מבוך האשליות- פרק 47

נואה התכופף כדי לאסוף מהנהר שעל שפתו עמד מים לתוך כלי כיבול קטן הדומה לקערה. הוא התרומם ופנה לחזור אל אקו שישבה רחוק ממקומו וצפתה עליו כשהלך להביא לה משהו לשתות. היא התכסתה באותה שמיכה חומה ולא ממש נעימה, והצליחה להרגיש את המרגש הנפלא הזה של זנבה כשהתפצל לשניים ושינה את צורתו.
"הנה," הוא הגיש לה את הכוס והיא לקחה אותה בחיוך קל, ושתתה לגימות קטנות בכל פעם. היא הפסיקה לאחר שלוש לגימות בלבד ונואה שם לב למבטה המושפל ארצה. "הכל בסדר?" הוא התיישב על ידה ואחז בה בעדינות.
"אה," היא באה לומר דבר מה אך היססה לעשות זאת, והוא שם לב לכך מיד.
"את יכולה להגיד לי מה מציק לך." הוא אמר לה.
"אני לא בטוחה." השיבה.
"אני בטוח."
"אני," היא היססה לדבר שוב. "אני צריכה לחזור לשם."
נואה כיווץ את עיניו בבלבול ודאגה. "מה זה, 'לשם'?" הוא שאל.
"לטירה של האישה הזאת." אמרה.
"זאת שקנתה אותך?" היה אפשר לשמוע את ההתנגדות בקולו.
"לזאת שמכרה אותי." השיבה.
"מה? למה?" הוא התפלא.
"יש לה משהו שאני צריכה." היא הסבירה בתחושה בטוחה. "אני צריכה לחזור לשם ולדבר איתה."
"אחרי כל מה שעברת? אני לא חושב שזה רעיון טוב." נואה התעקש.
"תסמוך עליי." היא אמרה לו בחיוך. "זה שווה את הסיכון. ועכשיו, אתה נמצא איתי. אני לא לבד."
"אם זה חשוב לך מאוד," הוא החל לומר. "אני אעזור לך, והפעם אני לא אתן לך לעזוב." הוא הנהן וחייך אליה. אקו הפתיעה אותו בחיבוק החזק שלה ואז נישקה אותו על שפתיו, להודות לו על כך שהוא מוכן לעשות זאת, למרות הקושי שהיה ניכר בו.

ניקולאי נעצר לבסוף במקום שהיה נראה לו שקט ומתאים מספיק למנוחה קלה, הרחק מהאחוזה של אריקה, וקרוב מספיק למקום אליו היא ובנה הלכו.
הוא הסתובב אל האחרים שהלכו בעקבותיו, כשג'יימס היה האחרון מבניהם, וגרם לו לחשוב על האירוניה שבכך. לא יצא לו לחשוב על כך יותר מדי, כי במהרה שם לב שהוא אוחז בקווין המעולפת בידיו, וכשעצר, הניח אותה על הקרקע בעדינות.
"למה הבאת אותה?" הוא פנה אליו.
"הייתי צריך להשאיר אותה שם?" ג'יימס שאל אותו.
"כן, זה היה הרעיון." ניקולאי השיב לו בשיא הרצינות.
"למרות שהיא לא בן האדם הכי טוב שיש, אסור להשאיר פצועים מאחור." ג'יימס אמר לו.
"היא לא פצועה, היא… ישנה." ניקולאי ניסה להוכיח לו אחרת, אך ללא הצלחה גדולה.
"הלב שלה נמצא בתוך גוף של אדם אחר." ג'יימס הזכיר לו את העובדה החשובה הזאת. "אין לנו מושג מה זה עשה לה, זה עלול להיות מסוכן."
"בשבילו, לא בשבילה." ניקולאי התעקש.
"לניקולאי יש נקודה טובה." דניאל נאלצה להסכים, וניקולאי הודה לה בחיוך. "אבל המלכה היא היחידה שיכולה להוריד את אמא שלה מהשלטון." החיוך ירד מפיו מיד. "בלי הלב שלה, אין לה יותר מדי כוח."
"את צודקת." סקיי צודדה בה.
"בסדר, איך בדיוק אתם מתכוונים להעיר אותה?" הוא שאל והתקשה להאמין שהוא מבליג על הרעיון. כולם הסיטו את מבטיהם לעברו.
"מה?" הוא שאל.
"אתה זה שלקחת את הלב שלה, קיווינו שאתה תדע." ג'יימס הודה.
"טוב, אני לא יודע." ניקולאי אמר להם, והסתכל על קווין המעולפת. "תנסה לבעוט בה."
"זה לא מצחיק." ג'יימס נאנח ברוגז.
"אני לא צוחק." ניקולאי השיב.
"לי יש רעיון- תנסה לנשק אותה." טוביאס פנה אליו, וחטף ממנו מבט עצבני ומגחך מהרעיון. "אתה זה שגרם לכך מלכתחילה, אני רואה בזה כעונש יצירתי. ומי יודע, אולי זה יפעל."
"אני לא הולך לנשק אותה!" ניקולאי התנגד בתוקף. "תנשק אותה אתה!"
"לא, אני מעדיף שלא." טוביאס השיב. "אני מחויב."
"אתה אידיוט." דניאל אמרה לו.
"תקשיב לה, היא יודעת על מה היא מדברת." ניקולאי המליץ לו.
"נכון, והיא אמרה שצריך להעיר אותה." טוביאס הזכיר לו. "תעשה את זה כבר."
"אני לא עושה את זה!" ניקולאי המשיך להישאר בשלו.
דניאל גלגלה עיניים ונאנחה. היא התקדמה לכיוונה של קווין ובעטה ברגלה. היא הסתכלה עליה מלמעלה, והיא לא הגיבה. "הנה, לא פועל. עכשיו אתה." היא פנתה אל ניקולאי.
הוא נשאר עומד במקומו. היא שלחה אליו מבט מזרז ומעיק, וזה גרם לו להתחיל ללכת ולהתקדם לעברה. הוא התכופף ורכן לכיוונה של קווין. "זה לא יוצא מהפורום הזה." הוא הודיע להם וכולם הסכימו.
הוא עצם את עיניו והשתדל לדמיין משהו גרוע פחות. לאט-לאט הוא התקרב אליה יותר עד ששפתיו נגעו בשלה, בעדינות. עוד לפני שהספיק להתרחק ממנה ולהכחיש את החוויה, הוא כבר ספג מהלומה מכובדת בבטנו שגרמה לו להתכווץ בתוך עצמו בכאב.
"לעולם- אל תעשה את זה שוב." קווין התעוררה מההלם וקמה בהבטחה מאיימת לניקולאי מיד. "תעשה את זה ותתחרט."
"אני כבר מתחרט." הוא השיב בקול חלש, בעוד קווין התרוממה על רגליה וניקתה את שמלתה הלבנה. היא הסיטה מבטים מהירים על פני הסובבים וכיווצה עיניים בבלבול.
"מה קורה כאן?" היא שאלה. "איפה המכשפה?"
"הלכה." דניאל השיבה.
"לאן?" קווין דרשה לדעת.
דניאל העבירה מבטים על פני כולם. "אנחנו לא יודעים."
"אז הגענו לנקודת ההתחלה. נהדר." קווין התלוננה.
"לא בדיוק." ניקולאי מצא את הכוחות שבו כדי להתרומם על רגליו שוב ולהשיב לה. "הפעם, הלב שלך נמצא אצל בן-הדוד שלי."
כולם הסתכלו עליו בפליאה, בתדהמה ובבלבול. קווין הייתה היחידה שהרימה גבה בסקרנות, כי ידעה על מה דיבר, ולא הייתה מופתעת. היא נזכרה בפעם ההיא שבה פגשה במכשפה ובבנה, ונזכרה שהם באמת באו לחפש משהו בארמונה, מישהו בעצם. היא נזכרה בתגובתו של ניקולאי, העכבר אז, שהייתה נראית לה די מיותרת, ועכשיו, במחשבה שנייה, כשהיא מחברת את כל החלקים יחד, התברר לה שהוא האדם שבאו לחפש, ולא אחד האסירים שהיו אצלה אז.
היא התאכזבה שלא יצא לה לצפות במפגש המחודש שלהם, אבל התעודדה מכך שאולי תזכה לראות דרמה גדולה יותר, וגם להיות חלק ממנה.