כאוס.
כאוס ישב על הדשא, האוויר הצח והשמש הנעימה עזרו לו לקבל מצב רוח טוב לשם שינוי. יותר מידי מחשבות הרעילו את מוחו כמו נחש ערסי, הוא ניסה לרוקן את כולן. החיים שלו כרגע היו מאוד מסובכים אך פשוטים, המטרות שלו ומה שהוא היה צריך לעשות היו כדור מסובך ומבולגן שרק גדל יותר ויותר, אך באותו הזמן הוא הרגיש את רוגע החיים, לפחות עד כמה שיכל.
"כאוס, אתה מרגיש את הלב שפועם בך?" קריוס פעם אמר לו, וכאוס הקטן הנהן. "הלב הזה לא שייך לך" כאוס הקטן אז לא הבין, הוא היה קטן מידי כדי באמת להבין. הוא לא יכל אז להבין שהלב שפועם בתוך הגוף שלו הוא בכלל לב של מישהו אחר, שכנראה עדיין חי איפשהו בעולם, ושכנראה למישהו האחר הזה יש את הלב של כאוס. קריוס לא נתן פרטים, וגם אם כן כאוס ממזמן שכח לגביהם, קריוס אפילו לא ניסה לעזור. הוא הרי רק נטש את כאוס לבד בגיל 9, ורק אמר לו בהצלחה.
בעולם הגדול והישן חסר הטכנולוגיה המודרנית, כאוס היה צריך לשרוד לבד.
~~~~~~~~
"אתה חייב לי כסף כאוס" אמר בעל האכסניה, בחיוך ידידותי אך קצת קשוח. "אני יודע אולריק, אתה לא צריך להזכיר לי בפעם האלף" אמרתי קצת עייף. "מה עם הגברת? לא שמעתי עליה כבר כמה זמן" אולריק אמר, וחיכה לתשובה. "מתלהבת מכל דבר קטן כרגיל, עוד כמה ימים אני אצטרך ללוות אותה לאירוע בעיר הבאה" אמרתי ונאנחתי, לא מתלהב מהרעיון באופן גלוי. אולריק צחק "היא לא מבזבזת רגע מהחיים שלה הא?" הוא אמר עם חיוך משועשע. "היא מבזבזת כל רגע אפשרי שלי" אמרתי ונזכרתי בכל הרגעים שהיא הראתה לי כל דבר קטן שהיא מצאה ואהבה, אני עדיין לא בטוח איך הייתי כל כך סבלני אז.
תגובות (0)