקפלת אותה כלפי החלון, בכל זאת יש לי רגליים ארוכות.
סטיב כלכך מרוכז בנהיגה שלו שמפחיד להפריע לו ואני מבינה את זה, מתי יוצא לו לנהוג כבר.
אני מסתכלת על עצמי מהמראה הצדדית של האוטו ומסדרת את השיער שלי ואת הפוני שכבר אי אפשר לקרוא לו פוני לצד, אני מוציאה את התיק איפור שלי ומתחילה להתאפר, אין דבר שאני יותר אוהבת מלהתאפר.

אני כמעט ומסיימת להתאפר, מדגישה עוד קצת את העיניים הירוקות הכהות שלי עם הצללית החומה והנועזת, "ג'ין", סטיב מפנה אלי את מבטו פעם ראשונה בנסיעה
"אתה יודע שאני לא יכולה לדבר שאני מתאפרת" אני מתחילה לטשטש את הצלליות המעושנות על העין הגדולה שלי ומתרכזת
אני מרגישה שסטיב מפנה את מבטו אלי וממשיך להסתכל עלי ומפנה את המבט במהירות לכביש,
הפלאפון של סטיב רוטט עם הודעה, אני מרימה את הפלאפון אלי בשביל להסתכל
"ג'ין תתני לי את הפלאפון." סטיב שולח יד אל הפלאפון
אני מחזיקה יותר חזק בפלאפון ומסתכלת על ההודעה: "אמא; אני מקווה שאתה מסביר לג'ין את המצב, סומכת עליך."
אני מכווצת את הגבות ומשחררת את הפלאפון ומסתכלת על סטיב, "אתה מוכן להסביר לי מה זה?" ,
סטיב מפנה את המבט שלו אלי שוב "אני יודע שזה ירגיז אותך … "
"תדבר סטיב, די עם הנאומי פתיחה האלו" אני קוטעת אותו ונוהמת .
הוא מפנה אלי לרגע עוד מבט, "אני יודע שבחיים לא דיברתי איתך עליו, אבל " העיניים שלי מתחילות להתכווץ, הסקרנות ניפצת בי
"יש לי אח, גדול." הוא כבר לא מסתכל עלי, ממשיך להסתכל על הדרך.
ואני מסתכלת עליו, מהרגע שחשבתי שאני יודעת עליו הכל זה כבר נראה אחרת "ולמה לא סיפרת לי סטיב?" אני שואלת בחוסר הבנה
אני מרגישה שסטיב מרגיש בחוסר נוחות לדבר על הנושא הזה,הוא מתנועע מעט על הכסא של הנהג ומחזיק בהגה בבטחה יותר, שברגע שמדובר באח שלו שלא ידעתי מלפני חצי דקה, הוא חייב לאחוז במשהו.
"הוא פגע בך?" אני אומרת בישירות
הוא מפנה אלי לרגע מבט "הוא בא להתגורר בבית לבנתיים," הוא מתעלם מהשאלה שלי
י"ש בעיות כספיות, ואני לא רוצה שתהיי בבית כל עוד הוא שם." הוא חוזר להסתכל על הדרך
הגבות שלי מתכווצות באיטיות, ואז הן נפערות מעט ואני מהנהנת.

סטיב חונה בחניה, ואני רואה את הפרצוף שלו, וכמובן שאנחנו צריכים לעבור את זה כמו כל פעם , אני מסתכלת על החלון, לא יודעת מה לומר יותר מידי ומסתכלת על שטח הדשא הגדול של בית הספר
"את היית צריכה להבין … " ואני קוטעת אותו " סטיב." אני ממשיכה להסתכל על הדשא הגדול
"את יודעת שהמצב הזה גם קשה לי." אני נאנחת מעצבים.
"תסתכלי עלי."
"לא."
"תסתכלי עלי ג'ין בבקשה."
אני מכווצת את השפתיים שלי ועצמות הלחיים שלי מובלטות, מובלטות כמו הכעס שנוצר בי ואני מפנה את המבט אליו.
"למה את תמיד חייבת לעשות את הסצנה הזאת, במקום לומר לי שאת אוהבת אותי ולנשק אותי." הוא מסתכל עלי ברוגז.
"איך לעזאזל אני אמורה לעשות את זה?" אני מרימה את הקול שלי " בכל פעם שאתה עושה את רוורס מהחניה הזאת אני לא יודעת אם אני אראה אותך יותר! " .
"אל תרימי עלי את הקול שלך." הוא מסתכל עלי בעצבים.
אני מסתכלת עליו בתקיפות "מכל מה שאמרתי הדבר היחידי שמעניין אותך זה שהרמתי את הקול." אני מסתכלת לו בעיניים.
"זה שאת החלטת להיות איתי, את ידעת שיש לזה השלכות. וכמה נשאר לי ג'ין? חצי שנה. את לא יכולה עוד פשוט חצי שנה לסתום את הפה ולשמור את הרגשות המיותרים האלו בפנים?."
אני מסתכלת עליו לכמה שניות והפה שלי נפער, הדמעות מציפות את העיניים אפילו בלי לשים לב
הוא מסתכל עלי בעיניים פעורות ובולע רוק "ג'ין אני מצטער .."
אני משחררת מהר את החגורה שלי ,לוקחת את התיק שלי ופותחת את הדלת של האוטו
"ג'ין אני נסער בגלל הכל , תביני אותי." הוא אומר בקול
אני יוצאת מהאוטו וטורקת אותה "אתה והנסער שלך יכולים לקפוץ לי."
אני מתחילה ללכת לכיוון הבית ספר, חושבת על איפה אני אגור במהלך הזמן הזה, למה הוא שם אותי בכלל במצב הזה, הוא ואמא שלו, למה הם עושים לי את זה.
אני לא פחות משלמת על הבית הזה ועובדת קשה בשביל למשכן גם. אני הולכת עוד קצת ואני מקווה להסתובב את הראש ולראות אותו רץ אחרי, אני מסיטה את הראש הצידה ורואה אותו עושה רוורס.