המדריך האחרון – פרק 2 – תחילת שנת הפעילות

השנה החדשה החלה.
תמיר ושובל יושבים בכיתה המיוחדת, שמיועדת לפעילויות של התנועה. מיד בתום יום הלימודים אמורים להגיע חניכים חדשים.
הכיתה הייתה כמו כיתה רגילה עם מזגן משנות ה-20. אבל הם רצו לקשט ולייחד אותה. הם תלו אפילו תמונות מכנסים קודמים ומפעילויות.
"משהו מוזר בתמונה הזאת ששמת עכשיו" אמרה שובל.
"כן היא חתוכה" השיב לה תמיר, "חתכתי את אלון מהתמונה."

דפיקה בדלת.
"כאן התנועה?" שאלה אחת הבנות במבט מפוחד.
"כן כנסו" ענתה לה שובל בחיוך.
"מה שמך?" שאל תמיר.
"קוראים לי ליאב" ענתה בעיניים מפוחדות.
לליאב עיניים בצבע כחול. אבל לא כחול רגיל. שני עינייה נראו כמו שני קריסטלים זוהרים, במיוחד כשקרני האור עוברות ליד עיניה. שערה החלק בצבע בלונדיני, אך היא טוענת שהוא בצבע שטני. ליאב נמוכה מאוד וקולה הצייצני, מקשה על אנשים להאמין שהיא כבר בתיכון.
לצידה, יד ביד נכנסה מיטל. למיטל שיער ארוך שמגיע עד אחוריה. שיער גלי בצבע חום. עינייה ירוקות בוהקות. קולה החזק נשמע למרחקים.
"פה זה הדבר הזה?" שאלה מיטל בקול מזלזל.
"כן את יכולה לשבת" חייכה לעברה שובל.
"בואי שבי לידי כבר ליאב, שמרתי לך מקום" צעקה לעברה מיטל.
"מתי מתחילים?" שאלה מיטל בעצבים.
"עוד מעט. נחכה לעוד חניכים" השיב לה תמיר ברוגע.

"שנה שעברה היו יותר חניכים, אני חייב שיגיעו עוד כמה חניכים" לחש תמיר לשובל.
"מה זה חשוב כמה חניכים יש?" שאלה שובל.
"ברור שזה חשוב! ככל שיש יותר חניכים, אתה טוב יותר" השיב לה.
"לא מסכימה איתך, צריך לדעת להדריך גם חניך אחד וגם עשרה. אבל מה שעושה אותך למדריך טוב הוא היחס שלך לחניכים. אל תשכח שכל חניך הוא עולם ומלואו, לא מדובר ברובוטים."

"שלום" הכריזה רובי, ואחריה נכנסו כל חבריה מהצופים.
"מה שמכם?" שאלה שוב שובל בחיוך.
"אני רובי ואלה קסם, סיוון, שירן, הילה ואפרת" אמרה רובי והצביעה על חברותיה אחת אחת.
רובי היא ילדה מלאת חן ומלאה בבטחון. שיער ארוך, עיניים חומות ומשקפיים בעינייה. ילדה מחוננת, שפעם בשבוע לומדת בבית ספר מיוחד למחוננים.
"רק בנות יש לנו בינתיים" חייך תמיר.
לפתע, נכנס בדלת טום. נכנס כשראשו כפוף וילקוט כבד לכתפו. עיניו עייפות ושערו מבולגן.
"והנה זה טום חבר שלי" דאגה רובי להדגיש.
"יש עוד חניכים שאתם יודעים שצריכים לבוא? כי אני לא אוהב לחכות" שאל תמיר בשחצנות.
"יש עוד שתי בנות שצריכות לבוא" אמרה ליאב בחינניות.

תמיר קרא לשובל לבוא איתו לצד.
"רואה ידעתי שנסתדר. יש לנו אחד עשר חניכים, עשר מתוכן בנות. קלי קלות, אין יותר קל מלהדריך בנות, כל מה שאני אגיד להם הן יעשו."
"אל תהיה כל כך בטוח" אמרה לו שובל. "בשיחת הסיכום שהייתה לנו עם אלון והבוגרים, הם טענו שהדבר הקשה ביותר הוא להדריך בנות, כי דרוש להן תשומת לב מיוחדת. ואנחנו היינו רק שלוש בנות."
"מה את מקשיבה להם?" כעס תמיר. "הם לא מבינים אז, חבורת הבימבות האלה רק מזלזלים בנו, חושבים שהם יודעים הכל. את תראי עוד בפעולה היום כל החניכות יחבקו אותי."

נגה ושלהבת נכנסו לכיתה. הן מי שחיכו להן.
נגה בעלת השיער המתולתל בחרה לשבת ליד רובי וחבריה.
שלהבת לעומת זאת, ישבה לבדה בצד הכיתה. שלהבת הייתה חסרת בטחון ועיניה החומות שידרו זאת.

"אתם יכולים להתחיל" הכריזה מיטל.
שובל חייכה לעברה בחיוך נבוך.
"אני לא שואל אותך מתי מתחילים" ענה לה תמיר. "אני אחראי פה."
הפעילות התנהלה לא מעט פעמים בטונים צורמים, אבל גם בחיוכים ובבדיחות.
"מקווים לראות אתכם בשבוע הבא" סיכם תמיר את הפעילות.
"נכון" ענתה שובל בחיוך גדול.
"היום נכניס את כולכם לקבוצה באתר של התנועה באינטרנט" סיכמה שובל ושיחררה את החניכים לביתם.

כבר שנתיים שלמות שפועל אתר של התנועה. באתר יש מספר קבוצות, שדורשות אישור מיוחד להכנס אליהם. יש קבוצות חניכים שונות. אחת לכל שנה. וקבוצת מדריכים אחת סגורה בפני המדריכים.

"שובל ראיתי שפתחתם קבוצה חדשה באתר" שלח לה אלון הודעה.
"כן…" ענתה. "רוצה לקחת חלק בקבוצה גם?"
"אני לא חושב שכדאי. את ותמיר אחראיים מעכשיו. חוץ מזה אמרנו לכם שברגע שזה מה שתמיר אמר, אין עזרה מאיתנו" ענה אלון.
"אז למה אתה שואל?" תהתה שובל.
"סתם… תגידי, איך הייתה הפעולה?"
"בסדר" השיבה "יש לנו מעל עשרה חניכים, רובן בנות. היה לתמיר תאקל עם כמה חניכות, אבל הכל יסתדר."
"אין ספק. בנות לא פשוט להדריך. תיזהרו כי הן עלולות לברוח" נזף בה אלון.
"אל תדאג לנו…"

דעות חלוקות עלו בקרב החניכות. כולן אוהבות את שובל אבל לגבי תמיר יש עוד מחלקות.

במשך חודש וחצי, סדר גודל של שש פעולות הכל התנהל קשורה.
"בחודש הבא יש פעולה מיוחדת, פעולת אש" הודיע תמיר לחניכים.
תגובות שמחה והנאה עלו בחדר.
"מה עושים שם?" שאלה הילה.
"מה אכפת לך, זאת הפתעה בטח" התפרצה מיטל, כשחיוך על פניה.
"פעולה שמלמדים אותך שימוש באש" ענתה רובי "כמו בצופים."
"בדיוק ככה" השיבה שובל.

לאחר סיום הפעולה ישבו שובל ותמיר ודיברו.
"מאיפה הרעיון לפעולת אש?" שאלה שובל.
"אני חושב שהגיע הזמן, אנחנו כבר כמעט חודשיים בפעילות, הגיע הזמן לשנות אווירה ובטח לפני שהחורף מגיע" ענה לה תמיר.
"אבל… אני לא יודעת איך להעביר את הפעולה, וזה גם דורש הרבה הכנות" גערה בו שובל.
"יש משהו במה שאת אומרת" ענה תמיר. "האמת גם תיכננתי שאת תעבירי את הפעולה הזאת לבד. כי יש לי בעיות בלימודים וההורים שלי לוחצים עליי שאני אעשה הפסקה קטנה מהתנועה. אני כל יום מתעסק בזה."
" איך חשבת שאני אצליח לעשות פעולה כזאת לבד? ועכשיו אתה גם משאיר אותי לעבור את השנה לבד?" שאלה שובל בעצבים.
"את מספיק טובה. חוץ מזה אני האחראי פה. התנועה יכולה להסתדר כמה חודשים בלי אחראי, אבל לא מסוגלת להסתדר בלי מדריכה. סומך עלייך."
"אז אתה לא מתכוון להגיד לחניכים כלום?" תהתה שובל.
"לא" ענה. "בפועל את המדריכה שלהם,כשיהיה לי זמן אני אחזור."
'איזה חוסר אחריות' חשבה שובל בליבה.

אחרי כמה שעות של מחשבות עם עצמה שלחה הודעה לאלון.
"אלון אני יכולה לדבר איתך על משהו?"
"כן בטח" השיב אלון.
"בעוד שבוע וחצי, זה תחילת החודש הבא, תמיר תכנן פעולת אש. זה יוצא לפני שהחורף מגיע" כתבה לו שובל.
"נחמד…" השיב אלון באדישות.
"אתה לא מבין" ענתה בייאוש. "אני לא יודעת להכין פעילות כזאת. זה משהו שאתה והבוגרים האחרים עשיתם. בנוסף לזה, ההורים של תמיר לא מרשים לו לקחת חלק בתנועה הזמן הקרוב, יש לו בעיות עם הלימודים."
"הוא אמר לך לפנות אליי?" שאל אותה אלון.
"לא… הוא לא יודע שפניתי אלייך. אבל אני חייבת את עזרתכם. אני לא יודעת אם התנועה תצליח להמשיך השנה אם לא תעזרו לי" סיימה שובל.
"אני אדבר עם הבוגרים האחרים ונראה" ענה לה אלון, אבל היה לו ברור שאין בכוונתו לתת לתנועה להתפרק.

אלון נפגש עם ניב ודקל. אסולין כבר התגייס לצבא.
"תראו, שובל דיברה איתי, היא צריכה שנעזור לה לעשות פעולת אש בשבוע הבא. תמיר הבריז מהתנועה משום שהוא חסר אחריות. אני לא רוצה שהתנועה תתפרק."
"אפשר לעזור לה, אבל לא אמרת שזהו?" שאל דקל.
"לי יש פעולה מוכנה אבל זה הרבה הכנות" אמר ניב.
"מה זה דורש?" שאל אותו אלון.
"זאת פעולת אש ופעולה צבאית. לעלילה של הפעולה אני אדאג, גם אסולין יבוא אני אדבר איתו. נהיה המפקדים שלהם יהיה נחמד. אבל יש את נושא הבטיחות, זה המון אחריות על הכתפיים" ענה ניב.
"אין בעיה, אני אקח על עצמי את האחריות" השיב אלון.
"גם אני אעזור" חיזק אותו דקל.
"צריך לדאוג לפעילות טובה שאתם אחראיים אליה, לקרשים, לגפרורים ולמע'ר" אמר אלון.
"מע'ר?! למה אתה צריך מע'ר? יש זרדים ביער" שאל ניב.
"מע'ר זה מגיש עזרה ראשונה. יש שם אש צריך מישהו למקרה חירום. עזוב מזל שאתה לא אחראי" ענה לו אלון בתקיפות.
"חשבתי זה החומר הנוזלי שמדליק את עצים" ניסה לצאת מזה.
"עזוב לך תארגן את כל הפעילות, ציוד וכל מה שדרוש. דקל ואני נדאג לבטיחות ולכל הדברים החשובים. אבל דבר אחד חשוב. לא נגיע בקול תרועה חזקה מדי. אין לי רצון לריב עם תמיר, עוד יחשוב שאני מעיף אותו מהתנועה" אמר להם אלון.

"בשבוע הבא יש פעולת אש ביער בשכונה העליונה. תבואו בהמוניכם" הודיעה שובל לחניכים.
"איפה תמיר?" שאלה ליאב.
"תמיר כרגע בהפסקה" ענתה לה שובל.
"אז את תעשי הכל לבד" שאלה מיטל בעודה לועסת מסטיק.
"לא" ענתה. "מדריכים בוגרים, שהיום חלקם בצבא וחלקם בלימודים גבוהים יעבירו לכם את הפעילות. זה כבוד גדול. הם סיימו ארבע שנים שלמות בתנועה."
"פראיירים" זרקה מיטל לאוויר.