מי אתה ירין? – פרק 14

הבטתי בו, בהתחלה המומה, לא ידעתי איך להגיב. אני מרגישה את הגעגוע נלחם עם ההגיון שמחדיר למוחי שהוא בוגד, שקרן.
הוא הביט בי במבט שבעבר נהגתי לאהוב, להירגע ממנו ולהרגיש יותר טוב.
עכשיו…זה סתם נראה עוד שקר מהאוסף הענק שצבר לעצמו.
"אל תתקרב אליי." ירקתי בטון שקט, נגעל.
"אגם." הוא קרא בשמי בקשיחות, חושב שיש לו זכות, כבר לא.
"תמנע ממני את הנסיונות שלך להיות אבא, לא עליי." אמרתי את האמת הכואבת. זה כאב לי שאיבדתי בן אדם כל כך יקר, הוא היה מושא ההשראה בחיי ועכשיו אני שונאת אותו.
נכנסתי לחדרי, נעלתי ונשכבתי על המיטה, נותנת לדמעות לזלוג על מורד לחיי, לשחרר את המועקה, את הבחילה שהצטברה. הכאב מחלחל בי, מכה בי מכל הצדדים.
איך אתמודד?איך אצליח לצאת מישהי נורמלית, כששום דבר לא בסדר בחיי?
"תעוף מפה!"שמעתי צרחה, הצרחה של עידן.
קמתי מהמיטה, פתחתי את הדלת במהירות והמון לחץ ורצתי לסלון.
עידן עמד שם, עם הנשק עליו ומבט רצחני בעיניו. הוא עמד מול אבא שלי, כבר יודעת שזה הולך להיות קשה.
רצתי ונעמדתי בין עידן ואבי הבטתי בעידן אבל הוא לא הוריד את המבט המפחיד מאבי.
"עידן, הוא לא שווה את זה, בוא איתי לחדר.
"תצא מהבית שלי או שאני יורה בך." הבטתי בפניו של אבי, שפתיו רעדו ודמעות הרטיבו את לחייו. הוא בוכה.
זה גרם לליבי להימחץ, הוא נראה אמין, אני חושבת שבאמת כואב לו.
למה אני כזאת רחמנית?
אבי ניגב את הדמעות מפנין והתקדם במהירות לכיוון הדלת.
הוא יצא וטרק אותה, השאיר את השקט מאחוריו.
שקט רועש ומעיק.
עידן עיוות את שפתיו מעצבים, צעד לעבר חדרו.
הלכתי אחריו ונכנסתי, הוא נשכב על המיטה, נשכבתי לצידו והנחתי את ראשי על חזהו הקשיח.
"אני חוזרת הביתה רק בשבילך." אמרתי בקול שבור.
הוא החל ללטף את ראשי בעדינות, הרגיע את כאבי.
"יהיה בסדר תאומה, אני תמיד איתך." הוא אמר בהבטחה והרגשתי פתאום בטוחה.
"תודה תאום." הודתי בחיוך קטן ועצמתי את עיניי שכבר לא הייתה לי שליטה עילהן ונירדמתי.
***
'אני רוצה לראות אותך, תוכלי להיות למטה עוד חצי שעה?' אליאור שלח, ליבי פעם בחוזקה ובהתרגשות.
'כן' החזרתי ורצתי למראה התלויה על הקיר בחדרי.
שיערי עדיין היה רטוב, לבשתי טייץ שחור ארוך וחולצה לבנה פשוטה ארוכה ונעלי בית מחממות.
אני מוכנה.
הזלפתי על צווארי בושם של היפנוטיק, שאשאיר אצלו חותם מסויים, ריח ייחודי שלי.
הלכתי לסלון, אמי ישבה בסלון וצפתה בסרט.
"אמא." קראתי, היא סובבה את ראשה ודמעות היו בעיניה.
התיישבתי על ידה, ניגבתי את דמעותייה בעזרת אצבעותיי.
כאב לי לראות את אמי החזקה נשברת למולי.
לא מגיע לה לבכות.
"אמא…תפסיקי לבכות." ביקשתי, למרות שידעתי שהיא לא תפסיק.
"אני מצטערת, לא הייתי צריכה להביא אותו הביתה. סליחה." היא בכתה לי, התחרטה על הכל.
"אמא זה בסדר, את יודעת שאני ועידן אוהבים אותך יותר מהכל ומכבדים אותך, אני מצטערת שלפעמים צעקתי אבל…זה הכל בא מדאגה אלייך.
אבא בגד בך אמא, מי הבטיח לך שהוא לא יעשה את זה שוב?" היא שתקה, הקשיבה וכנראה שגם הפנימה.
"אני תמיד אהיה לצידך ואעשה הכל בשביל שיהיה לך טוב. אבל בבקשה, עדיף שלא תהיו ביחד.
הוא בוגדני, הוא בלתי צפוי. אני לא רוצה ששוב תיפגעי ממנו, וחוץ מזה שאת אישה יפייפיה והמון גברים רודפים אחרייך." היא חייכה וצחקקה קלות.
"אני כל כך אוהבת אותך, אני מצטערת. תודה רבה אגם, כל כך הוקל לי וזה גרם לי באמת לפתוח את העיניים ולהבין מה עשיתי." היא אמרה וניגבה את דמעותייה.
"הכל בסדר עכשיו אמא, אני ועידן תמיד נהיה לצידך." אמרתי ומשכתי אותה לחיבוק חם ואוהב.
"אני אוהבת אותך בת שלי, אני אוהבת אתכם." היא אמרה והרגשתי איך אבן ירדה מליבי שעשיתי איתה את השיחה הזאת.
כל כך שמחתי.
"גם אנחנו אוהבים אותך אמא." אמרתי והנייד שלי רטט על השולחן.
חטפתי אותו במהירות ופתחתי את ההודעה.
'הקדמתי, תרדי.' הוא שלח, שתלטן חשבתי לעצמי.
"טוב, אני כבר באה אמא." היא הנהנה ואני יצאתי מהבית.
ירדתי את המדרגות והרכב שלו חנה בשכונה שלי.
פתחתי את הדלת ונכנסתי פנימה, מתיישבת שמושב לידו.
הוא היה כל כך חתיך עם הטרנינג האפור שלבש, של ארמני.
"היי." אמרתי בשקט.
"היי." הוא אמר בקולו הצרוד שתמיד מעיר בתוכי משהו.
עיניו גלשו לרגליי, בחן אותן בקפידה.
"על מה רצית לדבר?" שאלתי אותו ועיניו עלו לפניי.
הוא ישב בצורה כל כך מושכת, רגליו היו מפוסקות וידיו היו מונחות עליהן.
הוא כל כך גברי כל כולו נוטף סקס אפיל מטורף.
"על כל מה שקורה בינינו." הוא אמר וצחקקתי בזלזול.
"מה מצחיק?" הוא שאל ברצינות רבה והחדיר אותה דרך עיניו הצבועות בדבש טהור.
"מה כבר קרה בינינו?אתה מתחמק כל הזמן." אמרתי עם מעט כעס, לא יודעת אפילו למה אני כועסת.
"כי זה לא תקין, את החיילת שלי אגם. מה את חושבת שלא בא לי לנשק אותך?בא לי לטרוף אותך." הוא אמרה בקול צרוד ונשך את שפתיו.
כמעט נמסתי למולו, הוא מעיר כל חלק בגופי, מגביר את התשוקה שאני מרגישה אליו.
"אם יתפסו אותנו…אני מחוק ואת…אני לא רוצה שיהיה לך כתם לכל החיים." הוא אמר, הרגשתי שהוא דואג לי.
התיישבתי עליו, הוא הביט בי בהלם.
לא זז, היה חסר אונים.
"אני לא יכולה יותר אליאור, אני חייבת להרגיש אותך." לחשתי בחושניות טבעית וידיו הונחו על מותניי, החום חדר דרך החולצה הפשוטה שלבשתי והצטמררתי.
המגע שלו, המבט החושני שלו…
"אל תגרמי לי לאבד שליטה." הוא לחש בקול צרוד, גרם לדחף שלי להתגבר.
פניי היו קרובים לשלו, ממש קרובים.
הוא שם את ידו בעורפי וכל עורי סמר ממגעו החם והגברי.
בשנייה אחת שפתינו התרסקו והתחברו בלהט, התנשקו בתאוותנות ותשוקה עזה השתחררה משנינו.
הרגשתי את איברו מתקשח, ואני נהיית רטובה יותר ויותר.
שיחררנו את מה שצברנו כבר תקופה.