אהבה אסורה – חלק 1

חלק 1 – מה את בשבילי
בתחילת הדרך תמיד חשבתי שאני לא אוכל להתחבר עם ילדים וילדות קטנים ממני, שלא לדבר על לאהוב מישהי קטנה ממני – אני לא יודע למה לעזאזל חשבתי ככה והמשכתי להאמין בשטויות האלו לאורך כל הדרך, כשהיה ברור כפי שתמיד אומרים שיהיה משהו שיוכיח אותי על טעותי, והנה זה קרה…
אני ראיתי אותה בבית הספר, זו הייתה השנה האחרונה שלי והיא רק התחילה ללמוד בכיתה ט', בהתחלה לא עשיתי כלום… בהתחלה סתם המשכתי ללכת כאילו לא קרה שום דבר, אבל אז התחלתי להרגיש מוזר מאוד… לא הבנתי למה אני לא מפסיק לחשוב על הילדה החמודה הזו, שאלתי את החבר הכי טוב שלי מי היא הייתה ואז הוא ענה לי תשובה שתשנה אותי לעד:"קוראים לה רבקה וואלאס אבל כולם קוראים לה בקה."
מיד לאחר שהוא אמר לי איך קוראים לה התחלתי לשאול המון שאלות כמו מה היא אוהבת לעשות, מי החברים שלה, איפה היא גרה וכו' אבל החבר שלי חשב שאני פריק ואמר לי להירגע, לעזאזל, לא נרגעתי…
חיפשתי אותה בפייסבוק וניסיתי להוסיף אותה לרשימת החברים שלי, במשך חודשים חיכיתי לאישור המיוחל וכשלא קיבלתי אותו התחלתי להרגיש עצוב ומפוחד, הייתי כל כך בודד ובמשך ימים שלמים שהפכו לחודשים בקה הזו הפכה להיות כל עולמי, כל הזמן דמיינתי כיצד אנחנו יושבים יחד ומדברים ולאחר מכן המחשבות קיבלו גוון יותר מיני ורומנטי, חלמתי על נשיקות וחיבוקים, חלמתי כיצד שנינו מתכרבלים במיטה, חלמתי כיצד אנחנו עושים יותר מכל זה…
בסופו של דבר הצלחתי לדבר איתה, זה היה באחד הימים האחרונים ללימודים, הלכתי במקרה לכיוון מגרש הכדורגל לקראת שיעור ספורט ואז היא נתקלה בי,
"תסתכלי לאן את הולכת…" אמרתי בתסכול והיא צחקה, קולה היה כל כך מתוק ומלטף ולא יכולתי להתנגד לקסם האישי שלה ולו לשנייה, נותרתי להביט כאילו הייתי מהופנט בעיניה הכחולות והכהות והרגשתי כיצד לאט לאט אני נשאב פנימה, הרגשתי כיצד אני מסמיק בפניי ולא רציתי להביך את עצמי כך מולה, כמה מחבריי לכיתה הסתכלו עליי אבל לי לא היה אכפת, גם לא מהנוכחות של כמה מהחברות שלה, פשוט נותרתי לעמוד שם למשך כמה שניות עד שלבסוף הצלחתי להגיד דבר מה.
"א… את… את יודעת מי אני?" שאלתי במבוכה רבה, הנערה המתוקה שמולי רק שיחה בשיערה השטני והגלי ולא ענתה למשך שניות אחדות…
"אתה ג'סי, לא?" היא השיבה במתיקות, קולה הרך היה בשבילי כמו מוזיקה טובה ומקסימה, הרגשתי עונג רב כעת…
"כן… קוראים לי ג'סי, איך ידעת?"
"כי שלחת לי הצעת חברות בפייסבוק." היא הסמיקה מעט בלחייה בעודה עונה לי, התרגשתי כל כך, חשבתי שסופסוף אני והיא מתקרבים ואולי נוכל ליצור קשר ארוך וקבוע כך, כבר שכחתי לחלוטין שאני עומד לאחר לשיעור שלי וניכר כי גם בקה שכחה מהעניינים שלה בעוד שנינו עומדים ומדברים, משמחים אחד את השנייה, כך ניכר…
"ולמה לא אישרת?" שאלתי אותה, היא לא ידעה מה להגיד והתביישה מאוד ממני, איזו חמודה היא כשהיא מחייכת ככה, שיניה לבנות וזוהרות ושפתיה אדומות ועדינות כל כך, אין דברים כאלו בכל העולם…
"כי לא הייתי בטוחה מי אתה, אבל עכשיו אני בטוחה מאוד." היא אמרה לבסוף, ממיסה את ליבי במילותיה הנעימות כל כך, מרגשת אותי כל כך, אני רציתי לבכות מרוב התרגשות כעת, אני רציתי אותה איתי ושמחתי כל כך לראות שגם היא רוצה בנוכחות שלי, לא הייתה תחושה יותר טובה מזו.
"אז… את תאשרי אותי, בקה?"
"אה הא." היא ענתה וכעת הלכה לדרכה, נופפתי לה לשלום והיא הסתובבה אליי וחייכה, הקטנה הזו, המלאכית המתוקה והקטנה הזו, שכחתי מכל דבר בגלל השיחה הנהדרת הזו איתה – והנה אני הגעתי אל המגרש והמורה כעס עליי.
"ג'סי אדוארדס, למה איחרת לשיעור?" שאל מר קולמן בקולו העמוק והקר, כולם מסביב צחקו עליי ואני הסמקתי מרוב מבוכה וגירדתי בשיערי, אבל למעשה זה ממש לא עניין אותי כי אני עשיתי את מה שרציתי לעשות ודיברתי עם אהובתי, ולא מעניין אותי בת כמה היא כי גיל זה רק מספר, אני אוהב אותה, אני כל כך אוהב אותה ומבחינתי היא חשובה יותר מכל דבר…
"אני מצטער…" עניתי בחוסר רצון וכעת ניגשתי לעשות חימום יחד עם כולם, לכך אורך שיעור הספורט אני חשבתי על בקה שלי, תהיתי על מה היא חושבת ומה היא עושה חשב, קיוויתי שגם היא חושבת עליי ורוצה לדבר איתי ולעשות משהו לאחר מכן…