אותך נתן לי האל- פרק 1

מנקודת מבט של מוריה:
"טיק טק טיק טק" השעון המעורר צלצל והראה על השעה חמש לפנות בוקר עצרתי אותו וקמתי מהמיטה לכיוון חדר האמבטיה, צחצחתי את שיניי הצחורות ונכנסתי להתקלח אני אוהבת להתקלח בשעות האלה של הבוקר יצאתי מהמקלחון הקטן ועטפתי את גופי בחלוק, חזרתי לחדרי השעה הייתה כבר 5:30 הלכתי לכיוון הארון על קצות אצבעותיי נזהרת לא להעיר את אחותי הקטנה ליאל הוצאתי משם חולצה לבנה ארוכה, חצאית שחורה וגרביון.
הערתי את אחיי הכנתי ארוחת בוקר ויצאתי לבית הספר.
*****
חזרתי מבית הספר ואז נחתה עליי הפצצה…
"מוריה זאת את?" צעקה אמא
"כן…" אמרתי
"אני צריכה לדבר אתך" צעקה
"אני באה" עניתי והלכתי למטבח
"את זוכרת את דודה ליאה?" שאלה
"כן" עניתי
"את יודעת שהיא, חולה?" חצי שאלה וחצי אמרה.
"כן" אמרתי לא מבינה עדיין לאן היא חותרת.
"אני רוצה שתסעי ותעזרי לה כמה חודשים" אמרה אמא
"לא! זאת אומרת אני באמצע הלימודים אני לא יכולה עוד מעט יש לי בגרויות!" צעקתי אני לא יכולה לנטוש את חברותיי וגם לא את אביאל…
"את תלמדי שם" ענתה.
"בבית ספר דתי נכון?" חצי שאלתי חצי אמרתי.
"אני עדיין לא יודעת דודה ליאה מטפלת בעניין הזה, היא אמרה שיש בית ספר מעולה ליד הבית שלה" ענתה
*****
"אנחנו גאים בך מאוד" אמר אבא וחיבק אותי.
"אמא הכל יהיה בסדר" אמרתי לאימי שבכתה בזמן שעמדנו ליד התחנת אוטובוס בירושלים,אביאל אחי הקטן החולה בסרטן בכה שאני לא אלך הורי חיבקו אותי וכך גם אחיי התאומים ליאל ומשה.
האוטובוס הגיע לאחר דקות אחדות ועליתי עליו ראיתי מושב פנוי התיישבתי, טחבתי את האוזניות לתוך אוזני הפעלתי את השירים ועצמתי את עיניי מצפה לגרוע מכל…..