מבוך האשליות- פרק 53

אקו פקחה את עיניה במבט תשוש והבחינה בנואה וג'סי שהסתכלו עליה מלמעלה, יחד עם כמה נשים שהתגודדו סביבה, ולכולם מבט מודאג. היא התרוממה וחטפה כאב חד ומידי בראשה שגרם לה לאחוז בו במהירות ולחשוק שיניים בעת הכאב הזמני.
"מה קרה?" היא שאלה, עדיין מנסה להבין איך הגיע למצב הזה.
"התעלפת פתאום." נואה הסביר לה כאשר החזיק בה בעדינות ליתר ביטחון, שמא תאבד הכרה שוב. הנשים שנעמדו סביבה כבר החלו לעזוב כאשר הבינו שהיא לא נפגעה, ונתנו לשלושתם להישאר לבד.
"איך? למה?" היא שאלה, עדיין לא מצליחה לסדר את האירועים בראשה.
"פשוט נפלת." הוא השיב. "את בסדר?" הוא מיהר לשאול בעצמו.
"אני- אני לא יודעת." ענתה. "הראש שלי כואב." היא נאחזה בו בחוזקה והשפילה אותו כלפי מבטה.
"את לא נראית כל כך טוב." נואה אמר.
"למה אתה מתכוון?" היא שאלה בעיניים מכווצות.
"את חיוורת מאוד." הוא הודה. "את נראית עייפה."
"אני לא." השיבה.
"אולי כדאי שתנוחי. עברת הרבה." נואה הציע.
"לא צריך, הכאב נעלם." היא נעזרה בו כדי לקום על רגליה מחדש. "אני בסדר גמור." היא חייכה, אך הוא לא התרשם.
"אקו," הוא פנה אליה והיא ידעה שהוא רציני. רק ברגעים בהם הוא מזכיר את שמה לפני שהוא מתחיל לדבר, היא יכולה לדעת בוודאות. "את צריכה לנוח." הוא חזר על הצעתו.
"אבל אני בסדר." היא התעקשה. "תסמוך עליי." היא התרחקה ממנו וחזרה לכיוונו של ג'סי, שחיבק אותה מיד כאשר התעוררה. "בוא." היא הזמינה את נואה והגישה לו את ידה. הוא עדיין היה משוכנע שהיא צריכה לשכב לכמה זמן, אך היא התעקשה, בצורה מוזרה, ולכן העדיף להסכים להיות לצידה למקרה והיא תתעלף שוב.
הוא תפס בידה והיא העלתה חיוך צוחק על פניה. נואה העביר מבט אל ג'סי הקטן, והוא שם לב להבעה שעל פניו. הוא, כמוהו, ידע שמשהו לא בסדר איתה.

האדמה האפרורית והיבשה לכלה את ידיה של קווין כשנאחזה בה ברגע השיברון שלה. היא מצאה את עצמה יושבת על הקרקע בראש מושפל והרגישה חסרת אונים כמו שלא הכירה לפני, ולא ידעה מה לעשות. היא החלה להעביר את אצבעותיה על האדמה הלוך ושוב כשהיא חשה אותה בקפידה, ומתרכזת בכל מגע קטן ושונה שעבר עליהן, מרגישה איך פתאום כל צרותיה נעלמות.
היא נשמה נשימות עמוקות ומרגיעות ולא הצליחה להבין איך זה באמת מצליח להסיר מעליה את העול הכבד, אבל זה עבד.
"קווין?" היא שמעה קול מוכר פונה אליה מלמעלה, ומיהרה להסיט את מבטה לכיוון האדם שעמד מעליה.
"אתם." היא אמרה כאשר הבחינה בטוביאס ודניאל.
"היא לא נראית כל כך טוב." דניאל אמרה לטוביאס בשקט, בניסיון כושל לגרום לה שלא לשמוע.
"אני לא מאמין שאני שואל אותך את זה, אבל- את בסדר?" הוא התכופף אליה מעט בניסיון להעביר דאגה כלפיה, מה שהיה די קשה עבורו.
"אני מיואשת." היא השיבה. "הלב הזה, אני שונאת אותו."
"זה לב טוב." דניאל העלתה נקודה חיובית למצב.
"זה לב חלש." קווין תיקנה אותה כמחשבתה. "אני לעולם לא אצליח להתמודד עם אמא שלי כשהלב הזה אצלי. אני צריכה את הלב שלי."
"אין לנו ממש ברירה, נכון?" טוביאס פנה אל דניאל, והיא הסכימה בצער.
"ניקולאי אמר שבן דוד שלו עשוי להיות מסוכן אם יחזיק בלב שלה." היא הסבירה.
"אם בראש שלו יש מחשבות רעות, תהיי בטוחה." קווין חיזקה את ההשערה.
"בואי." טוביאס הושיט לקווין את ידו, והיא, למרות שלא רצתה כלל, תפסה בו ונעזרה בו כדי לקום על רגליה מחדש. "אני מציע שננוח ל-הלילה, ונחשוב על משהו בבוקר."
"אתה יודע מה עלול לקרות בלילה אחד?" קווין התנגדה לרעיון בתוקף.
"לא יותר מדי." דניאל אמרה לה. "אם הדוכסית נתנה לך לב טוב בכוונה, ועדיין לא הרגה אותך, כנראה שהיא נותנת לך זמן אם זה מה שהיא באמת רוצה לעשות." היא הסבירה.
"לעזאזל, ממתי את נהיית חכמה כל כך?" קווין התבלבלה מהדברים שהופנו אליה, ודניאל נאחזה בניצב חרבה כמתכוננת להכות.
"כדאי שתחזיק אותי." היא אמרה לטוביאס והתקדמה אל קווין, אך לא יותר מדי, כי טוביאס באמת עשה כדבריה, ועצר בעדה מלהמשיך.
"א-אנחנו ניקח את ההערה הזאת כמחמאה." הוא הודיע לשתיהן כאשר המשיך להחזיק בדניאל מחשש שלא תיכנע בפעם הראשונה. "עכשיו, כולנו צריכים לישון קצת." הוא שם את ידו על כתפיה של דניאל להרגיעה. "בסדר?"
הוא הסתכל על שתיהן, ושתיהן הנהנו בהסכמה.
"אני אמצא לנו מקום." הוא פנה להשאיר אותן לבד לכמה זמן. דניאל הסתכלה על קווין במבט עצבני מעט, וקווין, שבדרך כלל הייתה מחייכת בסיפוק, רק זגזגה עם עיניה לכל כיוון שלא כלל את דמותה של דניאל.
"אז," היא החלה לומר לפתע. "אתם- ביחד?"
דניאל כיווצה את עיניה בבלבול. "זה באמת מעניין אותך?" היא שאלה.
"לא ממש, אבל- זה די חמוד, איך שהוא- דואג לך." אף אחת מהן לא האמינה שזה מה שיצא מפיה של קווין. עיניה של דניאל המשיכו להיות מכווצות, ואם היו יכולות להתכווץ עוד יותר מכל הבלבול והתהייה שתקפו אותה, אז הם היו.
"אנחנו ממש חייבים להחזיר לך את הלב שלך." דניאל קבעה. "זה כבר הופך ממוזר למטריד."
"זה היה די צפוי, את יודעת." קווין המשיכה.
"את עדיין מדברת עליי ועל טוביאס?" דניאל תהתה.
"ראיתי איך הוא הסתכל עלייך תמיד. הדברים שהוא עשה בשבילך." היא הסבירה. "רק גבר שאוהב בחורה בכל ליבו היה פועל ככה."
"עדיף שתשתקי, זה גם ככה מוזר לשמוע אותך מדברת בנחמדות." דניאל הציעה לה, וקווין שתקה.
"בסדר." היא השיבה בקול חלש ואחזה בשתי ידיה, כששתיהן ממתינות לטוביאס שיחזור, עדיף שמהר.
כאילו מישהו הקשיב לבקשתן האילמת, טוביאס חזר עם הודעה.
"בואו." הוא לקח אותן למקום קרוב שניקה מאבנים וענפים גדולים, וכיסה בכמה עלי שיחים שירככו את האדמה הקשה.
"זה? על זה אנחנו אמורים לישון?" קווין כבר התלוננה. "אני לא ישנה על זה."
"בסדר. אל תשני." דניאל התיישבה על הקרקע ומיהרה לרדת לתנוחת שכיבה רגועה, כשידיה מתחת לראשה, והיא מביטה על הכוכבים שבשמיים השחורים.
"קדימה, זה לא כזה נורא." טוביאס עשה כמו דניאל ונשכב לצידה.
קווין היססה מלעשות זאת, אך לא באמת הייתה לה ברירה. ביער היא לא תמצא אף מיטה נוחה ורכה, ואף משרת לא יקרר אותה עם מניפה אם יהיה לה חם פתאום.
היא התכופפה עם רגליה אל האזור שטוביאס ניקה, ובתחושת גועל וחוסר רצון גדולה, הסתדרה על הקרקע ונשכבה עליה על צד גופה. היא נאנחה בשקט וצפתה בדניאל וטוביאס כשעצמו את עיניהם וניסו לישון.
ייקח לה נצח להצליח לישון, היא חשבה לעצמה, אך מיד התעקשה לחשוב מחשבות חיוביות. היא עצמה את עיניה וניסתה להירגע. אולי, כאשר תתעורר, תגלה שכל זה היה חלום בלהות אחד גדול, ושהיא עדיין המלכה השחורה.