והיו דמעותיי ליונה, ואני לנטל

הלוואי ולעולם לא הייתי מכניס את עצמי למצב הזה. הלוואי והייתי מוותר לעצמי ומניח לגופי לשקוע עמוק בערפל. הלוואי.. הלוואי.. איני יכול לראות דבר, רק את כישלונותיי, חרטותיי, טעויותיי. כל גיבוריי נפלו והרשו לי לצנוח על ברכיי בעוד דמעותיי מרטיבות כל סנטימטר בגופי החבול. הפסדתי בקרב שלי לאויב אווילי, והאור בעיניי כבה לעד. לעולם אצטער על גורלי המר הנקבע באכזריות, לעולם אצטער שאיני יכול לראותך עוד. אהובתי, הנני מתחרט על שלא הזהרתיך מפני זהותי הנקמנית. בגדתי בעצמי ובכבודי, בגדתי בכבודך, יפתי. איני יכול שלא לתהות מה עלה בגורלך, והאם אי פעם תמחלי לי. אך סקרנותי על מצבך לא עולה על סקרנותי מעתידך, מעתידנו. האם גורלותינו יישזרו זה בזה כמו בעבר? זאת לעולם לא אדע. אנוכיותי רבה כמו חול במדבר, אך כך גם אהבתי אלייך. נשמתך הטהורה הייתה כאיילה כלואה בין טופרי רשע, טופרי ייאוש, טפריי שלי. מעולם לא חשבתי שעונשי יהיה כה גדול, אך זהו המחיר שעליי לשלם, כי חטאתי ונפלתי לבור עמוק שאין תחתית לו. אהובתי, הנני פחדן נורא, הנני יצור נתעב המסתתר בין הצללים. עם זאת, אהבתי אלייך איננה שקרית, אלא טהורה ונקייה מכל חטא. בעודי כותב לך, שושנה צחורה שלי, אני תוהה איך אשלח לך את פיסת הקלף הזו. היונה, התנשמת, או הרוח אינן עומדות לצידי. אם כך, אשלח לך את מכתבי בעזרת דמעותיי, הנני מוקף בהן ברגעים אלו. דמעותיי יישאו את המילים הניצבות על הקלף, המילים שנכתבו בעודי נושם את נשימותיי האחרונות, אלייך. ווכן, הנני מקווה שהחלק בו הנאה אינה שוררת יחלוף במהירות. שלום לנצח, ציפור שלי, שלום ולהתראות בגיהנום. איני מאחל לך לפגוש אותי בחיים שאחרי, אך אני מקווה לכך. הייתי לנטל שלך והנני מתחרט של כך. שלום, אחלי לי מוות מהיר, אחלי לסיום הנטל שלי- חיי.