באת ושינית את כל החוקים עונה 2 פרק 1

"ברית." קולו העמוק נשמע מרחוק, הכל מסביבי שחור.
נשמתי נעתקה, הוא נמצא כאן, ראייתי מטושטשת ואיני מצליחה לנשום.
"אידור, איפה אתה?" שאלתי בקושי רב.
"אני פה." שוב קולו נשמע, הפעם קרוב יותר.
"אני לא רואה אותך." נכנסתי ללחץ מטורף, פעימותיי החלו להגביר את הקצב, הסחרור על רמה וגופי נחת על הריצפה.
"לא!" התרוממתי לישיבה, שוב החלום הזה.
לא רוצה להרפות ממני, כל גופי היה דביק מזיעה קרה, שיערי נדבק לצווארי.
הרגשתי שכל כולי מלאה בג'יפה דביקה.
"ברית." אלירן קרא בקול מנומנם והתרומם גם הוא לישיבה.
"תחזור לישון, אני בסדר." הרגעתי אותו אך הוא נשאר לשבת ולהביט בי במבט רציני.
"על מי את חולמת כל הזמן?" הוא שאל בחשד, כיווץ את גבותיו.
"אני לא יודעת." שיקרתי. "אני לא מצליחה לראות את אותו הבן אדם." הוספתי עוד שקר.
הוא הביט בי כמה שניות שקטות ולבסוף משך אותי לחיקו החמים.
אני אוהבת את חיבוקיו החזקים, הרכושניים.
למדתי לאנוב אותם עם הזמן, יותר הכרחתי, לא הייתה לי ברירה.
נשארתי לבד, בלי אידור ובלי אבא. יתומה.
אלירן הוציא אותי מהדיכאון שעברתי שנה שלמה, מנותקת לגמרי, עד ששוהם נולד, פרי האהבה שלי ושל אידור.
"תודה." לחשתי על חזהו הקשיח.
"הכל בסדר." הוא אמר בקולו הצרוד ונשק על קוד קוד ראשי.
"בואי נחזור לישון." הוא אמר בנימה מרגיעה, הסכמתי ללא מילים ונשכבתי בחזרה על המיטה.
גופו נצמד לגופי וידיו נכרכו סביב מותניי בהדיקות.
"לילה טוב יפה שלי." הוא לחש באוזני וגרם לצמרמורת קלה לעבור בגופי.
"לילה טוב מלאך שלי." לחשתי, חצי רדומה.
***

"שוהם." לחשתי באוזנו וידי ליטפה את שיערו השחור.
הוא החל לזוז אך עדיין לא פקח את עיניו.
"מלאך שלי, קום." הפעם הגברתי את קולי, עיניו השחורות נפתחו והביטו בי בעייפות.
"קדימה שוהם, יש לך בית ספר." אמרתי בחיוך והוא הביט בי לא מרוצה בכלל.
"אני רוצה לישון." הוא אמר בעצלנות וחזר לעצום את עיניו.
"שוהם, אל תהיה ילד וקום." אמרתי הפעם בקשיחות והוא קם בלית ברירה.
"בוקר טוב." הוא אמר וגרם לי לחייך.
"בוקר טוב." אמרתי בחיוך ונישקתי את לחייו.
הוא יצא מהחדר ונכנס למקלחת, גם אני יצאתי מהחדר וירדתי למטבח.
אלירן כבר ישב על הכיסא במטבח והתעסק עם הנייד שלו.
"אני מכינה לך קפה." יידעתי אותו והוצאתי שתי כוסות מהארון.
הנחתי על השיש ושפכתי אל הכוס הראשונה קפה שחור ואל הכוס השנייה שוקו בשביל שוהם.
ערבבתי את הכובות והנחתי על יד אלירן.
"תודה יפה שלי." הוא אמר ונישק את שפתיי ארוכות.
"בכיף." אמרתי מחוייכת.
פתחתי את המקרר והוצאתי גבינה, הכנתי לשוהם טוסט שהוא כל כך אוהב לאכול בבוקר.
"בוא נשמה, תשתה שוקו הטוסט יהיה מוכן בכל רגע." אמרתי, הוא התיישב כיסא ליד אלירן ושתה מהשוקו שלו בעייפות. הוא לעולם לא היה ילד של בוקר.
הוא כבר בן ארבע-עשרה.
הזמן רץ ואני עדיין מרגישה שמשהו חסר.
"קח, בתיאבון." הנחתי את הצלחת עם הטוסט על ידו.
"תודה אמא." הוא ענה בקול עמוק, התבגר לי כל כך מהר.
לפעמים אני בוכה מאושר כשאני לבד, חושבת על שוהם. כל המתנה שה' העניק לי.
בלעדיו הייתי משתגעת.
"בתיאבון מותק." אלירן אמר לשוהם ושוהם הודה לו.
למרות ששוהם יודע שאלירן הוא לא אביו, הוא נורא אוהב ומכבד אותו.
גם אלירן, מחשיב אותו כמו הבן שלו.
זה חשוב לי, הכי חשוב לי.

היי, תודה רבה על התגובות והדירוגיםםם מהפרק האחרון אהובות שליי.
כל כך שמחתי לראות את זה ממש התרגשתיי^^
אני אוהבת ומעריכה עד השמיים!!!

אז החלטתי לעלות עונה שנייה, כן כן.
מקווה שתאהבו את העונה הזאת כי היא הולכת להיות מסחררת ומטריפה:)
אשמח לחוות דעת:)