הולכת לאן שעזבתי

היא תפסה את מקומי! כבר בכיתה ב' שמתי עלייה עין.
זה התחיל כשהייתי בנופש קצר של סופ"ש, ביום ראשון כשחזרתי לבית הספר גיליתי שהגיעה ילדה חדשה לכיתה. כל הבנות התנפלו עליה, היא תפסה לי את המקום בכיתה! אותי העבירו והיא המשיכה לשבת, לחייך, לצייר ולצחוק ואילו אני הייתי הילדה שיושבת לבד בקצה הכיתה. היא לקחה את החברות שלי מבלי ששמתי לב.
הייתי כותבת למורה במחברת של הפנתר הורוד על כמה שאני שונאת אותה וזאת היתה מנסה לרכך אותי נגדה. אני ואותה ילדה למדנו ביחד עד סוף כיתה ט'. היא לקחה לי לתקופות את הידיד הכי טוב, לפעמים גם את המקום שלי בחבורה, אבל חייתי עם זה עוד איכשהו בשלום.
לקראת כיתה י' החלטתי שאני רוצה לעבור בית ספר, לא בגלל שהמצב החברתי שלי לא היה טוב או הציונים, בגלל מגמה. אנשים ולא מעט אומרים לי שזה היה צעד אמיץ. החברות שלי בחופש הגדול קראו לזה "התאבדות חברתית" אבל האמת שבחלומות לא חשבתי שיהיה לי כל כך טוב. מיד התחברתי להרבה בנות, חתיכים יש בלי עין הרע. אני אוהבת את הבית ספר החדש עם כל העצבים שהתיכון מלווה בהם. מסיבות יש כל הזמן, הצלחתי לממש את כל הפנטזיות שלי על התיכון כבר בחודשיים הראשונים.
כמו שהבנתם זאת היתה החלטתי הבלעדית לעבור ואני שלמה איתה בכל ליבי.
בחטיבה הייתי בחבורה של שלוש בנות, היינו עושות הכל ביחד. לא פעם חשבתי שהן ילדותיות מידי וחשוב שאני לא אתקע עלייהן, היו להן ריבים ומוח של ילדות בגן ואילו אני כבר חשבתי מעבר, חשבתי על העתיד והסכנות והם היו נותנות לי כל הזמן את אותן תשובות "זה לא לגיל שלנו, למה את חושבת על זה בכלל?" ו"קודם תיכנסי לתיכון, תרגעי לאן את ממהרת". מצד אחד אני רציתי לא להיות בקשר טוב עם שתי הבנות האחרות ומצד שני זה כואב לי לראות את הילדה ההיא תופסת לי את המקום שוב, לראות באינסטגרם תמונות של שלושתן הולכות למסעדה או לקניות או סתם מבשלות. היא ניצחה? היה בכלל מאבק מלכתחילה?
היא מקנאה או שזו בכלל אני?