'חייל שלי,מלאך שלי' פרק 23

הלכתי במסדרון שהיה ריק מאדם באיטיות,נאנחת בכבדות.
המילים שאמרתי אתמול לרפאל לא יוצאות לי מהראש ולא מפסיקות להעיק עליי,זה מפריע לי כל כך.
"אוצר" שמעתי קול מוכר מאחוריי,גורם לי להסתובב לעברו.מבטי נלכד על רוי והרגשתי איך העצבים משתלטים על כל כולי.
"אל תפנה אליי" שלחתי לעברו אצבע מאיימת והתכוונתי לעקוף אותו אך הוא חסם אותי עם ידו,
"את עוד לא נרגעת?" שאל,מביט בי בייאוש
"איך יש לך אומץ להסתכל לי בעיניים?" גיחכתי בזלזול והבטתי בו בשנאה,
"אני יודע שאני התנהגתי כמו אידיוט..אבל אני חושב שמגיעה לי הזדמנות להסביר לך" אמר במבט מתחנן.השתתקתי למשך כמה רגעים ולבסוף הנהנתי,מחכה שיפצה את פיו
"שראיתי אותך בפעם הראשונה נדלקתי,החיוך שלך גרם לגוף שלי לרעוד בלי סיבה ואהבתי להיות קרוב אלייך" אמר,גורם לרגליי לרעוד מעט
"החלטתי להיפרד מחברה שלי כי זה הרגיש לי כל כך לא נכון להישאר איתה שאני מרגיש אלייך משהו" אמר והשתקק לרגע,בולע את רוקו
"היא באה לעשות לי הפתעה ולבקר אותי ולא היה לי אומץ לדבר איתה,פחדתי לפגוע בה" אמר,ראיתי את הכנות בעיניו ומבטי התרכך,
"אתה עוד אוהב אותה?" שאלתי,הוא הסתכל עליי והניד בראשו לשלילה
"אני אוהב אותך" אמר בביטחון שגרם לחיוך סגור לעלות על שפתיי,גופי רעד מעט ממגע ידו שליטפה את שיערי בעדינות
"מה קורה פה?" קולו של רפאל נשמע,גורם לנו לסובב את מבטנו לעברו
"כלום המפקד" אמרתי במהירות והתרחקתי מרוי,מסתכלת על עיניו הירוקות שנראו כועסות
"בן חמו,אתה שוב מטריד את החיילת שלי?" אמר בקול עבה,
"לא המפקד,אנחנו בסך הכל דיברנו" אמר בהתגוננות,נעמדתי לידו מול רפאל.
"הוא לא עשה לי שום דבר רע" אמרתי ושילבתי את ידיי,רפאל קימט את מצחו בבלבול וסימן לרוי ללכת.
"אני מצטער שוב" רוי תפס בכתפי ולאחר מכן הלך,מותיר אותי לבד עם רפאל.
"מה עשיתי עכשיו?" נאנחתי בייאוש,הוא שתק והביט עמוק בעיניי
"קורה ביניכם משהו?" שאל,מחכה לתשובתי
"לא עניינך" אמרתי בשקט,הוא בלע את רוקו בעצבנות
"מה קורה בינך ובין לירון?" שאלתי,גורמת לו להביט בי בהפתעה,
"את מקנאה?" שאל בחיוך ותפס בידי,מכניס אותי לחדר ההרצאות שהיה ריק בשעה הזאת.
"מאוד" נחרתי בבוז והתיישבתי על השולחן,הוא הביט בי בשקט והתקרב אליי
"אתה מת מקנאה רק מהמחשבה שיכול לקרות משהו ביני לבין רוי" חייכתי והנחתי את ידיי על כתפיו,
"באמת?" שאל,ראשינו היו צמודים אחד לשני ורעד קטן עבר בגבי
"אני צריכה ללכת" מלמלתי וקמתי מהשולחן,יוצאת מהמקום במהירות לפני שאני יעשה טעות.
******************
"מיקה,סיימת סוף סוף?" שאלתי מעבר לדלת,מחכה למענה.
"כן רק רגע" צעקה ופתחה את הדלת,מחייכת חיוך רחב
"לא ידעתי שאת טיפוס של צמוד" צחקה ובחנה את שמלתי הלבנה בעיניה,גורמת לי לגלגל את עיניי
"את לא יודעת כלום" צחקתי מעט ובחנתי גם אני את לבושה,היא לבשה שמלה אדומה שנראתה מדהים על גופה השחום.
"בואי נלך,אין לנו הרבה זמן" אמרתי והבטתי בשעוני לרגע,
"אני מחכה רק לך" אמרה והתקדמה לכיוון הדלת,פותחת אותה וממהרת לצאת.
לקחתי את תיק הצד הקטן שלי ויצאתי גם אני.
*******************
"תביא לי עוד אחת כזו" חייכתי לברמן והחזרתי לו את הכוס שהייתה מלאה קודם בויסקי.
"אוצר זאת הכוס השלישית שלך" מיקה נאנחה בכבדות,גורמת לי לצחוק
"תשתחררי קצת" חייכתי ולקחתי את הכוס,שותה ממנה בלגימה אחת ומעוותת את פרצופי.
"את רוצה ללכת לרקוד?" שאלה,הנהנתי בראשי במהירות וקמתי מהכיסא,מרגישה בסחרור קטן
"את שיכורה" מיקה אמרה,חייכתי והנדתי בראשי לשלילה
"אני בסדר" תפסתי בידה והתקדמנו לכיוון הרחבה שהייתה מלאה.
"אוצר" מיקה נגעה בכפתי,גורמת לי לסובב את מבטי לעברה ולהביט בה בשאלה
"תסתכלי" אמרה וסימנה לי עם ידה להסתכל לעבר הכורסאות,רפאל ולירון ישבו שם,שניהם מחייכים.
"אני חושבת שהגיע הזמן שנלך" אמרה ומשכה בידי אך עצרתי אותה והתקדמתי לעברם,גל של קנאה שטף אותי.
"שלום המפקד" חייכתי חיוך ציני ונעמדתי מולם,הם הביטו בי ורפאל מיהר לקום ממקומו,
"שטרית מה את עושה פה?" שאל,בוחן מעט את גופי בעיניו.
"היה לנו אפטר והחלטנו לצאת" מיקה נעמדה לידי,גוררת את מבטו של רפאל לרגע
"מה אתה עושה פה המפקד?" שאלתי בחיוך מזוייף,מביטה בלירון בשנאה.
"אני לא חושב שאני צריך לתת לך דין וחשבון" חייך ברוגע וחזר לשבת במקומו,
"אתה צודק המפקד,תיהנו" חייכתי ותפסתי בידה של מיקה,מושכת אותה בחזרה למקום.
"מה זה היה?" שאלה אותי והביטה בי,
"שום דבר" אמרתי במהירות וקראתי לברמן,מסמנת לו שיביא לי עוד כוסית.
"באמת?כי זה נראה כאילו ממש הפריע לך לראות אותם" אמרה ושילבה את ידיה,הסתכלתי עליה ונאנחתי.
"כי זה הפריע לי" אמרתי,גורמת לה להביט בי הפתעה.
"את והמפקד?" שאלה והעבירה בי מבט מוזר,הנהנתי באיטיות ולגמתי מהכוס בתאווה.
"את פסיכית" אמרה ולקחה מידי את הכוס,
"אני יודעת" צחקתי,מרגישה את הסחרור מתגבר
"כדיי שנחזור לבסיס" אמרה ותפסה בי,רפאל נעמד מולנו בכעס והביט במיקה
"כמה היא שתתה?" שאל בקול עבה,
"שתיתי,לא משנה כמה" התפרצתי,גוררת את מבטו
"אני עכשיו לוקח אותך לבסיס" אמר ותפס בגופי,גורם לצמרמורת לחלוף.
"לא,אני יכולה ללכת לבד" השתחררתי מאחיזתו,
"אשכנזי את יכולה להישאר,אני אקח אותה" אמר והרים אותי בקלילות,כאילו הייתי נוצה.
הוא התקדם במהירות לכיוון היציאה מהפאב והכניס אותי למכוניתו.
"תעזוב אותי" מלמלתי,מרגישה איך עיניי מתחילות להיעצם
"את מתנהגת כמו ילדה קטנה" הרים את קולו,
"אל תצעק עליי,אתה לא אבא שלי" הפנתי לעברו את אצבעי,
"יש לך מזל שאני לא" אמר באיום,גורם לי לצחוק מעט.
"אתה.." התחלתי אבל שכחתי מה רציתי להגיד,הוא הביט בי בשקט.
ראשי הסתחרר והרגשתי את עיניי נעצמות בעייפות.