סתם…

קרה לכם פעם שחשבתם מה אתם עושים פה ?
אני יודעת שזה נשמע מטומטם…
למה נולדתי דווקא להורים שלי?
או
למה דווקא בארץ הזאת?
אני אף פעם לא האמנתי שיש סיבה לזה
שאני פה כי… יש לכל אחד ואחד מאיתנו מטרה.
באותו יום אפל וסגרירי גיליתי גם את שלי.
שיחקתי עם אחותי הקטנה, אלי בגן השעשועים בחזרה מהגן שלה.
הסתכלתי על השמיים
והבנתי שכל הכאב הצער והקושי שבחיים מתגמד בצורה ענקית לטובת הרגעים הקטנים של האושר.
המטרה שלי היא לגלות אותם
ולאסוף אותם.
בכל פעם שאני אסתכל על השמים אני אזכור אחד מהם.
עכשיו, כששמיים מאירים את פניי
אני נזכרת בו…
וכמה טוב הוא עשה לי, וכמה אני הרגשתי שלמה איתו, ואם ההחלטה שלי.
אני אוהבת אותו מאוד אבל…
אבל, הוא הלך.
וכבר אין כמעט רגעים טובים.
אבל אז אני רואה את אחותי הקטנה קופצת, צוחקת
והתקווה חוזרת בי.