המורה למתמטיקה- פרק 5.

"תפסיקי לבהות בו" רוני לוחשת לי ומקפיצה אותי.
"אני לא בוהה בו"
"את פשוט לא מפסיקה לנעוץ בו מבטים יס, קצת דיסקרטיות" היא אומרת.
"לא נכון" אני ממלמלת ונשענת לאחור על כיסאי, מביטה לעבר המורה להיסטוריה. השיעור הזה לא יגמר בחיים.
"איך היה אתמול אצל דור סקסי לוי?" רוני מצחקקת את הצחקוק המציק שלה ואני מגלגלת את עיניי.
"את באמת חייבת להפסיק עם זה" אני אומרת לה באדישות.
"נו מה היה?"
"מספרים, בעיקר הרבה מספרים" אני אומרת לרוני והמורה להיסטוריה ממהרת להשתיק את שתינו.

"סליחה" אני ממלמלת כשאני נתקעת במישהו.
"זה בסדר" אני שומעת את קולו המוכר וממהרת להרים את ראשי, לחיי מתמלאות תוך שניות סומק ואני מובכת כלכך.
ובדיוק כשהוא בא לדבר אני שומעת קול מוכר אחר אומר מאחוריי "יסמין".
"מה?" אני מסתובבת בעצבים גלויים לדור,למה הוא חייב להפריע תמיד בכל דבר?
"רק רציתי להזכיר לך. היום. אצלי. בחמש" הוא אומר ואני מהנהנת באי אכפתיות, מפנה את ראשי בחזרה לעומר כשדור הולך משם.
"רומן עם המורה למתמטיקה?" הוא שואל ומכווץ את בגבותיו, בעיניו זיק של שובבות.
אני צוחקת, "ממש" אני ממלמלת והוא עדיין מביט בי בשאלה.
"הוא עושה לי שיעורים פרטיים במתמטיקה" אני מסבירה.
"אה מגניב, הוא אחלה בנאדם..ומורה" הוא מחזיר ואני שוב צוחקת. דור? אחלה בנאדם??
אני נזכרת באתמול.. נכון שלא היה כזה נורא כמו שחשבתי, אפילו היה נחמד, למדנו אבל תוך כדי דיברנו על שטויות ושיחקנו קצת עם טוטו. מה שהזכיר לי.. רציתי לשאול אותו, למה דווקא טוטו? זאת אומרת, דור הוא נראה האחרון שיקרא לבעל חיים שלו טוטו.
"טוב אני חושב שאני אזוז, יסמין פרח נכון?" עומר שואל ואני מהנהנת בהתלהבות יתר [אוי שיט]. הוא צוחק ואז אומר "זה מצחיק את יודעת, כי יסמין זה סוג של פרח"
אני מגלגלת עיניים "ההורים שלי חשבו שזה מגניב.. אני פחות." אני אומרת ועכשיו תורו היה לצחוק "נתראה יסמין פרח" הוא קורץ לי והולך.
או. מיי. פאקינג. גאד.

אני דופקת על הדלת הגדולה של דור ולוקח לו בדיוק 10 שניות לפתוח לי אותה.
"היי" הוא אומר ומסמן לי להיכנס.
"היי" אני מחזירה וכשאני נכנסת אני מצפה לכדור הפרווה הקטן שקפץ עליי אתמול.
"איפה טוטו?" אני שואלת את דור בבלבול כשטוטו לא נראה באופק.
דור מסתכל סביבו ואז מכה בו ההבנה.
"שיט" הוא ממלמל ואז שורק.
כדור הפרווה הקטן צץ מאחד החדרים כשבפיו גליל נייר כמעט ריק ואחריו שובל של נייר טואלט, אני צוחקת למראהו החמוד אבל דור מנגדי לא נראה ממש מרוצה.
"נו ברור שנכנסת לשירותים" הוא ממלמל ומתכופף לעבר הגור הקטן. הוא מוציא לו את הגליל מהפה ומשחרר אותו, מה שגורם לו לרוץ אליי ולקפוץ עליי בזמן שדור זורק את הנייר בפח.
"למה דווקא טוטו?" אני שואלת את דור.
אני מרימה את הכלבלב הקטן ומשחקת איתו. הוא בערך היצור הכי חמוד עלי אדמות.
דור מושך בכתפיו כתשובה, אוקיי(?)
אני נכנסת לפנים הבית אל הסלון הגדול ומבחינה בפסנתר כנף שחור וגדול המוצב מאחורי הספות. זה היה כאן אתמול?
אני מתרחקת מטוטו ומתקרבת לפסנתר, נוגעת בו ובוחנת אותו.
"אוהבת?" אני שומעת את קולו של דור ומרימה אליו את מבטי, מביטה בו יוצא מהמטבח ומתקדם לעברי.
"זה היה כאן אתמול?" אני שואלת.
"אהא" הוא מאשר ואני תוהה איך לא ראיתי את הפסנתר הענקי הזה אתמול, הייתי כלכך מסונוורת מהבית הגדול שלא שמתי לב לכל הפרטים בו.
"אתה מנגן?" אני שוב שואלת.
"כן" הוא עונה.
"יש עוד משהו שלא שמתי לב אליו בבית הענקי הזה?" אני שואלת ומביטה בחלל הענק.
הוא מרים את גבותיו בשעשוע ומגחך, "לעשות לך סיור בבית?" הוא שואל ואני ממהרת להסכים, הבית הזה גדול וממש מסקרן אותי לדעת מה יש בכולו.
"טוב" הוא מתחיל עם המטבח, "זה המטבח, לא כזה מעניין.." הוא אומר.
"אני אישה המורה, ברור שמטבח מעניין אותי" אני נכנסת למטבח ושומעת אותו צוחק.
"יסמין. תקראי לי דור, זה כלכך מוזר שאת קוראת לי המורה מחוץ לכיתה" הוא אומר משועשע.
אני בוחנת עוד קצת את המטבח. דור מראה לי את עוד כמה חדרים לא מעניינים כשאנחנו עולים למעלה, שירותים ומקלחת על האורחים, 2 חדרי אורחים, מרפסת, חדר אמבטיה ואז אנחנו מגיעים לחדר שלו.
"זה החדר שלך??" אני שואלת.
"כן, למה?" הוא שואל, קצת נעלב.
"לא.. סתם.. לא יודעת" אני ממלמלת ובוחנת את החדר. רצפת הפרקט הבריקה והייתה ריקה לגמרי, לא נעליים, לא בגדים שלא הגיעו לכביסה. נקייה גמרי. המיטה שלו הייתה ענקית, ואני חייבת להודות. היא נראתה כלכך נוחה.. חדר ארונות שהיה בדלת קטנה בתוך החדר משך את תשומת ליבי וגרם לי להיכנס ולהיות לגמרי בשוק מכמות הבגדים שיש לו.
"כן למה לא.. תכנסי" אני שומעת את דור ממלמל וצלצול הטלפון בביתו נשמע בקולי קולות.
"שנייה אני בא" הוא אומר ואני מהנהנת ויוצאת מחדר הארונות ומבחינה בפלזמה הענקית שמול מיטתו. החדר של דור כלכך ומרוחב וברור שיש לו שירותים ומקלחת צמודים וגם מרפסת שמשקיפה על כל העיר.
אני מתקרבת לאחת השידות שהייתה ליד מיטתו, מה כבר גברים יכולים לשים בשידות?
"זה בטח ריק" אני מנסה לשכנע את עצמי ופותחת את המגרה הראשונה. עייני נפערות ואני ממהרת לסגור את המגרה ולהתרחק מהשידה כמה שיותר מהר. קונדומים.. חיי הלילה של המורה שלי למתמטיקה אכן פרועים.
טוב נו, למה אני מתפלאת?
"סיימת לחטט?" אני שומעת את קולו מהכניסה לדלת. הוא ראה אותי?
"מה?"
"סיימת לבחון את החדר?" הוא שואל בשנית ואני נאנחת בהקלה. הוא לא ראה אותי.
"כן" אני אומרת ואנחנו מתקדמים לעבר המדרגות בחזרה לקומה הראשונה.
"אבל יש עוד קומה" אני אומרת.
אני באמת חטטנית.
"זה רק חדר כושר, יש שם בעיקר מתקני כושר. תזכירי לי להראות לך מחר. אנחנו חייבים להתחיל ללמוד" הוא אומר.
אנחנו יורדים במדרגות ואני נעצרת ליד תמונה שתלויה על הקיר בגרם המדרגות.
"זה יפה" אני אומרת, הרקע הנדיר היה שילוב של גן עדן עם גיהינום, לבן ואדום היו צבעים מרכזיים בתמונה ומשכו את תשומת לבי.
דור מסתובב אליי "אני ציירתי אותה" הוא אומר ולא מפתיע אותי. הוא מלמד מתמטיקה, הוא מנגן בפסנתר, הוא מצייר. יש משהו שהוא לא עושה?
"ברור שאתה ציירת אותה." אני מלמלת בשקט ורואה שהוא כבר למטה. אני ממהרת לרדת אחריו.
"אז אתה גר לבד?" אני שואלת והוא מסתובב אליי תוך כדי הליכה לסלון.
"כן יסמין, אני גר לבד" הוא אומר ומתיישב על הספה.
"אני קלטתי אותך" אני בעקבותיו, "הורים אינטליגנטים וטחונים ששואפים לשלמות וחובבי אומנות" אני מפצחת אותו ומתיישבת לידו.
הוא צוחק, "ממש לא". הוא אומר וקוטע אותי עוד לפני שאני מספיקה להמשיך "ואנחנו מפסיקים לדבר עליי ומתחילים ללמוד מתמטיקה" הוא אומר.
"אוקיי" אני מבינה שכדאי לי להפסיק להיות כלכך חטטנים ואומרת בשקט.
דור נראה מרוצה ומביט בי "כמה קיבלת שנה שעברה בבגרות?" הוא שואל.
"מזה משנה?" אני נשענת על הספה הנוחה.
"זה משנה, כמה קיבלת?"
"מה שהיה שנה שעברה היה בשנה שעברה. לא נכנסים לזה." אני אומרת.
"קדימה יסמין, כמה קיבלת ב806?" הוא שואל.
"56" אני אומרת.
"סופי?"הוא שואל ואני שותקת.
"פחות?" הוא שואל כשאני לא עונה.
"נכשל אוקיי?" אני אומרת בכעס. מה זה כלכך משנה?
"אוקיי" הוא עונה ומחייך, הוא גם שמח מזה? אוי הוא כלכך מעצבן.
"אז את תצטרכי לעשות את שתי הבגרויות השנה" הוא אומר ברוגע.
"מה??" אני צועקת.
"כן" הוא שוב משיב ברוגע.
"השתגעת? גם את 806 וגם את 807?" אני שואלת.
"בדיוק"
"זה פסיכי" אני אומרת לו.
"אני לא אומר שזה יהיה קל.. אבל אנחנו נלמד הרבה, אני אעשה לך כמה מתכונות כדי לשפר את המגן הקודם ואת תצליחי."
"כל בגרות היא שלוש שעות וחצי, באמת נראה לך שיש לי סבלנות לשבת 7 שעות ולשבור את הראש במתמטיקה?" אני שואלת אותו.
הוא צוחק "זה לא בלתי אפשרי יסמין, ואת תצליחי. את תבלי את רוב השנה שלך בבית שלי." הוא אומר מה שגורם לי להיאנח ולמלמל "וזה ממש לא מעודד אותי.."