~never too late for a true love~

~פרק 2~
למחרת בבוקר, בן לא שלח לי הודעה, וכל אחד הלך לבד, נכנסתי לבית ספר, התיישבתי במקום וכעבור כמה רגעים התחלתי לשמוע מוזיקה מתנגנת ברחבי בית ספר דרך מערכת הכריזה, זה היה השיר treasure של ברונו מארס, ואז נכנס בן עם דובי ענק ושוקולדים והתחיל לעשות ליפסינק לשיר, כולם הסתכלו עליו וחייכו, ואני הייתי מובכת כי הוא כל הזמן הצביע עליי, לפני סוף השיר, עצרו את המנגינה ובן אמר "treasure that is what you are" והצביע עליי, קמתי מהמקום שלי וחיבקתי את בן, ונישקתי אותו.
"תנסו לאכול אחד את השני אחר כך, עכשיו התחיל השיעור" המורה אמר כשהוא נכנס, ובן ישר אמר "סליחה" הוא חייך אליי ויצא לכיתה שלו.
בסוף היום בן בא לכיתה שלי "לא יצא לי לומר לך, שאתה מדהים ושאני אוהבת אותך הכי בעולם" אמרתי נישקתי אותו בלחי "גם אני אוהב אותך" הוא אמר ונתן לי נשיקה באוויר מה שגרם לי לצחוק, הוא שם את ידו על הכתף שלי והתחיל לדבר "אז תקשיבי, ארגנתי לנו היום משהו בערב, אני בא לקחת אותך בשבע, תיהי מוכנה!" הוא אמר ישירות ואפילו לא שאל אותי "זאת שאלה בכלל?" שאלתי "לא, אני אומר לך" הוא אמר "אהה אז הבנתי, אתה לא שואל אתה קובע… ומה נותן לך את הזכות לקבוע?" שאלתי בגיחוך "יש לי את הזכות, בגלל שאני… מי שאירגן את הערב" הוא אמר בגמגום "אז למה אתה מגמגם?" שאלתי "תגידי מה זה כ השאלות האלה" הוא שאל והתחיל לצחוק, "סתם שואלת" אמרתי…
מאוחר יותר בערב קיבלתי הודעה מלוס, החברה הכי טובה שלי 'אני שמעתי על מה שבן עשה לך!!!!' היא אמרה 'איזה חמוד אני מתה' עניתי 'אתם עשיתם משהו ליום השנתיים שלכם?' היא שאלה 'עדיין לא, היום כן בשבע אני צריכה להיות מוכנה' אמרתי 'אז אני באה אלייך' היא אמרה 'אבל…' עניתי 'אני לא שואלת אני אומרת' היא אמרה והתנתקה מהווטצאפ, אחרי 20 דקות הייתה דפיקה בדלת וזאת הייתה לוס "היי" היא אמרה וחיבקה אותי והלכנו לחדר שלי, "את יודעת כבר מה ללבוש?" היא שאלה "לא.." עניתי "אבל עזבי אותי מה איתך, יש לך אומץ לדבר עם מה שמו?" שאלתי "לא.." היא אמרה באנחה "אז מחר תגידי לו, תלכי אליו ופשוט תגידי מה שיהיה יהיה!" אמרתי לה "אבל אם זה לא הדדי?" היא שאלה "למה שזה לא יהיה הדדי? הרי את מהממת, את כל כך יפה מצחיקה נחמדה ובואי לא נדבר על העיניים המהממות שלך, אין סיבה שהוא לא יאהב אותך!!" אמרתי ומבין הדמעה או שתיים שירדו ללוס יצא החיוך "עכשיו מספיק איתי, צריך למצוא לך משהו ללבוש" היא אמרה וניגבה את הדמעות היא קמה אל הארון שלי, הוציאה גופייה לבנה עם תחרה בחלק העליון "לא לוס תחזירי את הגופייה, אני לא רוצה להראות שאני מתאמצת יותר מדי, אני רוצה משהו נוח ללבוש, אבל באותו זמן שגם יהיה יפה" אמרתי וניגשתי לידה הוצאתי ג'ינס בהיר, וחולצה דקה ארוכה בצבע בורדו, ונעלתי נעלי בד בצבע בז' "אני מקנאה…." לוס אמרה בעצב "במה את מקנאה?" שאלתי "בך! בזגויות שלך עם בן, בביטחון שלך, בכמה שאת יפה" היא אמרה "את לא צריכה לקנאה את גם יפה, ואם השמוק הזה, לא אוהב אותך, זימן או שהוא מטומטם או שהוא עיוור, כי את כל כך יפה מבפנים ומבחוץ!!" אמרתי וחיבקתי אותה "תפסיקי לבכות" אמרתי והבאתי לה טישו "אם ג'ייק לא אוהב אותך בחזרה, הוא מטומטם אמיתי!! מה יש לא לאהוב בך?!" שאלתי "אוליי אני לא הטעם שלו.." היא אמרה ולא ידעתי מה לענות "לוס, תנשמי, הכל יהיה טוב, אל תדאגי, מקסימום הכי נורא, אם ג'ייק לא אוהב אותך בחזרה, תלמדי שהוא אידיוט, וככה את תוכלי להתגבר עליו, יותר מהר כי תדעי שעשית הכל, את אמרת לו איך את מרגישה, וניסית מה שיכולת, אני מבטיחה לך שאם לא יילך לך עם ג'ייק אני אמצא לך מישהו אחר, אוקיי?!" אמרתי "טוב" היא אמרה בחיוך קטן.
סיימתי להתארגן, התאפרתי קצת, שמתי מסקרה וקצת אודם ורדרד עדין, השעה הייתה רבע לשבע, והייתי מוכנה, יושבת בחדר עם לוס ומחכה לצלצול טלפון שיודיע לי לרדת למטה לבן "טוב אני חושבת שאני אלך לי, את ממילא עוד מעט הולכת עם בן, אז עדיף שאני אלך" היא אמרה "אוקיי, ואל תשכחי מה שאמרתי לך!!" אמרתי טוב, ליוויתי אותה לדלת והיא הלכה, התיישבתי בסלון מחכה שבן יגיע.
כעבור כמה רגעים הייתה דפיקה בדלת, אבא פתח "שלום בן" הוא אמר "שלום מר. אנדרו" הא אמר מה שגרם לי ולאבא שלי לגחך "אתה יכול לקרוא לי פשוט אנדרו, לא חייבים להיות כל כך רשמיים" אבא אמר לבן, ואני נעמדתי והתקרבתי לאבא, ראיתי שבן מסתכל עליי ועיניו נצצו, "טוב אבא, אנחנו הולכים, אהה רגע אני צריכה כסף" אמרתי "עזבי, זה עליי" בן אמר "אבא אני צריכה כסף, בבקשה" אמרתי ואבא הושיט לי 100 שקל "תודה ביי, אני לא אחזור מאוחר" אמרתי, ויצאתי מהבית "וואוו!! את נראית מדהים!" בן אמר ונשק לי בלחי "אני חייבת לומר שגם אתה" הוא לבש סריג דק בצבע כחול כהה, ומכנס ג'ינס כהה, "יש משהו שאני רציתי לדבר איתך" הוא אמר "אני צריכה להתחיל לדאוג?" שאלתי "לא ממש לא, זה לגבי החלטה שלי" הוא אמר בעודו פותח לי את דלת המכונית, התיישבתי וגם כן והא נכנס "את יודעת מה למה שלא נלך ברגל? זה ממילא קרוב, ואני מעדיף ללכת ברגל" הוא אמר "את האמת.. אני קיוותי ללכת ברגל" אמרתי וצחקתי "אז מה רצית לומר לי?" שאלתי "יש שני דברים, במה להתחיל?" הוא שאל "במה שהכי נוח לך" אמרתי "טוב, אז אחריי שנסיים את התיכון את יודעת שתמיד תיכננתי ללכת למכללה ואני נרשמתי למכללה, שנמצאת רחוק מהבית, את יודעת, לא קרוב לכאן, ואני אאלץ להיות רוב הזמן רחוק ממך, מה שייקשה עלינו, כזוג להישאר ביחד…" הוא אמר "אתה מנסה לרמוז משהו?" שאלתי בקול רועד "לא!! ממש לא, אני רק אמרתי שלא תחשבי משהו אחר אני לא נפרד ממך, בכלל לא חשבתי על זה, רק הודעתי לך, שאני רוצה שנעשה כל דבר שנוכל כדי שנחזיק מעמד ביחד, אם האהבה שלנו מספיק גדולה אחד לשנייה נצליח לשמור על הזוגיות שלנו" הוא אמר ושם את ידו סביבי "ומה הדבר השני שרצית לומר לי?" שאלתי "זה מה שרציתי להגיד לך מלכתחילה, ההחלטה שלי.." הוא אמר בחשש "אתה לא צריך לפחד או לחשוש, הכל יהיה בסדר" אמרתי "אני החלטתי שאני רוצה ללמוד לנהוג על אופנוע" הוא אמר "בן אתה לא רציני!!" אמרתי "אני יודע, שאתה כל כך נגד זה אבל בבקשה, אל תפחדי לא יקרה כלום" הוא אמר "אתה זוכר מה קרה לאח שלי נכון? הוא למד לנסוע על אופנוע ויום אחד מכונית דרסה אותו, והוא מת, אני לא רוצה שזה יקרה גם לך, אם המכונית לא הייתה דורסת אותו, עדיין היה לי אח, היה לי אח גדול שהיה שומר עליי, ומזהיר את חבר שלי לא לפגוע בי, וכל הדברים של אחים, אבל מכיוון ואח שלי מת מתאונת אופנוע, אין לי את כל חווית האח הגדול" אמרתי בעצבים והגברתי את קצב ההליכה שלי, בן רץ ריצה קלה אליי "ויולט כלום לא יקרה לי, אני מבטיח לך, למה את לא מסכימה?!" הוא שאל והתחיל להתעצבן "אני כבר אמרתי לך את דעתי" אמרתי "כל דבר שרציתי את לא נותנת לי" הוא אמר בעצבים "מה כבר לא נתתי לך, שרצית??" שאלתי "רציתי לעשות עגיל, אבל את לא נתת לי כי את חושבת שזה לא יפה או את לא לעשות תספורת כלשהי בגלל שאת חושבת שהיא נראית פחות יפה לטעמך, ועוד הרבה דברים" הוא אמר והתחיל להתעצבן "בן תקשיב, כל הדברים עשיתי מדאגה כלפי.." התחלתי לומר והוא קטע אותי, "לא אכפת לי שזה מדאגה, זה אני, ואני אמור להחליט!!" הוא אמר ובדיוק עבר את הכביש, הוא לא הסתכל לימינו, ולא ראה את המכונית שהתקרבה במהירות, המכונית פגעה בו והעיפה אותו כמה מטרים אחורה…