מי אתה ירין? – פרק 16

פקחתי את עיני, אליאור שכב על ידי כשהוא לבוש רק בבוקסר לבן ומגרה.

הוא נראה כמו אל יווני, מלהיב את כולי מהיופי המסנוור שלו.

ליטפתי את בטנו השרירית והקשיחה, גופו היה כל כך חם.

הוא פקח את עיניו והביט בעיניי השחורות, המבט שלו זה המבט הכי כובש שיצא לי להכיר.

"מה את כזאת מאושרת?" הוא שאל, זיק של שובבות הופיע בעיניו. הוא אוהב שמחמיאים לו, הוא מת על עצמו. יודע מה הוא שווה.

"סתם…כיף לי." השבתי וקמתי מהמיטה כשאני לבושה בטרנינג שלו שגדול עליי בכמה מידות הצטרכתי לאחוז חזק במכנס כדי שלא יתנתק מגופי ואז אליאור יצטרך לראות את החוטיני הלבן תחרה שלבשתי.

"אני אוהב איך שהטרנינג נראה עליך." הוא אמר והתרומם לישיבה.

"ממש מחמיא לי." אמרתי בציניות ויצאתי מהחדר ישירות למקלחת.

פתחתי את הדלת של המקלחת, ונכנסתי.

טוב, אני לבד כאן אז אני יכולה לעזוב את המכנס ולתת לו ליפול אל הקרקע.

פתחתי את הארונית הקטנה ממולי והוצאתי מברשת שיניים חדשה.

שטפתי אותה ולאחר מכן מרחתי משחת שיניים עליה והתחלתי לצחצח.

"בוקר טוב גם לך." שמעתי קול מאחורי.

קפצתי במקומי מבהלה והסתובבתי לאחור, ראשו של נתי הציץ מבעד לווילון, התכופפתי במהירות ולבשתי את המכנס.
"אתה חתיכת סוטה!" אמרתי בזעם.
הוא צחקק צחוק נמוך ומזלזל.
"אל תחמיאי לעצמך, אני מנסה להתקלח אבל אני אחכה שתסיימי." חוצפן!אל תחמיאי לעצמך?באמת?
"אתה חי בסרט נתי."אמרתי בפה מלא במשחת שיניים, מה שגרם לו לצחקק.
אני נראית לו מצחיקה?
"לא ניסיתי להצחיק." ירקתי בזלזול והסתובבתי בחזרה כשיד אחת אוחזת במכנס בחוזקה שלא תיפול וביד השניה אחזתי במברשת.
סיימתי לצחצח סוף סוף ויצאתי מהמקלחת מבויישת וסמוקה שנתי ראה את הישבן שלי.
נכנסתי לחדר, אליאור עדיין היה לבוש בבוקסר הלבן, חיוכו גרם לי להירגע אוטומטית.
"נשמה שלי." הוא קרא בחיוך ומשך אותי לשבת על  ברכיו.
"איפה את רוצה לאכול ארוחת בוקר?" הוא שאל ונשק על שקע צווארי, מצמרר את כל כולי.
"בוא אני אכין לנו ארוחת בוקר טעינה, ממש קר בחוץ." הוא חייך וחיבק אותי חזק.
"נכין ביחד." הוא קבע.
"מתאים לי." אמרתי גם אני מחוייכת.
***

"היה טעים, תודה נשמה." אליאור אמר בקולו הצרוד ונשק על שפתיי נשיקה חטופה.
"תודה גם לך." אמרתי והנחתי את ראשי על חזהו והבטתי בנתי שעדיין אכל מהשקשוקה החריפה שהכנו.
"טעים נכון?" אליאור שאל אותו ונתי בדיוק בלע את מה שבלס.
"נחמד." וואו, הבן אדם לא יודע להחמיא.
"יזין, מתי תלמד להחמיא?" אליאור אמר וצחקק קלות.
"אני אמיתי." הוא אמר עם הבעת פניו הרצינית וקם לפנות את הכלים מהשולחן.
"הילד הזה אבוד, תאמיני לי." הרמתי את ראשי מחזהו וקמתי לפנות את השולחן.
נתי בדיוק הגיע ואני הרמתי צלחת.
הוא תפס את ידי והביט בעיניי במבט רציני.
"תשבי, אני מפנה." הוא פקד עליי, השאיר אותי ללא מילים.
משהו במגע שלו היה מרתיע, כל כולו מרתיע ולא מובן.
יש בו הרבה צדדים, זה מסקרן אותי יותר.
פעם הוא רציני, פעם צוחק וציני.
התיישבתי לבסוף, לא רציתי להתווכח איתו. נראה שהוא אחד שאי אפשר לנצח.
יש משהו בגוון קולו שכל כך נשמע מוכר.
אני מנסה להיזכר ולא מצליחה.
זה משגע אותי.
"הוא אוהב לנקות לבד, אל תתייחסי." אליאור לחש באוזני וחייכתי חיוך קטן.
"מה את רוצה לעשות היום?" הוא שאל, מביט בי מחכה לתשובה.
"לא יודעת, חשבתי על להישאר בבית היום." אמרתי בשקט וידיו עטפו אותי בחום.
"מה שתרצי נשמה שלי." אני אוהבת שהוא קורא לי ככה.
"נתי, אנחנו בחדר." הוא צעק לעברו וקם מהכיסא.
"תעשו חיים." גלגלתי את עיניי. הוא כל כך ציני שזה מחרפן.
נכנסנו לחדר, התיישבתי על המיטה הזוגית הנוחה של אליאור והוא הוציא בגדים מהארון.
"אני נכנס להתקלח, אחרי זה אני אקח אותך הביתה כדי שתביאי בגדים למחר ותשני אצלי כבר סבבה?" הוא שאל, התרגשתי מכל זה.
עצם העובדה שאני יוצאת עם המפקד שלי גרם לי לאדרנלין מטורף בגוף, אבל יותר מזה זה שהוא בן אדם מדהים. מאחורי כל החומות שהוא בנה לעצמו, מאחורי הקשיחות שלו הוא בן אדם רגיש ומתחשב.
מקשיב לכל מילה ודואג ללא סוף.
"תודה." עניתי וקמתי לעברו.
ריסקתי את שפתיי על שלו והתנשקנו בתשוקה עזה.
זה היה כל כך תאוותני, שנינו רצינו לעשות מעבר לנשיקה.
אבל זה לא הזמן, גם הוא יודע את זה.
"עדיף שנפסיק פה…אני לא אשלוט בעצמי." הוא לחש בקול צרוד.
"כן…אתה צודק." הסכמתי איתו וחזרתי לשבת על המיטה.
הוא יצא מהחדר ונכנס למקלחת.
הנייד שלו החל לרטוט והתלבטתי אם לבדוק מי זה.
לבסוף החלטתי שכן וקמתי והלכתי לשידה.
הרמתי את הנייד ופתחתי את ההודעה.
'מתי רואים אותך?אני מתגעגעת אהובי.'