אני לא רוצה לדעת/כאב עגום

אני לא רוצה לשכוח איך זה הרגיש,
אותם רגעים שהיו רק אני והזמן-
כשכולם מסביב צועקים ומשתוללים,
ורק אני לבדי על שולחן,
מזמזמת מנגינות ומילים,
עמוק בתוך תחושה של בועה.
אני לא רוצה להרגיש שזה עבר,
אחרת זה אולי לא יחזור לעולם-
לא כך, ולא באותה הדרך,
לא אותם הדברים שאמרתי,
ולא החיוכים שהיו על פנייך.
אני לא רוצה לחשוב שאין בי צורך,
אחרת אאבד את כל האמון שבי-
העצמי והנפשי, הכל ביחד,
כל מה שמחזיק אותי יתפרק,
ילך לאיבוד באנשים אחרים.
אני לא רוצה לחשוב על זה,
כי אם כן, אז אאלץ להתמודד עם הכל-
עם זה שאני לבד,
ושמילים פוגעות,
ושלעולם לא אקבל יחס שווה,
ואולי בעיקר, עם זה שייקח לי זמן לשכוח אותך..