זוג מוזר

אני מביטה בו מבעד למשקפיים שלי ומרגישה כיצד ליבי מחסיר פעימה.
הוא תמיד היה משהו שחשבתי שלעולם לא יוכל להיות שלי, אך הינה הוא פה, כל-כך קרוב אליי שלפעמים אני עדיין מפחדת שזה פשוט חלום ושיום אחד אני אתעורר לבד.
לאהוב אותו היה משהו מיוחד, לפעמים ההרגשה הייתה כמעט כמו נשיקות עצלות בערב חמים, נחמד ומנחם, אך לפעמים ההרגשה הייתה כאילו מישהו עוקר את ליבי ואני לא יכולה לעשות שום דבר בעניין.
ואני יודעת שהוא אוהב אותי, אני יודעת זאת בגלל שהוא מעולם לא עזב אותי, למרות שיש נערות הרבה יותר יפות ומוכשרות שניסו לתפוס את תשומת ליבו, הוא מעולם אפילו לא הביט לעברן, הוא אהב אותי והוא לא היה צריך אף אחד חוץ ממני.
אך למרות הכל, יש דברים שאנחנו לא מדברים עליהם, דברים שאנחנו לא מעיזים אפילו לחשוב עליהם, למשל ריח האקונומיקה.
האמת שהריח התנדף כבר מזמן מידיו, אך ידעתי ששנינו עדיין זוכרים אותו אותו. ואני חייבת להודות שלא הייתי מאוהבת בו מספיק בשביל לא לשים לב לכך, אך גם בהחלט לא הייתי טיפשה מספיק בשביל לשאול אותו.
תמיד ידעתי שיש בו משהו שלא בדיוק מתאים לתדמית שאותה הוא ניסה להציג, משהו שבור ורדוף שאיש לא יודע עליו, משהו שידעתי שידיר שינה מעיני ברגע שאגלה את האמת. אך אני לא יכולה להגיד שלאידעתי למה אני נכנסת, אז אני מניחה שאני בהחלט לא בעמדה להתלונן עליו, מלבד זאת זה לא כאילו לי אין את הסודות שלי.
אנחנו זוג מוזר, בעיקר מבחינה חיצונית, אם כי לא רק מהבחינה הזו, הוא היה גבוה ונאה ואני הייתי ממוצעת לחלוטין, אולי אפילו פחות ממוצעת. למען האמת, לפעמים הרגשתי כאילו אנחנו אפילו לא זוג, זה היה יותר כמו ידידים שמדי פעם שוכבים זה עם זה, כי נראה היה שלא עשינו שום דבר רומנטי, לעזאזל אפילו לא החזקנו ידיים.
אך כמו שאמרתי לפני זה, יש דברים שאנחנו לא מדברים עליהם, לא עם אנשים זרים ואפילו לא אחד עם השני.