למה עזבת אותי?

למה נעלמת פתאום? כאילו כל הדברים הטובים שהיו בך התכווצו לתוך מעמקי נשמתך, במקום נידח בתוך ליבך, ננעלו בתוך תא אפל ונעלמו. עכשיו נשארתי רק עם הדברים הרעים שתמיד היו נסתרים בתוכך. כל הזלזול, חוסר ההערכה שלך אלי ולכל הדברים שעשיתי בשבילך. פעם הייתי מספרת לך הכל, ואתה היית מספר לי, והיית עוזר לי ואני לך. היית החבר הכי טוב שלי בעולם. לאן כל זה נעלם?? ואל תגיד לי שזה עוד שם, כי אני לא רואה את זה בעיניים שלך. רק את הזלזול הנוראי הזה. ואני מנסה להסביר לך, כל כך מנסה, ואתה פשוט לא מבין. אף פעם לא תצליח להבין. אז ויתרתי עליך. עכשו אתה טפט, אוויר בשבילי, כי אם לא זה, אם אני מנסה להיות איתך, אתה חתיכת חרא שלא מבין מהחיים שלך. עכשיו אתה סתם אחד שחולף על פני במסדרון. אבל אני אף פעם לא מפסיקה לשאול…
למה עזבת אותי?