מבוך האשליות- פרק 49

"תשכחו מהם." קווין המליצה לג'יימס ולסקיי לחזור ולהתעסק בעיקרם, ופנתה אל ניקולאי שעדיין ניסה להתאושש מהמכה החזקה שהביאה לו בתור עונש למעשיו. היא הורידה את מבטה לכיוון בטנו התחתונה עליה שם את ידו כהגנה ונגעה בה במהירות כוחנית שגרמה לו לפלוט אנחה כואבת. הוא לא היה צריך לשאול אותה למה עשתה את זה.
"או-קיי." היא אמרה. "תדבר."
הוא הרים אליה את ראשו. "איפה להתחיל?"
"בקטע שאתה מסביר לי איך הלב שלי הגיע לחזה של בן דוד שלך." היא הזכירה לו בכעס מאופק.
"בסדר." הוא נאנח וניסה להתיישר עד כמה שהיה יכול. "אני מניח שדודה שלי עשתה כישוף כדי להצליח להכניס אותו אליו, אולי כנקמה על- את יודעת- שהרגת אותו לפני שבע שנים."
"הוא התכוון לפלוש לארמון, זה דינו של כל פולש." היא הסבירה.
"כמעט כל פולש." חיוך זעיר ולא מורגש עלה על פניו וגרם לה לכווץ את עיניה בעוינות.
"מישהו מוכן להסביר על מה מדובר?" דניאל התפרצה לשיחה שלהם.
ניקולאי נאנח כאשר הבין שעליו לחזור על הסיפור פעם נוספת.
"מכשפת הדרום היא דודה שלי, קוראים לה אריקה, והיא הרגע החזירה לחיים את הבן שלה, ג'פרסון, כשהיא השתמשה בלב של קווין." השיב לה, וגרם לכל הסובבים להשתתק בפליאה. "אנחנו צריכים להחזיר אותו." הוא הסתובב ופנה ללכת, אך דניאל עצרה אותו כשתפסה בידו.
"חכה שנייה." היא אמרה לו. "איך אתה מתכוון לעשות את זה, בדיוק?"
"כפי שעשיתי את כל מה שעשיתי עד כה." הוא הסביר. "זה יהיה קל."
"אם תעשה מה שאומר לך, זה יהיה קל." קווין התקרבה אליהם בחיוך בטוח, והם הביטו עליה במבט חשדני. "אל תסתכלו עליי ככה, אתם יודעים שבלעדי לא תוכלו לעשות דבר. זה הלב שלי, שאתם מדברים עליו, ואני אהיה נוכחת בכל שלב של התוכנית שלכם." היא הסבירה. "ואתקן אותה בחלקים בה היא חסרת תועלת."
שררה שתיקה בניהם. ניקולאי רצה להשיב לה על מה שאמרה, אבל הוא לא מצא מה לומר. זה היה רגע נדיר ומוזר, והוא לא אהב את זה.
"טוביאס," קווין פנתה אליו. "זה התור שלך, שוב."
דניאל הסיטה את מבטה אליו, והוא היסס לענות לקווין עם תשובתו. בכל פעם שהסכים לדרישותיה מצא את עצמו במצב שלא רצה להיות בו, אבל עכשיו, המטרה טובה. דניאל סומכת על ניקולאי, וניקולאי נאלץ לסמוך על קווין. לכן, לא באמת הייתה לו ברירה, אם רצה לסיים עם העניין בהקדם האפשרי.
"בסדר." הוא אישר את הסכמתו. "אבל זו תהיה הפעם האחרונה." דרש.
"אין בעיה." היא חייכה אליו חיוך מהיר וחיכתה שיתחיל. כך היו כולם.
הוא לקח נשימה ארוכה ועצם את עיניו. בזיכרונו הוא חקר את מראות היער, ובחן את הסימנים שהראו לו את הדרך הנכונה אליה ג'פרסון, הבחור המחזיק בליבה של קווין, הלך. הוא החל באחוזה אליה הגיעו, האחוזה בבעלותה של המכשפה, משם הוא יצא, ועקב אחרי שובל ההילה שהשאיר אחריו עד שלבסוף מצא את מיקומו המדויק.
הוא פקח את עיניו, וקיבל מכולם מבט שדרש ממנו לדבר.
"הוא- הוא נמצא בטירה של הדוכסית." הוא השיב כלא מאמין שזו באמת התשובה, ומבטם של השאר הוסיף להודיע שגם הם התקשו להבין.
מה יש לו לחפש אצל הדוכסית?

דלתות הטירה נפתחו במכה מהירה וחזקה, והפתיעו את הדוכסית שעמדה באולם הכניסה הגדול יחד עם בחור ובחורה לא מוכרים. ג'פרסון עמד על סף הדלת ועל פניו חיוך סקרני ומלא ציפייה לתוכניותיו העתידיות.
"שלום רב לך!" הוא קרא לכיוונה של הדוכסית, ופנה לגשת אליה במהירות, כשהוא מרגיש טוב ומלא חיוביות מתמיד.
"תסלח לי, ומי אתה?" הדוכסית פנתה אליו בבלבול ספקני.
"הא, כן, שלום, שוב, קוראים לי ג'פרסון." הוא קד קידה קלה. "נגנבה שמועה לאוזניי שאת עושה עסקאות נהדרות, ו- מוכנה לבגוד במלכה השחורה מתי שיתחשק לך." קולו היה מהיר וכך גם תנועותיו, כאילו הוא עוצר מעצמו את כל מה שעולה על דעתו.
"לבגוד זו מילה גדולה מדי. אתה יודע, אני נאמנה רק לשותפים שלי, והיא-" היא סימנה עם ידה כאות לומר לו שהמלכה היא לא בהכרח אחת השותפות שלה, והוא חייך בסיפוק. "את יודע."
"אני יודע, בהחלט." הוא הסכים, ממשיך לחייך כל הזמן. "את תהיי השותפה שלי?" הוא הגיש לה את ידו.
"שותפה שנייה?" היא זלגה במבטה לכיוונה של מכשפת הדרום שעמדה מאחוריו.
הוא נאנח. "אסור לזרוק את אמא שלך. זה חוק מספר אחת." הסביר, והיא הבינה. "עכשיו-?" הוא חזר להגיש לה את ידו.
"נשמע מפתה." היא הודתה. "אבל, תן לי קודם לסיים עם העסקה הנוכחית שלי."
"יש לי את כל הזמן שבעולם." הוא השיב ונתן לה לחזור לזוג שעמדו לצידה כאשר הגיעו. על פני שניהם היה מבט מודאג, אמנם על האישה היה אפשר לראות גם סממן של אופטימיות.

הדוכסית חזרה לגשת לכיוונם של אקו ונואה לאחר השיחה עם הבחור המלחיץ, שמסיבה לא נחוצה, המשיך להסתכל ולבחון אותם גם לאחר שהסתיימה.
אקו ניסתה להתעלם, וחזרה להביט על הדוכסית, משתדלת כמה שיותר שלא להראות שום רגש שיגלה את נקודת החולשה שלה, שהייתה בעצם, במשך כל הזמן הזה, כל רגע בשיחה שלהם. היא הייתה נחושה בדעתה לעשות כל מה שצריך כדי להתאחד שוב עם ג'סי.
"בשביל שהעסקה תהיה הוגנת, עליי לקבל מכם משהו בתמורה." הדוכסית אמרה להם. "יש לכם משהו שאקבל בתמורה?"
"יש לנו כסף." נואה השיב מיד, כנראה כי רצה לסיים עם העניין. אקו שמה לב שהדרך בה התקדמה השיחה לא מצאה חן בעיניו.
"כסף יש לי." הדוכסית גרמה לליבה של אקו לרטוט בעוצמה. היא לא יכלה לתאר לעצמה מה יקרה אם לא תסכים לסייע להם. "אני צריכה משהו אחר." היא הסיטה מבט חטוף לצידה וחיוך בטוח עלה על פניה.
"מה זה- משהו אחר?" אקו חששה לדעת, אך לא חששה לעשותו.
הדוכסית בחנה את שניהם בקפידה. "הלב שלך." היא פנתה לבסוף לאקו.
"בשום פנים ואופן." נואה התנגד מיד.
"נואה!" אקו קראה בעצבנות.
"הבחור הזה באמת שווה למות בשבילו?" הוא שאל אותה.
"כן." היא ענתה בביטחון. "אבל אני לא הולכת למות אם אעשה את זה." עכשיו הוא לא הצליח להבין אותה. "בעולם הזה יש קסם. אני יכולה לחיות ללא לב בגופי."
"היא צודקת." הדוכסית אימתה את דבריה. "השאלה היא איך תחיי, זה כבר תלוי בך."
"אני אעשה את זה." אקו קבעה.
"חכי," נואה תפס בזרועה. "זה לא חכם."
"אני אעשה הכל כדי לראות שוב את ג'סי." היה קשה להניא אותה ממחשבתה, ונואה שם לב לכך. הוא הביט לצדדים והוא ראה שהוא במיעוט, אולי השפוי היחיד באולם שחושב שהרעיון הזה מטורף, ובטח, בעיקר, כאשר הוא כלל לא יודע מי זה ג'סי.
"אני מקווה מאוד שהוא שווה את זה." הוא הפרה את אחיזתו בידה, וראה איך החיוך המודה שלה עולה על פניה. אקו הסתובבה לכיוונה של הדוכסית ונשמה עמוקות.
"אני מוכנה." אמרה, וכבר הרגישה את הכאב החד והחזק בחזה שלה. עיניה נפערו בהפתעה והיא לא הצליחה לזוז. לשמחתה, הכאב הזה לא נמשך זמן רב, ועזב אותה ברגע שהדוכסית הוציאה את ידה מהחזה שלה.
היא הרימה את מבטה אל הלב הפועם והבוהק שהדוכסית החזיקה בידה והרגישה איך היא צונחת אל תוך ידיו של נואה.
"מה עשית?!" נואה צעק על הדוכסית בקול שבור.
"היא רק התעלפה." היא הרגיעה אותו, וכבר הופיע אחד העובדים שלה לצידה עם קופסת עץ, שאליה היא הכניסה את ליבה. נואה החזיק באקו הרדומה חזק, וצפה בדוכסית פונה עם הקופסא לבחור שהגיע לבקר אותה, והוא חייך בשמחה.

"הלב שלך." הדוכסית הגישה לג'פרסון את הקופסא.
"מושלם." הוא חייך בסיפוק.
"אז תגיד לי, ככה אתה רוצה להרוג את המלכה השחורה?" היא שאלה בסקרנות.
"הו, לא, לא, אני לא רוצה להרוג את המלכה השחורה." הוא גיחך וקולו חזר לקשיח וברור. "אני רוצה להפוך את החיים שלה לאומללים."