מניאטורה של ארץ
גם את החיים ואת המוות קיבלתי
כל הטוב וכל השפל
כל השפע הדחוס על פני הארץ המתעקמת
שדות ועמודי-מחט, ערים מנייר מתקפלות
בכל אלה נגעתי וניתקתי
והיו ללא כלום
כמו פלוץ של עז בוואדי
כמו קליפת השום
גם את החיים ואת המוות קיבלתי
כל הטוב וכל השפל
כל השפע הדחוס על פני הארץ המתעקמת
שדות ועמודי-מחט, ערים מנייר מתקפלות
בכל אלה נגעתי וניתקתי
והיו ללא כלום
כמו פלוץ של עז בוואדי
כמו קליפת השום
תגובות (5)
חחחחחחח אמממ זה התחיל יפה ואז הממחחטט והניירר ???? ואז הניתקתי זה לגמרי מעניין ומלהיט ואז- והיו לכלום שזה ממשיך. ואז הפלוץ עושה את זה מצחיק ואז עז ואז קליפה. חחח הרגיש שלא ידעת איך לסיים אז במקום לגעת במשמעות הענקית המטורפת שמת את היד על הנקודה הכי קלה והלכת לפן המצחיק
זה עניין של טעם. הפלוץ לא בא להצחיק, הוא בא להראות זלזול. כשם שהוא מתנדף והופך לאוויר, לכלום, כך גם כל הארץ הזאת.
אולי המשמעות לא ברורה ללא תיווך, אבל היא כזאת: תהליך. בהתחלה אתה מתנגד למשהו, אחר כך מקבל אותו ומשלים איתו, ואז הוא כבר לא חשוב, ונהיה אוויר. המשהו הזה, בשיר, הוא הארץ. גם ארץ ישראל, אבל לא בדיוק. יותר כמו כל כדור הארץ, וישראל בתוכו, הנציגה שלו, החלק הכי ממשי.
בשירה יש הרמוניה מסויימת. כביכול הבנתי את המשמעות אבל היא לא שינתה לי הרבה, כי זה היה הדרך המיוחדת והמלאה בה הצגת דברים. לכן, גם אם נוד הוא מושלם למשמעות, גם השום שהיה לא מצחיק, אז לא אהבתי אותם כי הם גרעו מההרמוניה. בעיניי
טעם זה עניין חמקמק. אני מבין מה את אומרת. היה יכול ללכת גם בהרמוניה שלך. נו שוין.
(: