הזמן משנה אנשים
קורה לכם שאתם מסתכלים לאחור וחושבים "איך פעם הייתי החבר הכי טוב של הבן אדם הזה" ו"איך פעם היא היתה האוזן הקשבת שלי ואני שלה..".
לחשוב על הזמנים שהשתנו, על אנשים שהשתנו.
פעם לא יכלת לעבור מטר בלי לעדכן אותה מה ראית באותה שניה והיום את חולפת מולה ולא נאמרת מילה.
פעם הייתם עושים שיעורים ביחד והיום אתה עושה שיעורים והוא מעשן עם אחרים.
הילדה שהיתה שמנה ביסודי, הולכת בגאווה עם ביקיני.
והילדה שהיתה מלכת הכיתה, היום אין לה סיבה ללכת זקופה.
הילד שלא היו משתפים אותו בכדורגל, היום המציא תוכנה מצליחה.
והילד שפעם הבנות עליו היו מסתערות היום לבד, בודד בלילות.
אז עצרתם לרגע לחשוב, מי אתם? ואיך הזמנים התחלפו, השתנו?
אז שרפת תמונות אבל לא תצליח לשרוף זכרונות, הם כמו צלקות נסתרות שנותנות לך מוטיבציה להוכיח שאתה לא כזה יותר, לא חלש, לא מפוחד. אתה יכול לנצח אותם כאן ועכשיו!
ויש כמוני מחפשות נקמה, אני יודעת זה לא טוב לשמור טינה.
הפכתי להיות כמוהה כמו אותה המרשעת שאימללה את ילדותי. אבל בשקט, בסוד, יום אחד אפיל אותה על בירכיה. היא אולי תיזכר, אולי תצטער. אולי תבין שאין לה כבוד יותר. שאין לה חוזקות, שהיא מיותרת בעולם. וזו סופה של המאמללת שלי, סוף שהוא רק עניין של זמן.
תגובות (4)
אהבתי מאוד, הכתיבה טובה ואפשר להתחבר בקלות. גם הסוף (שהיה לדעתי לא צפוי ומפתיע) השתלב ממש יפה :)
מדהים!
קטע כל כך נכון ומעורר מחשבה.
החיים משתנים ככה הם תהפוכות החיים, אין לדעת מה יקרה מחר.
יום אחד החבר הכי טוב שלך הופך לאויב הכי גדול שלך. האנשים שהיו למעלה עכשיו למטה וככה ההפך לטוב ולרע.
וואו!
קטע נפלא, שנותן הרבה חומר למחשבה.
כתיבה יפה ומוצלחת.
הזמן הוא לא העניין העיקרי, אלא השינוי והחוויות הטובות והרעות שהאדם עובר בחייו.
התחברתי לקטע נורא ובעיקר לילד שלא היו משתפים אותו בכדורגל, זאת אומרת, חשבו שהוא אפס ולא טוב בכלום והוא גדל והמציא תוכנה מצליחה בגלל שהוא עבד והשקיע ולא נתן לזה שלא שיתפו אותו להפריע לו וזה דווקא יותר העלה לו את הרצון להצליח.
והילד שהבנות היו מסתערות עליו, בכלל שבר לי את הלב לרסיסים. הוא נשאר לבד בלילות כי הוא לא יודע להעריך אהבה אמיתית או שפשוט אלה שהכירו אותו הבינו איזה סוג בן אדם הוא ופשוט לא רוצים אותו.
הדברים האלה תמיד שוברים את הלב.
נגיד אני הייתי פעם לא יפה, מכוערת אפילו אפשר להגיד, ואם כמה שירדו עלי אני שמתי פס על כולם ופשוט המשכתי לחיות את החיים שלי ותוך פחות משנה, אני שיניתי את המראה שלי.
אני לא יפה, אבל אני לא הכי מכוערת שיש. לא כמו פעם.
והכול בזכות כל אלה שהורידו לי את הביטחון, אני העלתי אותו בחזרה!
זה משהו שאני ממליצה לכולם לעשות! אל תעלבו על מה שאומרים לכם, תיקחו את זה לתשמת ליבכם. מה אנשים אוהבים בכם ומה לא!
אם זה דבר באמת רע אז תנסו לשנות את זה, רק אם זה מפריע גם לכם!
אם זה דבר טוב, שימו פס ותגידו "תתמודדו אם זה! זה אני וככה נולדתי וככה נבראתי! לא טוב לכם אל תסתכלו לכיוון!" וזהו!
עצה שלי לחיים!
תודה רבה לך ולשאר המשתמשים שכתבו לי תגובות, ממש חיממתם לי את הלב.
האמת היא שפשוט התיישבתי מול המחשב ואמרתי לעצמי להוציא משהו ואז התחלתי לכתוב ונתקע בי מן רגע של נוסטלגיה. חשבתי על המעברים של הבתי ספר מיסודי לחטיבה וחטיבה לתיכון וכמה שהשתנתי. ומפה לשם נתתי לכתיבה לזרום.
חשבתי על עצמי, איפה הייתי ואיפה אני עכשיו ומי בראש ומי בזנב.
האנשים שפעם חשבתי שהם כל עולמי שנאחזתי בהם והם בי כבר אחרים, שונים. כי כמו שאמרתי הזמן חולף ומשתנה וגם אנחנו, אף אחד לא נשאר אותו הילד שהוא היה בכיתה ג'. תחומי העניין שלנו משתנים ואנחנו לומדים להתאים את עצמנו לאנשים ומי שכבר נפגע כמוני. או מחפש נקמה מזדמנת או לומד מטעויות, לוקח לחיים, בונה את עצמו וממשיך בגאווה לחיות