מה אני עושה פה בלעדיך? – פרק 23 – עוגיות? לא, דייט!

~מנקודת מבטו של ג'סטין~
אני והארי היינו לבד בחדר.
"מה רצית לומר לי?" שאל אותי הארי.
השפלתי את מבטי, "אני מציע שתנסה לחזור למלי." אמרתי לו.
"היא לא אוהבת אותי יותר…" אמר הארי בעצב.
אוי לא…
לגמרי נמאס לה ממנו…
"הארי! אסור לך להיכנע במהירות שכזו! אתם הייתם חברים טובים! הזוג הכי דביק בנינו! איך יכולת לעשות לה את זה?! זה היה עניין של שניות! יכולת לחזור איתה! יכולת לנסות לשכנע אותה להישאר!" אמרתי לו.
"ג'סטין?" הארי פנה אליי, "כן?" שאלתי.
"אתה אוהב את מיילי, נכון?" הוא שאל אותי.
שתקתי במבוכה והסמקתי.
אוי לא… אני לא יכול לאהוב אותה…
"אתה אוהב אותה, אני רואה את זה." הארי אמר זאת כאילו קבע עובדה.
הבטתי בו נאנח.
"אם אתה אוהב אותה, למה אתה כל כך מתעקש שנחזור?" הוא שאל אותי תוהה.
הייתי צריך לדעת שהשאלה הזו תבוא בקרוב.
"אני בסך הכל רוצה שהיא תהיה מאושרת, איתי או בלעדיי." אמרתי לו.
הארי שם את ידו על הברך שלי, "אתה יודע מה ההבדל בנינו?" שאל אותי עם חיוך.
"לא…" אמרתי מעט לחוץ.
"לך אכפת ממה שהיא מרגישה, אתה מתאים את עצמך לרצונות שלה, אני בדיוק ההפך.
לי היה אכפת ממה שאני מרגיש, והייתי מתאים אותה לרצונות שלי…" אמר הארי מעט נבוך.
"כן…" אמרתי בעודי מנסה לחשוב אם הוא מחמיא לי או צוחק עליי.
"אם אתה כל כך אוהב אותה… אתה יכול לנסות להשיג אותה, אני כבר אתגבר…" אמר.
"אתה רציני?" שאלתי רק כדי להיות בטוח.
"הכי רציני שאפשר." אמר הארי וקרץ לי.
"תודה!!!" אמרתי וחיבקתי אותו חזק כמו שנייל חיבק אותי ביום שנפגשנו.

~בחזרה לנקודת מבטה של מלי~
אני, נייל ורינת ישבנו במזנון תוכנים עוגיות, האמת? רק נייל תכן באופן קיצוני.
"נייל תירגע, זה לא בריא, זה כולסטרול." אמרה לו רינת.
"אני חיי את הרגע." אמר לה נייל וקרץ.
כל כך קינאתי בהם, הם אוהבים זה את זו, ומה איתי? אני וחברי לשעבר נפרדנו, ואסור לי להיות עם מי שאני אוהבת באמת.
אז ג'סטין והארי ירדו, "היי בנים." קראנו לעברם, "שלום לכם." אמרו שניהם בו זמנית.
"עוגיות!" קרא ג'סטין באושר כאשר ראה את העוגיות, והתחיל לזלול גם הוא.
"תירס!" התרגזתי עליו, "אה, סליחה… רוצה קצת?" הוא הציע לי.
"לא… איך שאתה אוכל… זה פשוט… דוחה." אמרתי לו מעט נגעלת.
"אני בן, זה מה שאנחנו הבנים עושים." הוא אמר ותפח על כתפו של נייל.
"נכון!" אמר נייל בהתלהבות משולבת בהתרגשות.
הבטתי אל הרצפה, ג'סטין הביט גם, "מיילי…" פנה אליי ג'סטין בשקט אבל אז לין וזאין נכנסו בפתאומיות אל האזור, "שלום חברים!" קראה לין, "מה נשמע, נשמות?" זאין דיבר בערסיות.
"בסדר." אמרנו כולנו בו בזמן.
הבטתי על נייל ורינת שהיו עסוקים בלדבר עם זאין ולין.
ואז הבטתי בג'סטין, "תקשיבי, אני צריך ללכת שנייה." הוא אמר לי, "לאן?" שאלתי אותו.
"עוד יום את תדעי." הוא אמר.
הנדתי בראשי לשלילה, "יום זה יותר מידיי זמן, אני רוצה לדעת עכשיו." אמרתי לו בעודי תופסת בידו.
"אני לא אעלם להרבה זמן, אל תדאגי." הוא אמר לי.
"בסדר." שחררתי אותו בכניעה.
הוא חזר אחרי חצי שעה, כאשר בגדיו קרועים, שיערו פרוע ומשום מה היו לו סימנים של אודם על הלחיים.
"ג'סטין? למה אתה חצי עירום ונראה כאילו חזרת ממלחמה?" שאלתי אותו מרימה גבה.
הוא נעמד מולי מגרד בראשו במבוכה, "זה מה שקורה כאשר אתה שוכח לקחת איתך שומרי ראש ומעריצות מזהות אותך." הסביר.
"הבנתי…" מלמלתי באופן ארוך כזה.
הוא השפיל את מבטו אל הרצפה למספר שניות ואז פנה אליי: "כדאי שאני… אעלה לחדר ואחליף בגדים…" אמר.
"כן…" אמרתי לו תופחת על כתפו.
הוא הנהן וחייך, "ביי." אמר ולאחר מכן הסתובב ופנה לכיוון המעלית.
אז הבחנתי בכך שמכנסיו נפלו מעט, "ג'סטין!" קראתי אליו ורצתי לכיוונו.
"מה?" הוא שאל בתמימות.
"המכנסיים שלך." אמרתי לו בשקט מעט נבוכה, "הן קרעו לי את החגורה…" מלמל ג'סטין וצחק.
"תחכי כאן, אני כבר חוזר." הוא אמר ונכנס אל המעלית שבדיוק הגיעה.
"לחכות ולחכות, אתה מייבש אותי!" התעצבנתי, שוב הוא צחק, "שתי דקות אני חוזר." אמר.
"טוב…" נכנעתי, שוב.
הלכתי לכיוון רינת, לין והבנים.
דיברנו מעט.
"אני רעב…" מלמל נייל, "אוכל…" ילל.
"מה?! נייל?! לפני חצי שעה אכלת המון עוגיות!" אמרה לו רינת מופתעת מקיבתו של נייל.
"זה כישרון מלידה." הסבירה לה לין.
צחקנו כולנו, ג'סטין ירד בלבוש חגיגי, חליפה שחורה עם עניבה, ונעליים חגיגיות.
הוא הקדים את ליאם ולואי שבדיוק חזרו מהדייטים שלהם.
נכנסנו אל חדר האוכל, שם ישבנו על השולחן הקבוע שלנו.
ג'סטין ישב לידי.
"וואו, אתה נראה ממש טוב." החמאתי לו.
"תודה…" הוא אמר מסמיק, הארי הביט בנו.
אוי לא.
אסור!
התרחקתי מעט מג'סטין.
"מה קרה?" הוא שאל אותי.
"הארי…" רמזתי לו.
הוא חייך, "טוב, אני אומר לך מאוחר יותר." אמר.
בסיום הארוחה, ג'סטין ביקש ממני לבוא לאיזה פינה במלון, לבד.
הסכמתי.
אז הוא שלף מכיסו זוג כרטיסים, "חשבתי שלא נשארו כרטיסים לסרט הזה להיום, אבל מסתבר שכן, אז… תהיתי… אם תרצי ללכת איתי לסרט." הוא הציע לי לצאת איתו ברומנטיות מתוקה שכזו.
שתקתי והסמקתי.
"את רוצה לצאת?" שאל.
עדיין שתקתי, והסמקתי כמו עגבנייה.
"את לא רוצה ללכת איתי?" שאל.
באותו הרגע, "ג'סטין!!!" צרחתי וקפצתי עליו בחיבוק.
הוא חיבק אותי בחזרה, "תקשיבי," הוא אמר מחייך, "דיברתי עם הארי, הוא הציע לי להיות איתך, זה לגמרי בא ממנו, אז אין לנו מה לדאוג." סיפר לי מתרגש.
"יש!!!" צעקתי מאושרת.
"קדימה, הלימוזינה מחכה בחוץ." אמר וקרץ.
עלינו ללימוזינה הלבנה הגדולה עד לבית הקולנוע.