Welcome Home Cheater- Lilo

Welcome Home Cheater- Lilo:
כשליאם נכנס לביתו הוא ראה את בן זוגו לואי עומד מול הדלת בשילוב ידיים. "היי לולו," הוא אמר. הוא התקרב לנשק את לואי אך לואי הפנה את ראשו כך שיצא שליאם נישק את הלחי שלו. ליאם התרחק מלואי מבולבל. וסובב את ראשו של לואי אליו. "מה קרה?" שאל ליאם.
"ברוך שובך הביתה," אמר לואי. "בוגד." ובלי לומר דבר נוסף לואי עלה לחדרם של ילדם המאומץ אנדי. ליאם נכנס אחריו והתקרב אל לואי. הוא חיבק אותו מאחורה. "תעזוב," אמר לואי וליאם שחרר את החיבוק.
"לואי בוא נדבר על זה." אמר ליאם ולואי הסתובב אליו.
"לא התכוונתי שתעזוב רק את החיבוק." אמר לואי. "התכוונתי שתעזוב את החיים שלי. תארוז ותצא מהבית שלי."
"לולו," אמר ליאם.
"אל תקרא לי ככה!" צעק עליו לואי וליאם נאנח מבין שזה מיותר לנסות לדבר עם לואי. ליאם קם והלך לעזוב. לואי נשאר בחדר של אנדי. הוא התיישב ליד הקיר, קירב את רגליו לגופו ונדרם. כשליאם סיים לארוז הוא נכנס לחדר של אנדי והרים את לואי. הוא הכניס אותו לחדר שלהם שהפך לשלו וכיסה את אהובו בשמיכה. "אני מצטער," ליאם לחש. "אני אוהב אותך." הוא נישק את המצח של לואי. הוא התכוון לעזוב וכשהגיע לדלת החדר הוא הסתובב. "להתראות לולו," הוא לחש והלך משם. הוא עזב את חייו של לואי לתמיד. או לפחות ככה הם חשבו.
***
כשנשמעה דפיקה על דלת ביתו של הארי הוא פתח אותה והופתע לראות את ליאם. "היי מותק," הוא אמר ונישק את ליאם.
"הארי," אמר ליאם. "אנחנו צריכים להפסיק את זה. לואי גילה ונפרד ממני. אני רק באתי כדי להגיד לך את זה ולבקש ממך להישאר פה לכמה ימים. אני יכול?"
"ברור," השיב הארי ונתן לליאם להיכנס.
"תעלה לחדר שינה," הוא אמר. "אני אשן בסלון."
"לא," אמר ליאם. "אני אשן בסלון. ואל תנסה לשכנע אותי אחרת כי לא תצליח."
"בסדר," נכנע הארי ידע שאין טעם להיכנס לויכוח הזה. "אני אביא לך שמיכה וכרית."
"תודה האז," אמר הארי.
~כעבור שבע שנים~
בסופו של דבר ליאם ולואי שניהם המשיכו בחיים. לואי מצא אישה נחמדה בשם קלואי וליאם מצא גבר בשם אדם. לואי וקלואי עשו שני ילדים ביולוגיים, ילד וילדה. ליאם ואדם אמצו שני ילדים. בשם נייל וזאיין. זאיין גדול מנייל בקצת יותר משמונה חודשים. ליאם הלך עם ילדיו לפארק שליד ביתו שבלונדון וגם לואי הלך עם בתו אלינור לפארק. לואי וליאם לא ידעו שהם גרים ממש קרוב אחד לשני. נייל וזאיין הלכו לשחק בנדנדות. "תזהרו!" ליאם קרא אחריהם. הוא התיישב על ספסל וצפה בהם. בתו של לואי, אלינור הלכה גם היא לשחק בנדנדות. "תזהרי!" קרא אחריה לואי והתיישב ליד ליאם.
"פאפא," קרא נייל בדאגה בעודו רץ אל אביו ליאם.
"מה קרה ניילר?" שאל ליאם.
"זאיין נפל." אמר נייל בדאגה. "וכואב לו."
ליאם ונייל הלכו בדאגו אל זאיין. "איפה כואב לך?" שאל ליאם והתכופף אל זאיין.
"פה." אמר זאיין והצביע על ברכו. ליאם הסתכל על הברך של זאיין ונגע בה עם שתי אצבעות. "כואב?" שאל ליאם וזאיין הנהן.
"בוא אל אבא," אמר ליאם והרים את בנו. הם הלכו לספסל עליו ליאם ישב קודם לגן ונייל המשיך לשחק בנדנדות.
"פאפא," אמר זאיין. "אתה יכול לנשק לי איפה שכואב?"
"ברור," אמר ליאם ונישק את ברכו של זאיין כמה פעמים.
ליאם היה עצוב שזאיין נפל. אמנם לא קרה שום דבר רציני אבל זה היה יום חשוב בשבילו. ליאם כמעט לא נוכח בחייהם של בניו בני החמש. הוא עובד עד מאוחר וכשהוא חוזר הם ישנים. בשבתות ובימי ראשון הוא צריך לעשות את כל מה שלא הספיק בשבוע שעבר ואז אדם נמצא עם הילדים. נייל וזאיין האמינו שאבא שלהם לא אוהב אותם. הוא ידע שהם חושבים ככה וזה למה היום הזה היה חשוב לו. הוא רצה להראות לבניו שהוא אוהב אותם. בתו של לואי ובנו של ליאם באו אל הוריהם וסיפרו ששיחקו ביחד. הוריהם חייכו והסתכלו אחד על השני. בשנייה חיוכיהם נמחקו. אומנם עברו כבר שבע שנים אך הם לא השתנו הרבה. אלינור ונייל שיחקו קצת ואז לואי לקח את אלינור הביתה. ליאם הלך עם בניו לקנות גלידה ואז הוא הלך הביתה. בדרך הביתה נייל סיפר לליאם על כמה שאלינור נחמדה וזאיין התבאס שלא יצא לו לחפש אותה. כשהם הגיעו הביתה ליאם סיפר לאדם על היום שעבר עליו ושאל את אהובו האם הוא יודע איפה משפחת טומלינסון גרה. במקרה אדם עבד במשרד של לואי אז הוא ידע איפה. הוא אמר לליאם ואחרי שכולם הלכו לישון הוא הלך אל הבית של הגבר שהוא לא ראה כבר שבע שנים. הוא דפק על הדלת ולואי פתח אותה. "מה אתה רוצה?" הוא שאל את ליאם.
"אני רוצה שתסלח לי." אמר ליאם.
"המשכתי בחיי. מצאתי אישה והתחתנתי." אמר לואי.
"גם אני המשכתי בחיי." אמר ליאם. "אבל אתה עדיין חשוב לי. אני עדיין אוהב אותך. אני לא מסוגל לחיות בלעדייך. ברור לי שלא נחזור אבל תהיתי, אולי נוכל להיות ידידים?"
"ליאם מה שעשית עדיין כואב לי." אמר לואי.
"אני מצטער," אמר ליאם. "על הכל. אבל אני לא מסוגל להיות בחייך. ואני גם רוצה להיות חלק בחיים של אנדי. אני אוהב אותו. הוא הבן שלי."
"היה," אמר לואי.
"זה לא אומר שהוא לא חשוב לי יותר." אמר ליאם. "בכל מקרה נהיה חלק מהחיים אחד של השני. בני נייל ובתך אלינור התחברו מאוד. וגם אתה עובד עם בעלי. אני רק רוצה לבקש ממך שנהיה חברים."
"לא," אמר לואי. ליאם הסתכל בשעון היד שלו וראה שהשעה הייתה חצות בדיוק.
"אני אבוא לכאן כל יום בחצות בדיוק ואנסה לשכנע אותך לסלוח לי." אמר ליאם. "אני לא אפסיק עד שתסלח לי או עד שאחד מאיתנו ימות. מה שיקרה קודם."
~כעבור שנתיים~
לואי הופתע שליאם לא הגיע אליו כבר חודש. הוא הלך אל ביתו של אדם ושאל מה שלום ליאם. ואנדי בישר לו את החדשות הרעות. אדם סיפר לו שליאם מסרטן אחרי שהיה לו שלוש שנים. בחודש האחרון מצבו שליאם היה כל כך נורא עד שהוא היה מאושפז בבית החולים. פתאום לואי הבין. לואי הבין למה ליאם הגיע אליו כל יום. הוא הבין למה ליאם רצה שהוא יסלח לו. "איפה הקבר שלו?" שאל לואי ואדם סיפר לו. לואי הלך לשם וחיפש את המצבה של ליאם. זה לקח לו יותר מחצי שעה אבל הוא הצליח. הוא עמד מול המצבה של ליאם ואמר, "אני יודע שזה מאוחר מדי אבל אני סולח."
"אתה מוכן לסלוח לי?" הוא שמע קול מאחוריו והסתובב. הוא ראה את הארי. מי שהיה חברו הטוב ביותר מאז גיל שש עשרה עד שהוא גילה שליאם בגד בו עם הארי. ג'מה, אחותו של הארי וחברה טובה של לואי, סיפרה ללואי שהארי וליאם כבר לא ביחד אבל הם עדיין חברים טובים. לואי הנהן עם דמעות ביעניו חיבק את הארי. לואי ידע שההזדמנות לסלוח להארי בעודו בחיים יכולה להיעלם יום אחד ולואי לא מוכן שזה יקרה לו. "אני סולח לך האזה," הוא אמר.
~כעבור שלושה חודשים~
לואי החליט להראות לבנו אנדי את הקבר של ליאם. הוא סיפר לו שהוא וליאם היו זוג ואמצו אותו. הוא הראה לו את הקבר של ליאם. "למה לא סיפרת לי קודם?" שאל אנדי.
"אני מצטער." ענה לואי. "זה היה קשה לי מדי. קיוויתי שאם אתעלם מזה זה יהפוך ליותר קל אבל זה לא."
"הוא היה אדם טוב?" שאל אנדי והסתובב אל אביו. קודם לכן הוא התכופף אל הקבר ולואי עמד כמה צעדים מאחוריו.
"הוא היה אדם מדהים." השיב לואי. "הוא עשה כמה טעויות אך כולם עושים. אף אחד לא מושלם אבל הוא האדם שהכי קרוב לזה."
אנדי הסתובב אל קברו של אביו ואמר, "לא הכרתי אותך אבל אני אוהב אותך." והניח על הכבר שלו ורד אדום שלואי קטף מהגינה שלהם. אחרי שהוא גילה שליאם מת הוא התחיל לגדל ורדים אדומים. הרומן בין לואי וליאם התחיל בתיכון כשליאם הביא לו ורד אדום.
•••••הסוף•••••