אני עצמי ואנוכי

אז מה אני?
אני אני, נכון?
אז אם אני עצמי למה איני מתנהגת כמו אנוכי?
אה נכון. אני איני עצמי אלא אנוכי אני.
ואם אנוכי עצמי אז מה אומר לאני עצמי?
האם אדבר על עצמי עם אנוכי או עם אני?
ואם אני אדבר עם אנוכי אז מה יאמר עצמי?
אך אם אדבר עם עצמי מה יאמרו אנוכי ואני?
ומה יקרה עם אנסה לדבר עם שלושתם?
הם יריבו? יבינו? יצחקו? ישמחו?
אני עצמי ואנוכי, שלושה אנשים שונים.
ומה יקרה אם אחד מהם ינודה?
מה יגידו לי השאר?
האם אנודה בעצמי בידי אנוכי אני ועצמי?
ואם הם ינדו אותי? מי ידבר איתם?
מי יקיים אותם?
מי יבדר אותם?
הרי אני מאוד רגוע.
ועצמי קופצני תמיד.
אך אנוכי נמצא באמצע.
שלושתם יחדיו יוצרים ישות אחרת. אין לה שם.
זו מי שכותבת עליהם.
ללא ידיעתה היא יוצרת אותם.
אני עצמי ואנוכי. הם מכירים בה.
אך האם היא מכירה בהם?
והאם יעלבו אם לא?
אך במקרה וזה יקרה.
מה יגידו האחרים?
אז אם אני ידבר עם עצמי.
ואנוכי ידבר עם אני?
אז מה יקרה לאנוכי ועצמי?
האם יריבו? או יצחקו?
והאדם אשר מנסה להכיר בהם.
מהו?
האם הוא הם?
או שהוא כולם ועוד?
או שבכלל הם אינם והוא רק חושב. ומדמיין.
והאם עצמי אנוכי ואני מכירים באדם ההוא?
שיושב וכותב לו עליהם.
ואם זו בכלל היא?
אז מה יעשו?
האם אני ינסה לדבר איתה?
אולי עצמי ינסה להצחיק אותה?
ואולי אנוכי רק יכיר בה. כמו שהיא מכירה בו.
ומה יחשבו?
כאשר יקראו זאת בעצמם?
האם יכעסו? ישמחו? יתמלאו הערכה?
והיא. מה תעשה?
האם תמשיך? תפסיק?
האם תכעס? תצחק מתוצרה?
אולי בכלל לא יהיה לה אכפת?
או שתהיה עצובה.
ואז, מה יקרה?
האם יבואו לעודד אותה?
עצמי בטח יעשה את זה.
אך אני יעדיף להשאיר אותה לבדה.
ומה יהיה אז עם אנוכי?
הוא כמובן, ישאר באמצע.
אז היא.
תמשיך לכתוב.
תיצור אותם. תבנה אותם.
ובסוף.
מה תעשה?
היא כמובן, תיתן לאחרים לחשוב עליהם.
על מי הם?
ומהם?
ואיך הם יוצרים אתכם.
בונים אותכם שלב אחר שלב.
מעצבים את אישיותכם.