מרדף ברשת – ללכת עם הזרם (חלק א')

•ללכת עם הזרם – חלק א'•

"כל כך חם לי." אמרה ג'קי, בעודה מנופפת במניפה שלה.
"אם רק היה כאן קצת יותר חם, הייתי הופך ללחם אפוי." מלמל מט, גם הוא מצוייד במניפה.
אינז אפילו לא טרחה לענות.
זה היה יום מאוד חם במרחב הרשת.
הסיבה היחידה שג'קי, מט ואינז טרחו בכלל להגיע למרחב הרשת הייתה העובדה שבכדור הארץ באותו הזמן היה הרבה יותר חם.
"מה דעתכם על מאוורר?" שאל דיג'יט, בעודו מעופף.
"מאוורר נשמע מעולה." אמר מט.
"המאוורר פועל על סוללות." הסביר להם דיג'יט, והציג בפניהם את החור לסוללות. "אנחנו רק צריכים להכניס פנימה את הסוללות האלו."
הוא הכניס פנימה שתי סוללות על פי הסימונים והמאוורר התחיל לפעול במיידי.
"זה פשוט נפלא!" קראה אינז, בשעה שהמאוורר הטיח בפניה סילונים של אוויר קר.
"מאוד." הסכימה ג'קי.
"ללא שום ספק." אישר מט.
לפתע המאוורר הפסיק לעבוד.
"מה?" שאלה אינז. "מה קרה כאן הרגע?"
"לא יודע." אמר דיג'יט, שעל פניו התנוסס כרגע מבט מודאג. "אני לא מבין למה הוא נפסק?"
"אולי הבטרייה חלשה?" הציע מט.
"יכול להיות." הוסיף דיג'יט.
הוא הוציא את הבטריות והוציא חבילה חדשה של סוללות.
"אלו סוללות חדשות." הוא אמר. "הן מלאות לחלוטין ולכן אפשר להכניס אותן למאוורר."
בעת שדיבר, הכניס פנימה כל אחת מהסוללות.
המאוורר דלק לכמה שניות ואז נשמע צליל חלוש של פיצוץ ולבסוף עשן שחור וריח מסריח.
"מה קרה כאן?" שאלה אינז.
"אני לא יודע." אמר דיג'יט. "אבל נדמה שמשהו נשרף כאן."
"אבל למה המאוורר פתאום נשרף?" שאל מט.
"חבר'ה, תראו." אמר ג'קי.
היא הצביעה לעבר מדבקה שהודבקה על המאוורר, בפתיחת תא הסוללות.
"אין לעבור את חמישים הסייבר-וואט" הקריאה ג'קי.
"מה זה סייבר-וואט?" שאל מט.
"זוהי היחידה שלנו לחשמל." הסביר לו דיג'יט.
"ובכן, למה זה נשרף?" שאלה ג'קי.
"על הקופסא של המאוורר היה רשום שנדרשים שלושים סייבר-וואט בשביל להפעיל את המאוורר." אמר דיג'יט. "כלומר, שהוא פועל בין חמישים לשלושים סייבר-וואט."
"אז אולי יש מעט מידי סייבר-וואט?" הציעה אינז. "תבדוק כמה סייבר-וואט יש בכל אחת מהסוללות!"
דיג'יט נענה לבקשתה, ובדק.
"בכל אחת מהן יש עשרים ושישה סייבר-וואט." הוא הכריז.
"אם כך, שתי סוללות מכילות חמישים ושניים סייבר-וואט." סיכם מט. "זה בהחלט יותר מידי, וכנראה שהמאוורר נשרף בגלל עומס יתר."
"אם כך, כדי לדאוג שהמאוורר יעבוד – אנחנו חייבים לדאוג שהסוללות לא יהיו מלאות לחלוטין." הסיקה אינז.
"אבל מה צריך להיות הגבול?" שאלה ג'קי. "כמה סייבר-וואט צריכים בכל סוללה?"
"אם הגבול שלנו הוא בן שלושים לחמישים, ונדרשות שתי סוללות, אז כל סוללה צריכה להיות חצי מהגבול שלנו." אמרה אינז.
"כלומר – הסוללה צריכה להיות מלאה בין חמש עשרה לעשרים וחמש?" שאלה ג'קי.
"כן!" אישרה אינז.
"יש לי מודד חשמל כאן." אמר דיג'יט, ושלף מהבטן שלו את מודד החשמל. הבטן של דיג'יט הייתה דלת נפתחת למקום בו הוא מאחסן את חפציו.
"קודם כל – ניקח את הסוללות הישנות." אמר דיג'יט.
הסוללה הראשונה הראתה על עשרים וחמש בעוד שהשנייה הראתה על ארבע.
"אם כך, היו לנו עשרים ותשע סייבר-וואט בסוללות שגרמו לכך שהמאוורר לא יפעל." אמרה אינז. "הסכום היה 29 שקטן ב – 1 בלבד מהגבול."
"כלומר, שאנחנו צריכים סוללה שמכילה יותר אנרגייה." אמרה ג'קי.
"רגע, יש לנו כאן רק את הסוללות הישנות והחדשות." אמר דיג'יט.
"אז מה?" שאלה אינז.
"אז אין לנו ברירה אלא לקחת סוללה אחת חדשה." אמר דיג'יט.
"אז יש לנו סוללה של עשרים ושש, ועכשיו אנחנו צריכים לבחור סוללה חדשה." אמר מט.
"אז איזו מהן נבחר?" שאלה ג'קי.
"אם ניקח את המלאה יותר נקבל עשרים וחמש ועוד עשרים ושש שזה חמישים ואחת, וזה לא עומד בגבול שלנו." אמרה אינז.
"אז אם ניקח את השנייה? חמש ועוד עשרים ושש? זה ייתן לנו שלושים ואחת!" אמר מט. "ושלושים ואחת עומד בגבול שלנו."
"אבל יש רק בעיה אחת!" אמר דיג'יט.
"מה הבעיה?" שאלה ג'קי.
"המאוורר שלנו כבר התקלקל."
ארבעתם נאנחו בעצב.
ואז נשמעה האזעקה…