קללת אדמה – פרק 20

דיאוקליטס הכניס אותנו לתוך סדנה, שהרצפה שלה הייתה עשויה מדֶק עץ. היינו בתוך סטודיו עם קירות בצבע כתום. היה בו שולחן כתום עץ כזה ארוך ומימיני מראה ענקית שכיסתה חצי מהקיר הימני. את הקיר השמאלי תפסו תמונות בשחור לבן של אנשים. יכולתי להריח ריח צחנה של מוות, גופות נרקבות, גולגלות ועוד דברים נוראיים שאני מעדיף שלא לתאר. דיאוקליטס ההוא היה לבוש חולצה לבנה וג'קט שחור עם ג'ינס שחורים וגלימה שחורה. היה לו כובע, לא כובע צילינדר אומנם אבל כובע שחור. הוא היה נראה כמו קוסם בן 50 שלוקח סמים. היה לו חיוך יחסית מרושע על הפנים.
"ברוכים הבאים" הוא אמר.
"מה זה המקום הזה?" שאלה אמה.
"כאן זאת הסדנה הקטנה שלי, אני חוקר." אמר דיאוקליטס.
היה לו מבטא לו מוכר, משהו שנשמע מזרח תיכוני, או אולי דרום אירופאי מזרחי. לא זיהיתי כל כך.
לוקאס כמובן התחיל לתחקר אותו, בזמן שאמה לחשה לי באוזן.
"גן-עדן בשבילך ובשביל לוקאס, אה?" שאלה אמה.
גיחכתי אליה.
התקדמתי קצת בשביל לראות משהו שהיה תלוי על הקיר, ודפקתי את הראש בכוח בתקרה.
שפשפתי את המקום הפגוע, והבטתי למעלה בשביל לראות את התקרה.
היו בה שלבי עץ שהיו נמוכים יותר מהאחרים, בתבנית קבועה.
"אתה בסדר?" שאלה אמה.
"כן" אמרתי, בעודי משפשף בכוח את הפגיעה. "אני שונא חדרים כאלו נמוכים. זה כואב."
אמה גיחכה.
הקפדתי שלא לחטוף שוב מכה מתקרת החדר הנמוכה. ראיתי וילון שעניין אותי.
"מה אנחנו עושים כאן?" שאלה אמה.
"מה?" שאל דיאוקליטס, בוהה בה עם עיניים חומות בצבע שוקולד.
"למה הבאת אותנו לכאן?" שאלה אמה.
"למען האמת, ראיתי אתכם כאן, ופשוט רציתי שתעזרו לי בניסויים, אני יודע לזהות בני אתנה." אמר דיאוקליטס.
"אבל אנחנו במסע חיפושים" התחילה אמה.
"אבל אני אשמח אם תעזרו לי." אמר דיאוקליטס.
"אנחנו…" התחילה אמה, אבל היא ראתה את המבט האומלל שאני ולוקאס עשינו לה.
זה כנראה משהו בגנים שלי מאמא, כי אני פשוט אוהב ניסויים ומעבדות.
קחו אותי למעבדה, ואני אאבד שליטה בעצמי. אני ארוץ לכל מקום, אנסה לעשות דברים, ואולי אפילו אני בטעות אפוצץ את כל המעבדה, אבל אני לא מסוגל לשלוט בעצמי.
"הנה, יש לי כאן משהו." אמר דיאוקליטס, והושיט קסדה ללוקאס.
"מה זה?" שאל לוקאס, ובחן את הקסדה. היא הייתה שחורה לחלוטין, מחוברת לכמה חוטים.
"זאת קסדת חקר" אמר דיאוקליטס "שים על הראש."
"רגע, זה יהרוג אותו?" שאלה אמה בחשדנות.
"אמה, מה כבר יקרה לי?" שאל לוקאס.
"נו באמת." היא אמרה "שיהיה, אבל אני עדיין רוצה חבר שנצא מכאן."
הוא חייך ושלח לה נשיקה באוויר.
"בחיי, אתה כל כך רומנטיקן" היא אמרה.
"גנים צרפתיים" הוא אמר בחיוך רחב.
"כן… בטח…" אמרה אמה.
לוקאס מדד את הקסדה, בזמן שדיאוקלטס מדד כל מיני דברים.
"אמה?" שאל דיאוקליטס.
"כן?" שאלה אמה.
"לכי לשם, אולי יש שם כמה דברים שיענינו אותך" הציע דיאוקליטס.
"שיהיה" אמרה אמה.