"שושלת המפלצות"- הרשמה מחודשת

רגע, הסתבכת גם אם הדמויות שלי?
אם לא אז אני פשוט אעתיק לפה
אם כן, אז תשמרי לי את הפניקס!!

אני אעלה את זה גם לפה ליתר ביטחון –
אוקיי – לנשום עמוק והתחלנו:
אז אני הולך על ג'קיל והייד, אבל משנה את הרעיון המקורי שלי.
מקווה שתאהבי.
שם הדמויות:(אני חושב שכדאי שאגיד את זה כבר פה. אני כותב על שתי תאומות באותו הטופס.) התאומה הגדולה – ארי(Ahri בקוריאנית משמעות השם היא: אלגנטית או חיננית) והתאומה הקטנה – ג'ינקס(Jinx באנגלית משמעות השם היא: מביא מזל רע או קללה).
גיל: בנות 17. ארי גדולה מג'ינקס בשעתיים.
מין: נקבות.
הבן/הבת של: פה העניינים מתחילים להסתבך. מוכנה? אנחנו מתחילים:
לאחר מותו של ד"ר ג'קיל, בן דודו(הקשר ביניהם נותק מסיבות כאלה ואחרות), הגיע למעבדתו וכשראה את התרשימים השונים של ד"ר ג'קיל, החליט שהוא ממשיך את עבודתו. באותו זמן בדיוק הוא היה נשוי.(גם על אשתו אגיד משהו עוד מעט).
בקיצור – הבן דוד לא ידע על תופעות הלוואי של השיקוי, וכששתה אותו הוא, בדיוק כמו ד"ר ג'קיל, החל לפתח את הצד הרשע שלו, מיסטר הייד. בזמן הזה, שלאחר שתיית השיקוי, אשתו נכנסה להיריון.
לבסוף, כשאשתו כרעה ללדת, בן הדוד היה תחת השפעתו של מיסטר הייד. הוא עשה פשע מסוים(רצח או גניבה או וואטאבר) וכשהמשטרה עלתה עליו, התחיל מרדף שבסופו, הייד – כלומר בן הדוד, נורה ומת.
מאז אשתו גידלה את שתי בנותיה לבד. ועכשיו הרחבה קטנטנה על אשתו – לא היא ולא בעלה, ידעו שהסבתא רבתא שלה(של האישה) הייתה קיטצונה(רוח שועל).
עכשיו כדי שתביני מי מה ומו –
ג'ינקס כביכול היא "הבת" של מיסטר הייד(דגש ענקי על הכביכול), ארי, היא הבת של ד"ר ג'קיל(הכוונה לבן דוד, שגם הוא נקרא ג'קיל) אך היא גם קיטצונה, כמו הסבתא רבתא רבתא שלה.
תיאור חיצוני: ארי – יש לה פנים יפהפיות. היא בעלת שיער שחור עם ברק סגול, עיניים כחולות בהירות, שמקסימות את המתבונן. יש לה אף מושלם ושפתיים דקות וורדרדות. עור בהיר ועדין וגבות מסורטטות. יש לה גוף של רקדנית(אף על פי שהיא לא רוקדת) כלומר – גוף רזה, רגליים חזקות, בטן שטוחה, חזה עליון וצוואר חזק (עצמות בריח בולטות וכו'. יש לה שרירים שלא ממש נראים לעין וגוף גמיש מאוד (כולל רגליים, שכמות, גב תחתון, גב עליון וכו').(תודה לתס, כי היא כתבה לי את זה על אליסון מביה"ס לחיים, אז תודה.) אם את רוצה מעט יותר הכוונה, ארי נראית ככה – http://i.imgur.com/XCRj3XX.png
ג'ינקס – כמו אחותה גם ג'ינקס יפהפייה, אך אצל ג'ינקס זה פחות בולט.
יש לה תווי פנים עדינים, שיער תכול וארוך(מאוד מאוד ארוך, ולכן בד"כ אסוף לשתי צמות ארוכות שמגיעות לה עד לשוק, זאת אומרת שאם הוא לא אסוף הוא ממש מטאטא את הרצפה), עיניים אדומות(אם את לא רוצה תא הצבע הזה, כי הוא לא אנושי, אז שיהיה ירוק בהיר בהיר בהיר) כמו שני פנסים.
יש לה את אותו האף כמו לאחותה, אבל השיניים שלה יותר ישרות משל אחותה(לא שלארי אין שיניים ישרות, פשוט של ג'ינקס ממש יפות). עור בהיר, היא ואחותה גבוהות לגילן וארי יותר גבוהה ממנה בקצת.
אני אשלך לך תמונת הכוונה לג'ינקס בתגובה אחרת(זה בעיה אצל האתר…).
אופי: ארי – ארי היא הבן אדם הביישן ביותר שתפגשו. היא מאוד שקטה וכשהיא מדברת היא מדברת בקול חלש מאוד. היא לא יודעת להתחיל שיחה, וכשהיא נאלצת לדבר מול קהל היא מגמגמת. היא מאוד ביישנית גם במה שקשור לגוף שלה – היא אף פעם לא תלך עם בגדים חושפניים, אפילו לא עם חולצת בטן.
ארי היא גם מאוד תמימה, היא לא מבינה ציניות, או בדיחות על חשבונה, והיא יכולה להיעלב מדברים קטנים בקלות. אנשים חושבים שהיא מפונקת ומתנשאת אבל זה ממש לא נכון – היא פשוט מאוד מאוד ביישנית. וחוץ מזה, היא מאוד צנועה וענווה. היא חכמה שזה מפחיד, יכולה לענות על כל שאלה(אבל לא עושה את זה), המוח שלה עובד מהר(מדי) והיא גאונה ויכולה לחשב את הדברים המסובכים ביותר בכמה דקות.
היא נדיבה מאוד – אבל שוב, אנשים חושבים שהיא מתנשאת בגלל שהיא שקטה.
החיה האהובה עליה, ללא כל ספק, היא השועל, בניגוד להמון אנשים אחרים, היא מוצאת בחיה משהו מלכותי.
ג'ינקס – היא ההפך הגמור של ארי. ג'ינקס היא עושת צרות מלידה, שטותניקית, מתוחכמת ומצחיקה. המוטו שלה זה"חוקים נוצרו כדי שיפרו אותם"( rules are made to be broken), והיא אוהבת להגיד גם כשהיא משועממת מדברים של מישהו, "תשאל אותי אם אני מקשיבה. רמז: אני לא."(ask me if i'm listening. hint:i'm not) וכשבנות אחרות מציקות לאחותה(וזה קורה המון בגלל האופי של ארי), היא אומרת להם(לבנות שמציקות), "את(/ן) כזאת לוזרית, תמיד מוכנה לבכות ט – טא – טא – טא" (such a loser, always ready to cry!' T-t-t-ta!").
חוץ מזה, ג'ינקס לא יודעת רצינות מהי, והיא משתעממת די מהר(כי היא סופר אנרגטית). היא יכולה להיות ישירה מדי, בלי לשים לב ולפעמים אפילו ארסית.
למרות שאנשים רבים רוצים להיות חברים וחברות שלה, כי היא כיפית וזורמת, ג'ינקס לא רוצה, כי היא לא בן אדם חברותי כל כך.
ג'ינקס אוהבת לעשות מתיחות ולצחוק על אחרים, ומי שינסה להבין איך היא פועלת ישתגע. כשג'ינקס בסביבה, כדאי שתפתחו עין, כי אתם יכולים להיתפס עם המכנסיים למטה(תרתי משמע). הרבה יגידו שהיא משוגעת לגמרי והיא יודעת את זה, ואפילו גאה בזה. היא מגוננת על אחותה בכל מחיר, והיא הדבר החשוב לה ביותר(אבל זה לא אומר שהיא לא מותחת גם אותה) וכג'ינקס צריכה עזרה במשהו, היא תמיד תדע למי לפנות.
אם את רוצה מעט יותר הכוונה באופי שלה: היא מזכירה את הג'וקר, גולום והלנה בונהם קרטר(שיחקה את בלטריקס בהארי פוטר וגם את מלכת הלבבות באליס בארץ הפלאות).
רקע: די הבנת בקטע של הבן/הבת של… תוכלי להוסיף כל מיני פרטים סיפורים כבחירתך…
משהו מיוחד שצריך לדעת: ארי מפחדת מגרזנים פחד מוות. לא סכינים, לא חרבות, גרזנים. ג'ינקס לא מפחדת משוום דבר ובכלל היא טיפוס מאוד YOLO.
יכולות: כשארי בצורת הקיטצונה שלה(שתדע על זה רק במהלך הסיפור), צומחים לה תשעה זנבות. עיניה משנות את צבעם לצהוב או סגול(זה משתנה מפעם לפעם) ומן הילה של שועל מקיפה אותה.
לגבי ג'ינקס – היא יודעת לקרוא את האישיות של בן אדם כמו ספר פתוח ולהשתמש בזה נגדו. גם לה יש הילה של שועל, אך בניגוד לארי, חוץ ממעט הגנה, זה לא תורם לה בשום דבר והיא לא יכולה להשתמש או לשלוט בזה(גם היא לומדת על זה רק במהלך הסיפור).
משהו להוסיף: מקווה שתאהבי.

ג'ינקס נראית ככה – http://images.akamai.steamusercontent.com/ugc/573401739977743092/770F55E8DD170A16FFDD01DB7FAB1DA4DC6261AF/?interpolation=lanczos-none&output-format=jpeg&output-quality=95&fit=inside%7C637:358&composite-to=*,*%7C637:358&background-color=black

אני מקווה שזה בסדר, כתבתי שתי דמויות וראיתי את זה שכתבת על דמות אחת רק אח"כ. אולי בכל זאת תקבלי את שתיהן??? -פרצוף מתחנן-

בגלל שאני מניחה שאין הרבה אנשים שמכירים את הנוקקובי, הנה הסבר קצר:
הנוקקובי היא מפלצת משולי המיתולוגיה היפנית.
הנוקקובי נראית כמו בת אדם, ולעיתים קרובות אף חיה כמו בת אדם (מתחתנת, מקימה משפחה, מולידה ילדים) אבל לרוע המזל, היא מתקיימת מבני אדם. בלילות הראש והצוואר שלה ניתקים מהגוף ומרחפים בעולם בחיפוש אחר בני אדם למאכל. אם הראש לא חוזר למקומו עד הזריחה, הנוקקובי מתה.

שם הדמות: קס
גיל: 17 וחצי
מין: נקבה
הבת של: הנוקקובי (nukekubi)
מראה: יש לה שיער שחור, ארוך וחלק. יש לה עיניים ירוקות-אדמדמות מלוכסנות מעט, ריסים עגולים ומבט תמים כביכול. היא גבוהה ורזה, בעלת פנים סימטריים עד כדי שלמות; אף ישר, עצמות לחיים גבוהות, פה דק ומפוסל, שתי גבות שנמתחות בשתי קשתות מושלמות מעל העיניים היפיפיות גם אם המפחידות שלה. העור שלה בצבע האגוז, חמים ויפה. כשהיא מחייכת – דבר שלא קורה לעיתים קרובות – החיוך שלה חושף שתי שורות של שיניים לבנות ומושלמות, חיוך שכמעט ומצליח להסתיר את הניבים החדים שלה. התנועות שלה מחושבות מאוד; היא לעולם לא תעשה צעד לא נחוץ או תרוץ במטרה להשיג מישהו או משהו שלא חשובים לה במיוחד, גם במובן הפיזי וגם המטאפורי. על הפנים שלה תמצאו ברוב המקים הבעה שלווה ואדישה. בניגוד למראה שלה, ההתנהגות שלה תהיה ברוב המקרים קרירה ועצבנית מעט – התנהגות שסותרת בבירור את ההבעה שיש על פניה.
אופי: למרות העובדה שהיא תתנהג לרוב האנשים שהיא לא מכירה בצורה קשה ועצבנית, יש לה לב חם ופתוח. כמעט בלתי אפשרי להכעיס אותה, אבל כשמישהו מצליח – גם אם היא תגיד שהיא סולחת לו – היא תזכור את זה למשך הרבה זמן, וזה ישפיע במידה רבה על היחס שלה כלפי אותו האדם. היא קצת משוגעת, אבל משתדלת להסתיר את זה. היא מאוד מפחדת לפגוע באנשים שהיא מחבבת ולכן תשדל להתרחק מהם תוך כדי שמירה על יחס חם ולבבי, משימה בלתי אפשרית. היא בת ישרה של הנוקקובי, ואמא שלה לימדה אותה על הכוחות שלה במהלך חייה. בדרך כלשהי הצליחה הנוקקובי שלא לאכול את המשפחה שלה במהלך הצייד הלילי שלה, ועל כך קס מודה לה לנצח (פחות או יותר). לרוע המזל היא ירשה גם כמה מתכונותיה של אימה, כולל העובדה שהיא זקוקה לבשר אדם כדי להתקיים. עד גיל שלוש עשרה היא צדה עם הנוקקובי (בלילות היא לא יכלה להתייחס לנוקקובי בתור אמא שלה, שכן הן היו שתי נשים שונות לחלוטין, או שרק בלילות התגלתה הנוקקובי, האישיות שלא עטתה על עצמה מסכות של נורמאליות), אבל אז היא החליטה שיש דרך טובה יותר להתקיים – שלא כוללת ציד אנשים חפים מפשע – אך מכיוון שלא יכלה לחיות לגמרי בלי בשר אדם, היא הייתה צדה רק את האנשים להם לא נשאר כל סיכוי, חולים סופניים, אנשים מרושעים מיסודם ולעיתים קרובות יותר מהכל גופות טריות, שדמו מאוד לאנשים חיים. בגיל חמש עשרה היא עברה לציד חיות טורפות, ובגלל שלא הייתה מסוגלת להתקיים לחלוטין ללא בשר אדם, זללה גופה טריה יחסית פעם בחודש.
בניגוד לנוקקובי, ראשה וצווארה של קס לא התנתקו מגופה במהלך הלילה, היא רק הייתה נכנסת למין טראנס של ציד, כשהמחשבה היחידה בראשה כיוונה אותה לעבר האנשים, לעבר הבשר. כשגדלה היא למדה לשלוט בדחף הזה, ואף על פי שאכילת גופות הייתה דוחה למדי, היא נגעלה אף יותר מאכילת אנשים חיים. זאת הסיבה שעינייה היו אדומות חלקית, ולא אדומות לגמרי. קס קיבלה בירושה תכונה נוספת, שלא הייתה לאימה, אם כי היא דומה למדי לתכונה אחרת שכן יש לה; קס יכלה לנתק את עינייה (לא במובן המילולי, היא פשוט יכלה להפוך את הראייה שלה לראיה מנקודת מבט של ציפור, או של חרק זעיר שהיה יכול עבור גם מתחת לחריצים של דלתות). הבעיה היחידה במצב הזה היה שכשהיא נכנסה אליו היא לא יכלה לשלוט בגופה, כך שאם מישהו היה מנסה להרוג אותה כשהיא הסתכלה על העולם ממבט-הציפור שלה, כפי שכינתה את היכולת הזו, היא לא הייתה מסוגלת לעשות דבר אלא אם הייתה מספיקה לחזור לגופה בזמן. היא משתדלת שלא להתקרב לאנשים בעיקר בגלל הפחד שתיתקל בהם באחד הלילות ולא תוכל להשתלט על עצמה. הכאב מאכילת חבר קרוב יהיה יותר נורא מהכאב של אכילת אדם זר לחלוטין. למרות זאת היא זקוקה לחום ולאהבה שאיש לא יכול לספק לה ולכן היא מסוגלת להיות ממורמרת למדי במצבים מסוימים. קשה לה לראות סיטואציות של קרבה משפחתית ולעיתים היא תנסה להפריד או להפסיק את המצבים האלו בגלל הכאב שהם מעוררים בה. בנוסף, אם מישהו מכאיב לה היא מסוגלת לנקום בו בצורה יצירתית למדי שלאו דווקא כוללת את אכילתו בעודו בחיים. האופי שלה די סותר את עצמו, אבל מתחת להכל היא נערה שנואשת לחום ואהבה, אחת שקשה מאוד להרגיז או לערער אך כשמכאיבים לה היא מסוגלת להיות נקמנית בצורה יוצאת דופן, עם לב חם ופתוח, שקשה לה להיפתח באמת לאנשים אחרים.
רקע: היא גדלה במשפחה נורמלית למדי: אבא, אמא והיא. בסביבות גיל חמש אבא שלה העיר לה שהוא לא שומע אותה בלילות, ומאז היא שמה לב שהחלומות שלה נעשים מציאותיים יותר ויותר – ורובם כללו את העובדה שהיא רוצחת מישהו. באחד הלילות גם ראשה המעופף של אימה הצטרף לחלום, ומאז לא עזב. בערך כשהייתה בת תשע היא הבינה שהיא באמת רוצחת את אותם האנשים המסכנים, וצרחות האימה שלהם בלילות – הצרחות שהתעוררו מהפחד ממנה – צילקו אותה לתמיד. זאת אחת הסיבות שבגללן היא לעולם לא תצרח על מישהו, לא משנה כמה היא כועסת, או תברח מחדר שאנשים יצעקו בו. הצלילים האלו מעוררים בה פחדים וצלקות ישנות,והיא לא מסוגלת לשאת אותם. בשלב מסוים קס גילתה שהיא מסוגלת לשרוד שבוע ללא מזון, אבל זה מחליש אותה מאוד ובסופם של שבע הימים היא מוכרחה לצאת לצייד. מאז היא השתדלה לצוד יום-כן יום-לא, או שלא הייתה צדה יומיים וביום השלישי כן. הכללים היו מגוונים. כשהייתה בת שלוש עשרה היא הבינה שהיא לא מסוגלת לשאת עוד את הצרחות והאימה שהיא גרמה להם, עם העיניים האדומות יותר מאשר ירוקות שרשפו כעס ורעב קדמוני, היא החליטה שתשדל לצוד רק את האנשים שקרובים למוות. בגיל חמש עשרה היא התחילה לצוד חיות טורפות, שדמן ובשרן היו הכי רובים לבשר האדם. זה לא היה מספק, והיא הייתה נאלצת פעם בחודש כן לאכול בשר אדם (שוב, היא השתדלה לאכול רק גופות). זה לא היה מספק לגמרי, והיא הייתה רעבה רוב הזמן, אבל זה היה עדיף על פני ציד יומיומי.
משהו מיוחד שצריך לדעת: קס היא לא בת אלמוות כמו (שכנראה, אני לא בטוחה במאה אחוז) הנוקקובי, אבל בגלל השילוב של בן אדם ומפלצת מעוררת אימה משולי המיתולוגיה היפנית ההתבגרות שלה קצת מואטת. היא סופרת את השנים לפי הספירה שלה – אבל אם סופרים לפני שנות חייהם של בני האדם היא כבר בת חמישים ושלוש וחצי. (היא מתבגרת בשנה בכל שלוש שנים של בני אדם)
משהו להוסיף: בגלל ההתבגרות המואטת שלה והעובדה שאמה לא מזדקנת היא ומשפחתה חיים באזור מרוחק יחסית. הבעיה היחידה היא שהנוקקובי לוקחת אותה לחופשות ציד ארוכות ומשאירה את אביה זמן רב בבית לבדו. אבא שלה מאוהב בנוקקובי אהבה עיוורת, אבל אפילו הוא לא מסוגל שלא לשים לב שהיא מתבגר בכל יום חולף, ושקס גם כן מתבגרת לאט מאוד. קס לא יודעת את זה, אבל בכל 'החופשות' שאליהן יצאה למטרות ציד אימה בעצם הכינה אותה למצב בו תצטרך לעזוב את אביה.

אני מקווה שהדמות בסדר, ואם את רוצה לשנות בה משהו אין לי בעיה :)

יש יש יש יש יש !!!!
תודה!!! אז אין לי בעיה לוותר על הקטע של השועל!

אבל אבל…
ארי צריכה להיות קיטצונה…
אני אסביר לך גם למה…
ה"מפלצת" מבין השתיים היא רק ג'ינקס.
לארי אין שום ייחוד או יכולות כלל.
את יכולה לבטל את ההילה של ג'ינקס, אבל אני חושב שאם לא תשאירי את זה לארי היא תהיה חסרת ייחוד לחלוטין.
תחשבי על זה קצת…
ההשראה לעניין הקיטצונה כי התמונות שנתתי לך והשמות(בהתאמה) לקוחים מתוך משחק. ובמשחק ארי היא מעין שועלה כזאת עם תשע זנבות.
תעשי מה שבא לך, רק קחי בחשבון שרק ג'ינקס היא ה"מפלצת" וארי היא באמת שום דבר בלי עניין הקיטצונה…

את יכולה לשמור לי את הגרגוייל??אני אכתוב לך במוצ"ש…

אני כבר אשנה לגמרי את הדמות, אז את יכולה לשמור לי את הבוגימן/סנדמן? (אני רוצה לשלב את שניהם) פשוט אני אוכל לכתוב אותה רק בסביבות הערב.

אמורה, אני כותבת דמות מצחיקה וחביבה, זה מתאים? (אני יודעת, לא מתאים לי, אבל אני חייבת לעשות את זה מדי פעם.)
קטניס אוורדין, סוף.

אין בעיה.

הוו הייתי רוצה לכתוב את הילדים התאומים של פנטום האופרה עם זה אפשרי מיד התחיל בכתיבה: )))

שם: קורט
גיל: 17.5.
מראה: שיער שחור חלק, מלא ופרוע, עיניים ירוקות וגדולות, עצמות לחיים גבוהות ולסת מרובעות, עור חיוור.
אופי: שקט, שנון, ציני, עם ראייה אפורה ופסימית. הוא לא נותן לאיש להתקרב עליו ולא מנסה להתקרב לאיש אך בתוך תוכו הוא בחור מופלא מלא דמיון ואהבה ענקית למוזיקה, הוא תמיד מסתובב עם האוזניות הלבנות של האייפוד שלו. הוא גם מאמין בתוך תוכו ש"אהבה לעולם לא מתה" .
בן של: פנטום האופרה.
מין: זכר.
רקע: נולד בצרפת והיגר לארצות הברית(או איפה שהסיפור לא קורה) תמיד היה ילד שקט אבל בתוכו היה לו המון מה לומר, מאז ילדותו הוריו הרגילו אותו לציית לכן הוא התרגל לשמור הכל בבטן ודרך הביטוי היחידה שלו הייתה בעזרת המוזיקה. הוא תמיד שותק משום שהרגילו אותו לא להסתבך בצרות.
משהו נוסף: שיהיה לו רומן בבקשה ואז הוא יתחיל להיפתח. ויש לו קצת הרבה רגשי נחיתות.

טוב, אני לא ממש בקיאה בסיפור דרקולה (שיים און מי, אני יודעת), אבל אני מקווה שהדמות יצאה טובה בכל זאת.
—
שם: קיילי הנסון
מן: נקבה
גיל: 17
הבת של: דרקולה
מראה: אני פשוט אכתוב אותה כמו שאני מדמיינת את דרקולה, רק בנקבה. יש לה שיער שחור וחלק עם פסים אפרפרים בולטים (היא לא צבעה אותם, היא נולדה ככה. זה די מלחיץ אנשים) שמגיע לה עד אמצע הגב.
העיניים שלה יכולות להיראות שחורות במקרים מסויימים, אבל באור הן ישנו את צבען לאדמדם (הסבר בהמשך.) יש לה שפתים אדומות כמו דם באופן טבעי, מה שבולט ממש מעל העור הבהיר שלה ויהיה הדבר הראשון שאנשים ישימו לב אליו אצלה.
השיניים שלה לבנות ובוהקות, והניבים שלה (שיוצאים רק כשהיא רוצה) מגיעים קצת אחרי השפה התחתונה שלה.
נוהגת ללבוש בגדים אדומים, שחורים או אפורים, ובכללי – התחושה שהיא נותנת לאנשים היא לא משהו.
אופי (אני לא אשלב בין אופי לרקע): בניגוד מוחלט למה שהמראה שלה משדר, קיילי היא נערה מצחיקה שיכולה לעשות בדיחה מכל נושא אפשרי. היא מאוד סרקסטית ואוהבת לעקוץ אנשים בעזרת ההומור שלה (מה שרוב הזמן מצחיק, אבל לפעמים יכול לפגוע.)
אני לא יודעת אם 'חברותית' זאת המילה, אבל קיילי יכולה להתחבב ממש בקלות על ידי אנשים שאוהבים הומור (טוב, ברגע שהם מתעלמים מהאווירה הקודרת שהמראה שלה משדר), אבל להישנא שנאת מוות על ידי אנשים רציניים.
היא מאוד אמיצה ואוהבת לקחת סיכונים, גם אם הם חסרי כל סיכוי. היא תיקח על עצמה כל אתגר אפשרי כדי לבחון את גבולות היכולת שלה (אבל עדיין, בגבולות מסויימים. היא לא תקפוץ מבניין בשביל הכיף או משהו.)
קיילי היא ערמומית ואסרטגית מאוד, ותמיד תהיה צעד אחד לפני כולם. לעומת זאת, היא לא חכמה במיוחד.
יכולות (ועוד כמה דברים): טוב, לערפדים היו המון גירסאות של כוחות וחולשות במהלך השנים, אז אני פשוט ארשום כאן את היכולות שאני חושבת שמתאימות לה.
לקיילי יש יכולת הפנוט (רק של בני אנוש ויצורים אחרים, לא של ערפדים נוספים), יש לה רפלקסים חדים (יותר משל בני אנוש, אבל לא באופן שיגרום למישהו לחשוד בהיותה ערפדית) והיא מחלימה מהיר יותר מאנשים רגילים (זאת אומרת, ברור שלא מיד, אבל במקרה של פציעה בינונית היא תתרפא מוקדם יותר בכמה ימים מבני אדם ובמקרה של פציעות קלות, כמו שריטות, השריטה יכולה להעלם לגמרי תוך פחות משעה.)
הכוח המועדף עליה הוא היפנוזה, ובתור הנערה השטותית שהיא, היא אוהבת להשתמש בו כדי לגרום לאחרים לעשות שטויות או להגיד לה בדיוק על מה הם חושבים, והיא לא מרחמת כשמדובר ברמת ההבכה (מעניין מי יהיה חסר המזל שיחווה את זה.)
אין לה השתקפות, לכן היא נמנעת ממראות או כל דבר אחר שיכול לשקף אותה (רק כשהיא ליד אנשים.)
אור שמש לא מפורר אותה לאבק, אבל העיניים שלה ממש רגישות אליו, לכן העיניים שלה הופכות לאדמדמות בשמש, כמו סוג של אזהרה. היא לא ממש נלהבת לשהות בשמש (לכן העור שלה בהיר מדי), אבל במקרים שמחייבים שהייה בשמש מצידה, היא תצתייד במשקפי שמש (שלא ימנעו את הפגיעה לגמרי, אבל יעזרו.)
תקנו אותי אם אני טועה, אבל יש איזה מיתוס שערפדים לא יכולים להיכנס למקום אלא אם הוזמנו אליו. זה לא נכון לגביה.
לקיילי, כמו לכל הערפדים, יש תאווה לדם. לא כמו כל הערפדים, היא לא לוקחת את הדם הזה מבני אנוש, אלא מחיות. היא לא נהנית להרוג חיות, אבל היא מקבלת את זה משום שהיא יודעת שזה עדיף על בני אדם.
רקע: דרקולה התאהב קשות בבת אנוש מקסימה בשם לרה. לרה, שהתאהבה בדרקולה גם כן (או כמו שהוא כינה את עצמו, ג'ון הנסון), לא ידעה שהוא ערפד. לאחר זוגיות של שנתיים (הם מעולם לא התחתנו), נולדה להם בת, קיילי.
כבר בתור ילדה קטנה, תאוות הדם של קיילי החלה. בגלל החוסר שלה בדם, מצבי הרוח שלה הפכו למשונים והדאיגו את אמא שלה מאוד. אבא שלה, שידע מה קורה, לקח אותה ליער שהיה קרוב לביתם ולימד אותה לצוד (הבית שלהם לא במקרה היה קרוב ליער. גם דרקולה התקיים מדם חיות בר.)
כשאמא שלה הייתה שואלת את אבא שלה על הדרך בה הוא מוציא אותה ממצבי הרוח שלה, הוא פשוט אמר שטיולים בחיק הטבע מרגיעים אותה.
כשקיילי הייתה בערך בת 12, אביה נתקף בהתקף של רצון לדם בשעת לילה מאוחרת. הוא לא שלט בעצמו ושתה את דמה של אמא שלה. הצעקות של קיילי הצליחו להעיר אותו מהטראנס שהוא היה נמצא בו לפני שהוא הרג את לרה.
לרה, שהתעלפה וקמה רק כמה שעות לאחר מכן, הייה מבועתת לגמרי וברחה מהבית. היא נעלמה ואבא של קיילי נכנס לדיכאון.
אחרי המון ריבים, צעקות והאשמות, קיילי ברחה מהבית גם היא. היא עדיין מאשימה את אביה בעובדה שאמא שלה נעלמה, ולא רוצה שום קשר אליו.
בזמן הסיפור קיילי מתקיימת בכל מני סמטאות חשוכות ומסתובבת ביער בשעות לילה, כדי שלא תצטרך לשהות בשמש.
—
מקווה שאהבת! וסליחה אם היא יצאה קצרה (בהשוואה למה שאחרים כתבו), דמויות ארוכות יוצאות לי רק דרך הפתקיות בפלאפון (כי לעזאזל, כל מה שאני כותבת בפתקיות נראה מעט, ואז אני פשוט מוסיפה מלא דברים עד שזה יוצא המון.)
קטניס אוורדין, סוף.

אם תוכלי לשמור לי דמות כלשהי, תחליטי את איזו, ואכתוב לך אותה מאוחר יותר אני אשמח :)
פשוט עומדים להגיע אלינו אנשים ואני לא יכולה לכתוב אותה כרגע.
אבל תחליטי את איזו, אני לא ממש בקיאה במפלצות -,- מקסימום אחקור קצת על זאת שבחרת לי :)

שם: שארל קורט דאי.
הבן של: פנטום האופרה.
גיל: 18.
מראה: שיער שחור חלק, מלא ופרוע, עיניים ירוקות וגדולות, עצמות לחיים גבוהות ולסת מרובעות, עור חיוור.
אופי: שנון וציני, אכפתי ומתחשב אך מופנם.
יש לו כישרון אדיר במוזיקה ובאדריכלות כמו אביו והוא יכול לבצע חישובים מסיבכים בשניות. הוא לא טיפוס שלוקח אחריות ומעדיף להשאיר את זה לאחרים, בגלל היותו שקט כל כך הוא הוא אוזן קשבת מצויינת.
רקע: הוא בנם של פנטום האופרה וכריסטין דאי. אביו מת תרם לידתו ואימו התחתנה עם ראול שמגדל אותו כאילו הוא בנו.
הוא קיבל בדיוק את הכישרונות של אביו וגם זכה לקבל את אהבתה של אימו לכן הילדות שלו הייתה טיפוסית ואפילו די טובה. אימו אוהבת אותו מאוד אך למרות זאת היא לא מגלה לראול שהוא איינו בנו, הוא אימו היחידים שיודעים שהוא הבן של אביו.
משהו נוסף: הייתי רוצה שיהיה לו רומן שבזכותו הוא יפתח וישמיע את קולו.

אני ממש חסר רעיונות לדמות -_-
יש מצב את פשוט לוקחת את טיילר גרגורי שכתבתי בהרשמה הקודמת ומשנה אותו לפניקס? ובהתאם גם את הרקע? (בקשה מוגזמת, אני יודע.) אני בחוסר רעיונות כיצד להמשיך את ארץ לעולם לא (יש לי רעיונות, אין לי כוח לפתח אותם.)
אז אפשר בבקשה?…

שם: ג'ולייט (את מוזמנת לשנות את השם כמה שאת רוצה אם את לא אוהבת לא, לא הצלחתי למצוא שם שיתאים לדמות באמת)
מין: נקבה
גיל: 17 וחצי
הבת של: הבוגימן/סנדמן (לשאלתך, הם סוג של אדם אחד, אני חושבת)
מראה: יש לה שיער בצבע זהב טהור, שמגיע על כפות רגליה כשהיא מפזרת אותו (בדרך כלל היא הולכת עם צמה ארוכה) ועיניים שחורות כמו בור בלי תחתית, נוצצות כמו שני יהלומים שחורים וממוסגרות בריסים ארוכים ועבים. היא לא אוהבת לצאת החוצה לשמש, ומעדיפה תמיד את החשכה. בגלל זה היא חיוורת מאוד. יש לה עצמות לחיים גבוהות ופנים זוויתיים מהרגיל; אף ישר, שתי גבות זהובות ודקות שנמתחות בשתי קשתות מושלמות מעל העיניים המעט מרתיעות שלה, עור חלק ושפתיים אדומות מלאות, שלפעמים נדמות כאילו הן הצבע היחיד בפניה. כשהיא מחייכת, נחשפות שתי שורות של שיניים צחורות ומבריקות. היא מאוד גבוה ויש לה חיבה לנזרי כסף, שנראים נהדר על שיערה הבהיר. יש אנשים שהמראה הזוויתי והנוקשה של פניה יגרום להם להתרחק; לא רק מפני שהם ירגישו מאוימים מהיופי הקר שהיא ניחנה בו, אלא משום שיש בה משהו לא מזמין, שמתבטא בתנועות ובצורת ההליכה שלה.
אופי: יש לה אישיות מאוד חמה ופתוחה, בניגוד למראה שלה. היא אוהבת לדבר עם אנשים אבל מלכתחילה יש בה משהו חשדני, שמרחיק את הרוב. היא חכמה מאוד, אבל בגלל שהיא לא סובלת כשכולם מסתכלים עליה – מה שקורה במילא בגלל המראה שלה – היא תעדיף לא לדבר לפני הרבה אנשים. אם יש מישהי או מישהו שמוצא חן בעיניה היא מסוגלת לגשת לעברו ולהתחיל לדבר איתו בדיוק כמו שהייתה מדברת עם חבר קרוב, מה שגורם לחשדנות הגלויה למדי בקולה להיעלם וחושף את הקול האמיתי שלה. בדרך כלל, כשיש אדם שמוצא חן בעיניה גם היא תמצא חן בעיניו תוך זמן קצר. היא שומרת סודות ושקרנית נהדרת, ואם אדם מפקיד בידיה אחד מהסודות שלו היא לעולם, לעולם לא תגלה אותו למישהו אחר. היא חברה נאמנה מאוד, ואם היא נקשרת באמת למישהו מסוים היא מסוגלת ללכת בשבילו עד סוף העולם, רק שלא יסבול.
כמו הבוגימן/סנדמן (אפשר למצוא לזה קיצור?) היא ניזונה מחלומות של ילדים, אבל בניגוד לעובדה שכל אחד מהם ניזון מסוג אחר של חלומות, טובים או רעים, היא מסוגלת לבחור ביניהם. יש לה גם את היכולות להשרות חלומות טובים על ילדים, אבל בפעם היחידה שבה ניסתה לגרום לילד סיוט, היא התעלפה והתעוררה רק ערב לאחר מכן. היא לא הייתה בטוחה אם זה גרם בגלל העובדה שהיא לא רגילה לגרום לסיוטים או משום שהדבר נוגד את האופי היסודי שלה, אבל היא החליטה שלא לברר. זה לא מאוד שינה לה. היכולת שלה פועלת גם על אנשים מבוגרים ובני נוער, אבל היא לא יודעת את זה. היא מעולם לא טרחה לנסות.
היא מאוד אוהבת לצחוק, אבל לא מסוגלת להצחיק אנשים אחרים. כל בדיחה שיוצאת מהפה שלה נכשלת באופן מידי, אז היא התייאשה מזמן מהניסיון לספר בדיחות ומסתפקת בלצחוק את צחוק הפעמונים שלה בכל פעם שמתאפשר לה.
היא מסוגלת להסתדר עם כולם, בכל מקום, בכל זמן. כשמתעלמים מההתחלות המעט חשדניות שלה היא אישיות מאוד חברותית ומתוקה, שקל וכיף לדבר איתה. היא אוהבת לעזור בכל דבר שאפשר, ולפעמים הנדיבות חסרת ההיגיון שלה מסוגלת לשגע אנשים אחרים. היא מאוד אוהבת חיות, ובמיוחד חיות קטנות. מאוד מעניינים אותה הגבולות של הכוח שלה, אבל למרות ההתעניינות הזאת היא מעולם לא ניסתה את היכולות שלה על אנשים מבוגרים – זה נראה לה חסר סיכוי. בדרך כלל כשהיא מנסה להעניק לילד כלשהו חלומות טובים היא מתרכזת בכל התחושות, הזיכרונות והרגשות הכי טובים שלה, ואם היא חושבת על משהו רע, לא נעים או מרושע במהלך התהליך – הכל נהרס. למרות שזה לא קורה בדרך כלל, היא עדיין מעדיפה להיות קרובה יחסית לילדים שלהם היא מעניקה את החלומות בגלל שזה מקל עליה להתרכז.
בדרך כלל היא תהייה שמחה ושלווה, ויהיה קשה מאוד להרגיז אותה. אבל כול שלוקח יותר זמן להרגיז אותה ככה גם הכעס שלה יהיה – ארוך וממושך ומכאיב. למרבה המזל קשה לה לכעוס על אדם אחד במשך הרבה זמן, אז הכעס שלה מחזיק מקסימום שלושה ימים. לרוע המזל באותה התקופה יהיה לה מצב רוח רע במיוחד, שישפיע על ההתנהגות שלה כלפני אנשים אחרים.
רקע: עד גיל עשר היא גדלה אצל הבוגימן/סנדמן, אבל בגלל שלא הייתה מסוגלת לשאת את העובדה שאביה גורם צלקות נפשיות לילדים קטנים היא ברחה מהבית. הבוגימן לא טרח לחפש אותה. במשך שנתים היא חיה ברחובות, התחמקה מצרות וניזונה בקושי מחלומות טובים של ילדים. באותה התקופה היא לא ידעה איך להשפיע על חלומות, וסירבה להיזון מסיוטים, כך שכמעט גוועה ברעב.
כשהייתה בת שתיים עשרה אימצה אותה משפחה חשוכת ילדים שמצאה אותה ברחוב, מלוכלכת ומוזנחת. הם לקחו אותה לביתם, ובאורח נס שלוש שנים אחרי שג'ולייט הגיע לביתם נולד להם בן. כתודה על הטיפול שהם נתנו לה גמלה להם ג'ולייט בכך שבכל לילה השרתה על בנם חלומות טובים – גם כשלא הייתה רעבה – ונתנה להוריה המאמצים לילות שלמים של שינה.

את מוזמנת לשנות את הדמות כמה שאת רוצה, במיוחד את השם.

רציתי לדעת אם הדמות שלי מההרשמה הקודמת יכלה להיכנס עם שינויים קלים…
אני לא ראיתי את הדרקון שסיני ברשימה שיש פה אז אני לא רוצה לכתוב אותה גם כאן אם לא

הגרגויל שלי!
כותבת עכשיו~

באמת שאין לי כוח לדמויות מסובכות (פומה – הדמות ששלחת לי עדיין בראש שליXDD)
שם: ניקולאס גרוט נייאל
מין: זכר
גיל: 16
הבן של: גרגויל (או גרוטסקה)
מראה: ניקולאס הוא בחור מאוד גבוה יחסית לפסל, כשהוא עומד על רגליו הוא מתנשא לגובה מרשים של מטר שמונים+. לעור שלו יש גוון אפרפר לחלוטין (בלי קשר לאפר וללכלוך שמכסה אותו), וגופו מכוסה בשריטות קצרות ומאונכות, שכמעט יוצרות פסים ישרים על הגוף שלו. הוא שרירי מאוד.
כשהוא בצורת אדם יש לו שיער שחור-אפרפר ועיניים חומות כהות. יש לו תווי פנים חדים ומרשימים. הוא לובש רק מכנסיים בלי חולצה (ככה זה גרגוילים, אין מה לעשות) בצבע כהה. יש לו כנפיים גדולות ואפורות מאבן, אבל הן לא כבדות לא כשהוא עף אתן. הן בד"כ סגורות ותמיד מכאיב לו קצת לפתוח \ לסגור אותן לגמרי.
כשהוא בצורת הגרגויל – הגב שלו מקומר בצורה מפחידה, כך שניתן ממבט אחורי לראות את החוליות שלו ואת עמוד השדרה. יש לו ציפורניים חדות וארוכות שנאחזות בתקרה עליה הוא נאחז.
יש לו אוזניים גדולות ומחודדות והשיער שלו משתלב לחלוטין עם צבע העור שלו, כך שהוא נראה כמעט קירח. בתחילת המצח יש לו קרן ארוכה וחד ויש לו זוג ניבים חדות. הכנפיים שלו בד"כ פתוחות לרווחה ומפחידות את העוברים סביבו ויש לו מבט קר וחודר.
אופי: הוא לא מכיר רגש. כל החיים שלו הוא שתק וגרם לאנשים להיות מבועתים ממנו. הוא מסוקרן מכל דבר שהוא רואה והוא רוצה ללמוד הכל, לחוות ולדעת כמה שאפשר. הוא טיפוס אמיץ שלא חושב במיוחד על מה שהוא עושה ועל השלכות שיכולות לבוא. הוא היה מקריב את החיים שלו בשביל כלום וקל מאוד לרכוש את אמונו, אבל ברגע שפוגעים בו החזות שלו "משתלטת" עליו – הוא יהפוך לבחור צמא דם שירדוף אותך לנצח.
יכולות (ועוד כמה דברים): גם אם יישברו אותו, הוא יחיה לנצח (גם בתור גרוטאות), הוא יכול לעוף ויש לו כוח פיזי מטורף. הוא יכול לקרוע מתכת עם השיניים או הטפרים שלו.
רקע: אני בדיוק חייבת ללכת-,- אני אמשיך את זה אח"כ

תשמרי לי אם הבת של מלאך המוות :)
(אם אפשר, כמובן)

רק עכשיו חזרתי.. שיניתי כמה דברים אז אל תתייחסי לתגובה הקודמת.
שם: ניקולאס גרוט נייאל
מין: זכר
גיל: 16 וחצי.
הבן של: גרגויל (או גרוטסקה) – הגרגויל הגדול ביותר בקתדרלה שבעיירה שהסיפור מתרחש בו.
מראה: ניקולאס הוא בחור מאוד גבוה יחסית לפסל, כשהוא עומד על רגליו הוא מתנשא לגובה מרשים של מטר שמונים+. לעור שלו יש גוון אפרפר לחלוטין (בלי קשר לאפר וללכלוך שמכסה אותו), והפרקים שלו מכוסים בשריטות קצרות ומאונכות, שכמעט יוצרות פסים ישרים על הגוף שלו. הוא שרירי מאוד.
כשהוא בצורת אדם יש לו שיער חום-אפרפר ועיניים אפורות-חומות. יש לו תווי פנים חדים ומרשימים והוא לובש רק מכנסיים, בלי חולצה. (ככה זה גרגוילים, אין מה לעשות) בצבע כהה. יש לו כנפיים גדולות ואפורות מאבן – הן כבדות, אבל מרגישות קלילות לחלוטין כשהוא עף אתן (וכבדות שהוא לא, להשוואה.). הן בד"כ סגורות ותמיד מכאיב לו קצת לפתוח \ לסגור אותן לגמרי.
כשהוא בצורת הגרגויל – הגב שלו מקומר בצורה מפחידה, כך שניתן ממבט אחורי לראות את החוליות שלו ואת עמוד השדרה. יש לו ציפורניים חדות וארוכות שנאחזות בתקרה עליה הוא נאחז.
יש לו אוזניים גדולות ומחודדות והשיער שלו משתלב לחלוטין עם צבע העור שלו, כך שהוא נראה כמעט קירח. בתחילת המצח יש לו קרן ארוכה וחד ויש לו זוג ניבים חדות. הכנפיים שלו בד"כ פתוחות לרווחה ומפחידות את העוברים סביבו ויש לו מבט קר וחודר.
כל עוד חושך בחוץ, הוא מעדיף לא להיות בצורת הגרגויל שלו. הוא מעדיף "לנדוד" בין המצבים שלו – לפעמים, גרגויל, לפעמים "אדם" (כי זה לא בדיוק בן אדם), ולפעמים משהו לא ממש ברור בין לבין.
יהיו פעמים, בעיקר אם הוא בסערת רגשות, שהגוף שלו "רוצה" שהוא יחזור לצורה הטבעית שלו – גרגויל, אבל הוא מתנגד. במצב כזה הגוף שלו רועד, השיניים שלו יוצאות והכנפיים שלו נפערות – והוא משתדל בכל כוחו לא להשתנות לחלוטין לגרגויל.
אופי: הוא לא מכיר רגש. כל החיים שלו הוא שתק וגרם לאנשים להיות מבועתים ממראהו. הוא מסוקרן מכל דבר שהוא רואה והוא רוצה ללמוד הכל, לחוות ולדעת כמה שאפשר. הוא טיפוס אמיץ שלא חושב במיוחד על מה שהוא עושה ועל השלכות שיכולות לבוא, והוא מנצל כל דקה שהוא יוכל למתוח את הגוף ולהשתחרר. הוא היה מקריב את החיים שלו בשביל כלום וקל מאוד לרכוש את אמונו, אבל ברגע שפוגעים בו החזות שלו "משתלטת" עליו – הוא יהפוך לבחור צמא דם שירדוף אותך לנצח.
יכולות (ועוד כמה דברים): הוא חסין (פיזית. קשה לפגוע בו), הוא חי חיים ארוכים במיוחד \ חיי אלמוות, הוא יכול לעוף ויש לו כוח פיזי מטורף. הוא יכול לקרוע מתכת עם השיניים או הטפרים שלו.
רקע: בתקופה של אבא של ניקולאס, הקתדרלות והכנסיות שלטו הרבה יותר, והגרגוילים היו השומרים הראשמיים שלהן משדים רעים ומאנשים חוטים – והייתה אגדה מפה לאוזן שהייתה אומרת שהגרגוילים מסיירת בלילות ופוגעים באנשים לא מאמינים.
הכפרייה הראשונה שיצאה מול האמונה הייתה מוזיקאית מדהימה. היא לא האמינה במוסיקה הנוצרית ובכל ההגבלות שנוצרו עליה, והיא מחתה מחאה קטנה ועצמית – ועשתה כל מה שרצתה.
כמו ניקולאס, גם אבא שלו חשב שזה מקסים להיות שונה. הוא התפעל ממנה ולא עבר כל כך הרבה זמן עד שהוא עשה את הדרך אליה והשניים התאהבו.
בערך באמצע ההיריון השמועה על השניים התפשטה ושאר הגורגוילים של הקתדרלה איימו עליו שאם הוא לא יהרוג את אהובו הוא ייענש ע"י האל ויכורסם בידי השדים מסביבם, ובנוסף יאבד את התואר הגבוה שלו – בתור הגורגוי הגדול והראשי.
בסופו של דבר, אחרי תחנונים רבים, רק לאחר שנולד ניקולאס הוא הבריח את אשתו מהעיירה ואמר לה שאסור לה לחזור לעולם – וזה הסיפור איך ניקולאס אף פעם לא הכיר את אמו.
הייתה הסכמה של שתיקה בין כל הגרגוילים, והם החליטו להתעלם ממנו עד שהזמן יעבור קצת והרוחות יירגעו. את שנותיו הראשונות הוא גדל כגורגויל המפחיד שהוא היה צריך להיות.
ככל שהשנים עברו אביו היה כאוב וקר יותר. ניקולאס היה יותר ויותר דומה לאמו – מתלהב מכל דבר ומתפעל, והדבר הכאיב לאביו כל פעם מחדש. אבא שלו נהיה פחות סובלני, פחות אכפתי – והחל להתייחס לבנו פחות ופחות.
בגיל 13 לניקולאס נמאס לשבת ולא לעשות כלום – באותו השלב כבר היו כמה גורגוילים שחיבבו אותו מאוד והיו ידידיו הטובים (והם היו הדבר היחיד שהיה מעניין אותו בשנים הארוכות), אבל הוא עדיין החליט לסייר בעיירה ברגע שהחושך ירד.
זו הייתה הפעם הראשונה שהוא הפעיל את הגוף שלו בכלל, וזה לא היה קל במיוחד. הוא יצור כבד, ובזכות שריריו הוא הצליח לפתוח את כנפיו לחלוטין בלי ליפול אחורנית. הכל כאב לו אז, אבל הכל הרגיש טוב יותר. הוא הרגיש… טוב יותר, שונה ומיוחד – והוא אהב את זה. לקח לו כמה שבועות ללמוד איך לעוף ומאז הוא משייט כמעט כל לילה.
בלילה אחד ואפל במיוחד ניקולאס פגש אדם – מה שהיה מוזר. אף אחד לא מסייר בשעות הללו ברחובות – מהפחד שיספר לכולם על המראה הבלתי-אנושי שראה הוא החליט לרצוח אותו – ולמזלו היה זה רק איכר פשוט.
מאז רוב הגרגוילים האכזריים ביותר היו מבקשים ממנו להטיל אימה גדולה, כי זו אמורה להיות מטרתם. הוא מנסה לסנן את הבקשות כמה שאפשר, ונותר קר בערך כמו אביו.

שם: קאנה (מקור השם לקוח מהמילה הלטינית "Cohors", שמשמעותה "המגן") קלייברי
מין: נקבה (למרות שכתבו לך כאן המון בנות…טוב נו)
הבת של: מלאך המוות
מראה: בעלת שיער לבן (נולדה ככה!) וארוך שמגיע לה עד אמצע הגב, עורה לבן, ובעלת סומק קל וטבעי בלחיים, עינייה אדומות כצבע שפתייה, היא גבוהה באופן יחסי, ורזה, יש לה גוף של מתאמנת (כי היא באמת מתאמנת) תוי פניה נותנים תחושה של טוהר וחמימות, למרות צבע עיניה המבחיל. רבת חן, אין ספק. אבל לא היופי שלה הוא שונה, טהור בהרבה, טבעי בהרבה, שפתייה בשרניות, ועיניה גדולות. כשהיא מפעילה את כוחותיה, יוצאות לה קרניים לבנות מהראש, ואזנייה מתחדדות, בנוסף, מופיע לה קעקוע על המצח של ירח (שעדיין לה הגיע לחציו)
יש לה כנפיים, הן לא נראות, היא עדיין לא יודעת שהן קיימות, הן ארוכות ולבנות, בעלות גוונים של סגול רך.
אופי: קאנה היא מרדנית לא קטנה, היא מתמרדת לסמכות, ושונאת כשפוקדים עליה, כמובן שאם היא מוצאת היגיון בפקודה, היא פועלת לפיה (בחוסר רצון מוחלט)אבל רוב זמן, כשהיא מזהה פקודות אסורות או לא הגיוניות, היא תתמרד. היא פמינסטית (גו קאנה!) וחזקה מאוד, אין בן שיצליח להביס אותה בקרב (כמובן, זה גם בגלל הכוחות שלה) אבל היא לא נוהגת להשתמש באלימות, היא הגיונית מאוד, למעשה, היא קול ההגיון והחוכמה. היא לא תתן ישקרו דברים רעים לאהוביה- ותצא מדעתה על מנת לעזור להם. היא חכמה מאוד, מאוד, מאוד. היא אסטרטגית (לא ממש מנהיגה- היא לא יודעת איך לדבר מול קהל ונוטה לגמגם במצבים כאלה) והיא תמיד תחשוב כמה צעדים קדימה, היא דיי סגורה לאנשים חשודים ולוקח לה זמן לסמוך ולהיפתח, היא מפחדת לפגוע באנשים בכוחותיה, ולכן היא ממעיטה בקשרים. היא בוחרת את החברים שלה עם פינצטה, ותמיד תהיה נאמנה לחבריה, אלא אם כן זה לא יהיה הגיוני (שוב, קול ההגיון והחוכמה) תעשה הרבה כדי להוכיח נקודה, ותתקשה לבקש סליחה מאנשים, לבסוף תעשה זאת אבל, היא חברותית, ומצחיק, יש לה צחוק מתגלגל שגולם לכולם לצחוק איתה (או עלייה). מתקשה עם הכוחות שלה, ומתקשה להראות חולשה( זאת אומרת לבכות, או לראות שקשה לה עם כוחותיה) אפילו מתכחשת לכוחותיה, היא לא יודעת כיצד לתעל אותם ולהפוך אותם לטובים.
יש בתוכה מלחמה מתמשכת בין הכוחות שלה. החושך והאור, כששניהם משלימים אחד את השני.
יכולות- היא בת אלמוות, ומודעת לכך, אביה הוא אחראי לקחת חיים, קאנה, שלא במודע, אחראית לנתינת חיים (גם אם זה חיים רעים, זה קורה כאשר יצר המוות משתלט עלייה) היא מודעת לזה שהיא יכולה להחיות צמחים, ולרפא אנשים, אך איננה יודעת שהיא האחראית לנתינת חיים. (זה קורה לה במהלך הלילה- הכנפיים שלה נגלות ושולחות אורות לכל כיווני העולם, ונותנות חיים, מכתיבות את הגורל, והיא בכלל ישנה) יש לה חלומות נבואיים מידי פעם, שמבהילים אותה מאוד.
כמו שהיא יכולה לרפא אנשים, היא גם יכולה לגרום לכאב פיזי קשה (אומנם לא להרוג- אבל כאב ברמה של איבוד הכרה) היא עדיין לא שולטת על כוחותיה, ולפעמים שהיא מתעצבנת, יכולה שלא בכוונה להכאיב לאנשים.
רקע: אביה הוא אלמוות נכון? טוב, קאנה היא בת אלמוות. היא חיה ברחובות. היא לא מתקנת עוולות (היא לא מרגישה כמו שליחת הצדק או משהו, בכלל לא) היא פועלת בצורה שקולה והגיונית וישנה בסמטאות, כשהייתה קטנה חייה אצל משפחת אומנה, עד בפרץ זעם על אחיה גרמה לו לאבד הכרה והפכה אותו לצמח (הדבר הכי נורא שעשתה, תמיד חייה עם זה בלבה) זה השאיר אותה מצולקת נפשית ממש קשה, לאחר שעשתה זאת החזירו אותה לבית היתומים, שם חיה בקושי רב, בין צרחות והתעללויות של המטפלות שלה. כשגלדה, ברחה לרחובות, מאז התקרית של אחיה, לא השתמשה אפילו לא פעם אחת בכוחותיה, גם לא בצורה טובה, היא מפחדת לפגוע באנשים. (אם הרקע לא מתאים, תשמיטי אותו)
היא לא מודעת שהיא הבת של מלאך המוות.
משהו להוסיף: היא חכמה מאוד מאוד (חשוב להדגיש) למרות הכוחות שלה והעבר שלה, בזמן הנכון, היא תדע להיפתח ולהיות חברותית. מפחדת מחושך, וממים (בעיקר כי היא אף פעם לא נכנסה לתוך מקום עם מים)
מקווה שאת יכולה להשתמש בה ושהיא יצאה נורמלית~

אני אכתוב בן ברגע שאגיע הביתה ^^ לאו דווקא של יצור מים כלשהו.

אוי0.0 מישהו אחר היה צריך לכתוב אותו? לא שמתי לב! סליחה!

סליחה שלא פירסמתי את התגובה אתמול, המחשב שלי אוהב לקרוס ><
אני ניסיתי לשלב קצת משני הוריאציות של הדרקונים גי אני מתה על דרקונים

שם: כריסטיאן קיפלין
מין: בן
גיל: 19
הבן של: דרקון
מראה: שיער בלונד כהה ששורשיו קצת כהים עור בהיר, פנים מרובעות ומסוטטות, עיניים בצבע חום שלפעמים הופכות לאדומות. הוא מתלבש בחליפות מסודרות ומסתובב עם מקל הליכה שחור שבקצהו ראש של דרקון ממתכת, יש לו שעון כיס כסוף שנתלה מכיס מכנסו. יש לי קישור לאיך אני רוצה שהוא יראה למען תיאור יותר טוב (https://encrypted-tbn3.gstatic.com/images?q=tbn:ANd9GcQlb3sDI2UE6FWUv0dd9_th2cB8eoK9DYdN-bYZT2lxvFlFtjaj)
אופי ורקע: אמא שלו לא סיפרה לו מיהו אביהו האמיתי עד שהתחיל להראות סימנים של כוחו, עד אז חשב שהוא בן ממזר של רווקה עשירה בגלל כך הוא לא סומך על אנשים גם הכי קרובים אליו ונשמר לעצמו. אביו הוא דרקון רב עוצמה מהמזרח שכשהגיע למערב בכדי לפתוח במשא ומתן עם הדרקונים המערביים התאהב בנערה אנגלית והביא את כריסטיאן לידי קיום. כריסטיאן לא אהב את העובדה שאימו לא סיפרה לו מיהו אביה וגם כעס על אביו שלא נשאר כדי ללמד אותו, הוא התחיל לחפש את אביו ונפגש עם הדרקונים המערביים שלימדו אותו את הדרכים האפלות של כוחו, הדרקונים גילו את כוחו העצום ולכן החליטו ללמד אותו רק איך לא להשתמש בכל כוחו. בתוכו יש כעס מצטבר משנים שלא השתמש בכוחו ויום אחד הדרקון שבו פרץ החוצה והוא הבעיר את כל ביתו בלהבות האש שלו, מאז הוא נמצא במסתור ויוצא החוצה רק כדי לספק לו ולאימו פרנסה, הוא עובד בתור שולייה של סופר, שהוא בעצם דרקון בהסוואה. הוא לימד את כריסטיאן להשתמש בכוחות שלו כדי שהדרקון הפנימי שלו לא יתפרץ פעם שנייה.
כריסטיאן בתמורה לשיעורים האלה הסכים שכאשר יבוא יום שהמורה שלו יצטרך את עזרתו הוא לא יסרב לכלום, הוא נשאר נאמן רק לו.
משהו להוסיף: הוא מסוגל לעוף וכאשר הוא כועס מספיק הדרקון הפנימי שלו יצא ויתפוס צורה ממשית מעשן שחור ואש, הוא לא יכול להיפגע מכל אש שהיא, מכושפת ורגילה. הוא גם יכול להפוך לדרקון הפנימי שלו אבל הוא לא יודע את זה בגלל שהדרקונים המערביים לא לימדו אותו כי יכולת לשנות צורה מאדם לדרקון במהירות היא תכונה שמאופיינת רק אצל דרקונים מזרחיים שהם שוחרי שלום ורוצים רק לעזור, שלא כמו הדרקונים המערביים שרוצים חורבן והרס כדי שיפחדו מהם.
אני מקווה שזה טוב ^^

אמורה אני מבקש ממך, בכל לשון של בקשה, שתקבלי את שתיהן כשתי דמויות נפרדות, ולא כדמות אחת עם פיצול אישיות(זה ממש חשוב לי, לא הקטע שכתבתי את שתיהן, אלא זה של דמות עם פיצול אישיות), בבקשה!!!
עם את לא רוצה שהיא תהיה שועלה(קיטצונה), אולי תבחרי לה מפלצת אחרת???
אולי איש זאב, או איש צמח??? אם את מסרבת בתוקף שהיא תהיה היברידית(מה שלא נכון להגיד עליה, כי היא לא מפלצת(אין לה קשר ביכולות או באופי להייד) אז…), אולי תעשי אותה כסופר חכמה(אבל ככוח על כזה?), כי אחרי הכל ג'קיל היה גאון. תעשי מה שנראה לך לנכון.
ויש לי רעיון בשבילך לסיפור (אם לא חשבת על אחד בעצמך) – תעשי כמו הגרים ריפר, שיש מי שצד את כל המפלצות…

אני יכולה לעשות על בסיליסק?

איבדתי את כל הקעיון ברגע וניסיתי לחשוב על משהו אחר… מצטערת -_-

הייתי עושה זומבי. אבל זה יצא לי ממש קריפי על בטוח -,-
אולי על הפרש חסר הראש? אני פשוט לא מכירה את הסיפור…

אז אמורה בסדר, שארי תהיה רגילה.
אבל בבקשה, בלי פיצולי אישיות!!! אני מתחנן!!!
אם את תעשי שג'ינקס היא פיצול אישיות של ארי, אני ארגיש שכתבתי את הדמויות האלה לחינם, ואני השקעתי בדמויות האלה.

זה בדיוק העניין!
תראי, אני אישית לא כל כך אוהב את ג'קסון והולט – אז נתת דוגמא לא כל כך טובה.
חוץ מזה, אני רוצה קטעים כאלה של תאומות ולא בן אדם אחד שמכיל שתי אישיות..
תודה על ההבנה…

פומה תעשי זומבי נחמד!!!!!

גילוי נאות – אף פעם לא קראתי את הסיפור המלא.
אני מכיר את הרעיון ואת הסיפור אבל אף פעם לא באמת קראתי.
אני מאוד אוהב את הרעיון של הסיפור(מההיבט הפילוסופי שלו), הקטע שלכל אדם יש "הייד" בתוכו.

אני קראתי אותו לפני שלוש שנים נדמה לי. וגם זכיתי לעשות עליו עבודה קצרה בספרות חיחיחי

פומה, אם אני הצלחתי לכתוב דמות שהיא לא מתוקה(למרות שכתבתי אחת שכן), את תצליחי לכתוב דמות חביבה, בצורה היחודית שלך.
אני אתן לך רעיון – אולי בגלל שהוא מת ואז חזר לעולם שלנו בתור זומבי, הוא מתלהב מכל דבר חדש שהוא רואה ויכול לפעמים להיות ישיר מדי – למשל – "גם לי בא לשפד את האוזניים!" – על עגילים…

סמי לובר, רק בלי הקטע הקריפי שלו, עובד? אני אעתיק אותו לכאן ואשכתב :)
אבל זה יקרה רק מחר.

שם: סמי לובר (smi luver או איך שלא כותבים 'סמי' באנגלית)
גיל: 17.5
מין: זכר
בן של: הוא זומבי
מראה: בעל שיער בצבע ירוק כהה פרוע שמגיע לו בערך עד הכתפיים ועיניים צהובות כתומות. גבוהה ובעל תווי פנים נאים. גבוה וכחוש. צבע עורו צהבהב-ירקרק, משהו שנראה כמו ריקבון. ולפעמים חתיכות ממנו נושרות. הגעלתי את עצמי, עכשיו.
אופי: הוא נחמד ואמפתי, עוזר לכולם, חכם ואומנותי בצורה יוצאת דופן, אוהב לחלום בהקיץ ולצייר את החלומות שלו. הוא הפך לזומבי לא מזמן ועדיין לא התרגל לגמרי לעובדה הזאת. אנשים כל הזמן מתרחקים ממנו וזה מעציב אותו. לפעמים הוא מנסה לדבר עם אנשים והם מתעלמים ממנו וזה מכעיס אותו עד כדי כך שיצר הרסנות קטן מתחיל לבעור בתוכו. נשמתו אפלה אך הוא מדחיק אותה. הוא מנסה להיות נחמד עד כמה שאפשר אך לפעמים לא מצליח ומתחיל לדבר אל אנשים בעוקצנות, איומים ולפעמים אפילו פוצע/הורג אותם בטעות. יש לא נטייה להרדם, באמצע היום ואז מופיעים לו חזיונות מוות של עצמו או של אחרים. הוא אדיש להם, בידיעה שאין דבר שיוכל או ירצה לעשות כדי למנוע את זה. לא כל כך אכפת לו מאחרים, והוא גם יכול להרוג אם צריך. לפעמים עושה את זה סתם בשביל הכיף, אבל זה קורה לעיתים רחוקות מאוד, רק כשהוא בהתקפי זעם רציניים. יש לו מן מנהג משונה להתפעל מכל דבר קטן גם אם הוא לא באמת מרגש אותו. לפעמים סתם כיף לו להרגיש כמו אדם רגיל שוב. חוכמתו נשארה איתו גם אחרי מותו, הוא ערמומי, אסטרטג ותככן. ברוב הזמן הוא מאוד סרקסטי, ואוהב להעיר לאנשים על כל דבר קטן שהם עושים לא נכון. יש לו רק בעיה אחת והיא- קיים בו יצר הרסני במיוחד והוא מדחיק אותו ככל יכולתו. אך לפעמים, כשהוא ממש עצבני, עצוב, כועס, מתוסכל או בסערת רגשות, זה מתפרץ. על הדבר הראשון שהוא רואה, שלרוב אלו בני אדם. אז מה שקורה הוא- או שהם נפצעים קשה מאוד, או שהם מתים.
רקע: כל המשפחה שלו מתה בעת שריפה והוא היה הניצול היחיד. אחרי כמה חודשים בהם שהה בדיכעון תמידי והטראומה צרובה חזק בראשו, מישהו פרץ לדירה בה הוא גר והתחיל לתקוף אותו. אחרי כמה שניות של תדהמה סמי קלט שהתוקף הוא אחיו הקטן והוא ניסה לנשוך אותו. בסוף הוא הצליח וכפי שמסופר, הפך גם הוא לזומבי. וזהו, נראה לי :)
אם הוא עדיין לא מתאים, אל תתמשי בו. זה לא יהיה לי כל כך נורא :)