אולי מחר – פרק 5
פתאום במוחי עלו המון תמונות, אף פעם לא הרגשתי כזה דבר, הכל צף פתאום ובבום פשוט הבנתי מה היה עולה בגורלי אילולא דניאל.
מצד אחד סמכתי עליו אבל מהצד השני לא הבנתי למה הלכתי איתו, למה סמכתי עליו אחרי מה שהגבר הקודם שפגשתי עשה לי.
"תראי" הוא הצביע על הזריחה. חייכתי לעצמי, בשביל זה באתי, לשבת מול הזריחה, לנסות לסדר לי קצת את המוח, להבין למה הכל באלגן אצלי בחיים, למה שום דבר לא מצליח. אבל במקום כל זה הגוף שלי היה משותק, המוח ריק והמחשבה לא זזה מאותו הפחד ששיתק אותי.
"את צריכה משהו?, הכל בסדר?" הוא הסתכל עלי, העיינים שלו היו טובות, בנאדם שנראה עליו שרוצה לעזור. "הכל בסדר, אני פשוט רוצה הביתה" קמתי. הוא קם אחרי. "בואי אני אלווה אותך" מצד אחד רציתי להגיד לו שזה בסדר, שישאר לעשות מה שהוא בא לעשות, אבל ידעתי שאני לא יכולה לחזור לבד. "תודה" חייכתי אליו.
הלכנו ביחד בתוך היער עד שהגענו לדרך סלולה.
"אני יכולה להמשיך מכאן לבד, תודה שליוות אותי"
"את בטוחה?
"כן, תודה"
"אולי אני אתן לך את מספר הטלפון שלי?"
הסתכלי עליו במבט שבדיעבד אולי היה קצת אכזרי.
"לא, שלא תביני לא נכון" הוא צחקק "זה רק כדי שתשלחי לי הודעה שתגיעי הביתה, כדי שאני אדע שהכל בסדר"
היה נחמד להרגיש שלמישהו אכפת ממני, היתי צריכה את זה, היתי גם צריכה חיבוק אבל.. מה אני אחבק אותו עכשיו?
תגובות (0)