מצוד האגדות: פרק 38- כישוף של הודאה

"אמא שלי סיפרה לי הכל במכתב," איימי החלה לספר בפני אלן, נואר, אנג'י ורפאל את מה שגילתה. "היא סיפרה לי שהכל התחיל מנבואה קודמת, ראשונה, שמרלין התעקש למנוע. הנבואה הזהירה מפני 'היום בו כל העולמות יתחברו', היום בו יגיע כאוס מוחלט על כולנו בגלל מקרה שקרה בעולם אחר."
"איך בדיוק זה מתקשר אלינו, המקרה הזה?" רפאל התערב.
"אני לא יודעת, אבל תן לי לסיים." היא אמרה לו בעצבנות קלה. הוא הרים את ידיו כנכנע, והיא המשיכה. "מרלין פנה אל אמא שלי בבקשה שתסייע לו, כי המקום בו הכל יתחיל יהיה החדר הנעול בארמון הישן שלה. מרלין כישף את החדר בצורה כזאת שיהיה בלתי אפשרי לחדור אותו וממנו, והוא עשה זאת בעזרת קסם שיופר רק על ידי כוחה של אקסקליבר, החרב שבאבן, וכדי שאף אחד לא יקרב את החרב ויפתח את החדר, הוא החזיר אותה לאבן, וביקש מאמא שלי להסתיר אותה עד שהכל ייגמר. מה שהם לא ידעו זה שההחזרה של אקסקליבר לאבן שלה יגרום לנבואה חדשה להופיע, הנבואה הזאת."
"אני לא עוקבת." אנג'י הודתה. "איך החזרה של אקסקליבר לאבן גרמה לנבואה החדשה?"
"מרלין הטיל כישוף על אקסקליבר לפני הרבה מאוד שנים שרק מי שנועד להיות מלך, ארתור, יוציא אותה. ברגע שהיא הוחזרה לאבן, קרה משהו לאותה נבואה והיא השתבשה ופנתה לכיווננו, וככה, על פי הנבואה, הגורל של ההורים שלנו יגיע אלינו."
"אז בשביל לבטל את הנבואה, צריך-" נואר ביקשה ממנה להשלים אותה, למקרה שלא הבינה.
"למצוא את אקסקליבר, להוציא אותה, ולפתוח את הדלת." איימי הסבירה לה.
"או-קיי, ואיך נעשה את זה?" רפאל שאל. "אנחנו לא יודעים איפה החרב ואף אחד מאיתנו לא יכול להוציא אותה."
"אתה חצי צודק." איימי תיקנה אותו. "אמא שלי סיפרה לי איפה החרב נמצאת." היא חייכה.

תאליה ירדה במדרגות המתעקלות אל תוך הנשקייה העתיקה של הארמון וניגשה מיד לכיוון ארונה הריק של אקסקליבר. היא נגעה בזכוכית עם ידיה והרגישה את העוצמה שעדיין נשארה בה, העוצמה של אקסקליבר.
ג'ולס עמד לצידה, בוחן את הארון הארוך כמוה, ומעניק לה פרצופים מחשידים וחיוכים משועממים.
"מה אנחנו עושים כאן?" הוא שאל. "זה משעמם."
"באמת שלא אכפת לי מה מעניין אותך ומה לא." היא כבר למדה לזרום עם עניין התעתועים שלה.
"אם החרב הייתה כאן, טוב, זה היה יכול להיות הרבה יותר מעניין." הוא אמר לה ברמיזה קלה.
"אני לא חולה כמוך." היא השיבה לו, והסתובבה מיד לכיוון מדרגות הנשקייה, חזרה לכיוונם של כריס והשאר.
"עוד מעט תהיי." ג'ולס קרא אליה מרחוק, והיא השתדלה שלהתעלם ממנו, עד כמה שיכלה.
במהרה היא יצאה מהארמון והתעופפה חזרה, כשמיקומה של אקסקליבר ברשותה, והקסם שיגלה אותה בראשה.
היא נחתה בצעדים קלילים על הקרקע ופנתה אל כריס.
"מצאתי." היא אמרה לו. "מצאתי את המיקום שלה."
"זה נהדר!" הוא חיבק אותה בשמחה. "אז איפה היא?"
תאליה הנהנה ויצרה בידיה כדור אור בוהק והשליכה אותו כלפי מעלה, והתרחקה. כריס עשה כמוה, ושניהם בחנו את הכדור כאשר הוא נחת על הקרקע בכתם זוהר, שהתארך והתפתל, והפך לשביל שהראה להם את הדרך.
"יש רק בעיה אחת קטנה." היא אמרה.
"מה?" כריס שאל בחשש.
תאליה הרימה את מבטה למעלה, אל השמיים שהחלו להתכהות. "הכישוף יפוג בחצות." היא אמרה. "כדאי שתמהר."
כריס הנהן בהבנה וקרא לכיוונם של האחרים. "איב, מצאנו את אקסקליבר!" הוא קרא אל הפיה הרעה, והיא מיהרה להגיע אליו, משתדלת כמה שפחות להראות מתרגשת, למרות שדבר כזה באמת יכול לרגש כל אחד. הצלחה תמיד מרגשת.
"יופי, בוא נזוז." היא מיהרה לומר. "נמאס לי לחכות, והמצב מתחיל להימאס עליי. עוד מעט ואני באמת אשלח את הבחורה הזאת לישון, היא מתחילה להרגיז אותי."
"עוד סיבה ללכת." כריס אמר ותפס בזרועה של איב בעדינות. "מה איתך?" הוא פנה אל תאליה לפני שהלכו.
"אני רוצה לדבר עם הבן של מרלין." היא אמרה בחיוך. "אל תדאג, אתם תהיו בסדר." היא נופפה אליהם לשלום, וכריס הצדיע אליה לפני שהסתובב חזרה והלך יחד עם איב.
תאליה הסתובבה ופנתה לכיוונם של אדוארד ושני הנערים הבוגרים שהיו איתו. הוא זיהה אותה מרחוק וניגש אליה במבט שמח.
"היי, מזמן לא התראינו." הוא חיבק אותה בנעימות, אך כאשר התרחק שם לב מיד למבטה המודאג. "מה קרה?" הוא שאל.
"אני צריכה את העזרה שלך." היא אמרה.
"בטח. בקשר למה?" שאל.
היא הסתכלה לצדדים ותפסה בידו. היא לקחה אותו כמה צעדים והתרחקה מהאחרים כדי שלא ישמעו.
"עשיתי משהו לא טוב, ועכשיו זה חוזר אליי." היא הכינה אותו להודאה האמיתית שלה.
"מה?" הוא שאל.
"הרגתי את ג'ולס." היא הודתה בשקט, והוא השפיל את מבטו.
"אני מבין." אמר בעדינות.
"אבל עכשיו הוא רודף אותי. בראש שלי." היא הסבירה. "בבקשה, אדוארד, תגרום לו להיעלם." היא תפסה בידיו כמתחננת.
"תאליה," קולו העלה את המסר השלילי שיעביר אליה. "אני לא יכול."
"מה? למה?" היא לא הבינה. "למה אתה לא יכול לעזור לי?"
"אני רוצה, אני באמת רוצה, אבל אין לי איך." הוא הודה. "יצאתי מהמרתף, וכל מה שלקחתי היה כדור הבדולח. כל השיקויים שלי שם, וזו הליכה ארוכה מדי." הסביר. "עד שנגיע לשם אני לא יודע מה יהיה המצב שלך."
"לא." היא מלמלה בשקט. "חייבת להיות דרך אחרת."
"יש." הוא אמר. "את צריכה לבקש מאדם אחר שנולד עם קסם לעזור לך, שדון או פיה אפלה."
"הפיה האפלה היחידה שאני מכירה הלכה, והיא נמצאת עם כריס." היא נאנחה במבט מושפל. "אבל- יש מישהו שיכול לעזור לי מבלי להתייחס לעובדה שהרגתי את ג'ולס. הוא שונא אותו בדיוק כמוני."
"יופי. מי?" אדוארד שאל כחוקר אותה.
"הבן של עוץ לי גוץ לי." השיבה. "הוא יעזור לי, אני בטוחה בכך." היא חיבקה את אדוארד חזק לפני שהתרחקה ממנו בחיפוש אחר האדם שיעזור לה. היא הנהנה אליו עם ראשה והוא הסכים לצדד בה ולא לומר דבר.
ברגע בו נעלמה משדה ראייתו בשמיים, הוא נפל על רגליו לקראת חיזיון נוסף.
הפעם, זה היה חיזיון חזק מאוד, ובטוח.
"אדוארד!" הוא שמע את קולה של רוזלין כאשר רצה אליו במהירות. "מה קרה?" היא התכופפה אליו והחזיקה אותו בדאגה כאשר הוא צפה במסר שקיבל.
"זה חיזיון חדש." הוא השיב כשפקח את עיניו, והוא התנשף בתשישות רגעית.
"חיזיון חדש? על מה?" רובין ביקש לדעת.
"על נבואה חדשה." הוא השיב להם.