מבוך האשליות- פרק 46

מכשפת הדרום חייכה בשמחה כאשר הבחור בארון הזכוכית התרומם בנשימת החיים הראשונה. הוא הפנה את מבטו המבולבל אליה, ואז חייך. האנרגיה שמילאה את גופו הצליחה לגרום לו להרים את עצמו אל מחוץ לארון בקפיצה יחידה. הוא מצא את עצמו… חי כל כך.
"איך אתה מרגיש?" המכשפה שאלה אותו.
"טוב." השיב לה. "אפילו טוב יותר." טון הדיבור שלו היה מהיר וגבוה, ומאוד שמח. הוא העביר את מבטו אל עבר ניקולאי שלא שם לב אליו כי התעסק בכאב החד שעדיין הכביד על גופו, כיווץ את עיניו במחשבה האם לגשת, ואז החליט שלא. הוא התקדם לכיוון דלת הכניסה והמכשפה אחריו. הוא עבר מעל קווין המעולפת כלא מתייחס אליה ויצא מהחדר כשארבעת האנשים האלה צפו עליו במבטים חוששים שגרמו לו ליהנות מתשומת הלב הזאת.
הוא המשיך ללכת במסדרון האחוזה ופנה לרדת במדרגות לקומה הראשונה.
"לאן אתה הולך?" אימו סוף כל סוף שאלה אותו בתהייה.
"אני משועמם." הוא השיב לה. "אני הולך לחפש קצת כיף."
הוא יצא דרך דלתות האחוזה הגדולות שכבר היו פתוחות מלפני כן, וכשהסתכל על האופק הבחין בשני נערים אדומי שיער מתרחקים מהמקום. האחד עזר לאחר ללכת, והם לא מיהרו. ככל שהתקרב אליהם כך שם לב שהנער שעזר לחברו, היה בעצם בחורה בעלת שיער קצר.
הוא הרים את כתפיו וגלגל את עיניו בזלזול ביקורתי כלפיהם, שכן, מי נראה ככה מבחירה? הוא עבר על פניהם והם הסתכלו עליו בתהייה, ושוב, הוא שמח לדעת שהוא מסקרן את האחרים בצורה שכזאת.
הוא עדיין לא ידע מה יעסיק אותו כדי שלא ישתעמם כפי שקרה בכל הזמן הזה שלא היה שם, אבל הוא בוודאי ימצא משהו. תמיד אפשר למצוא משהו.

דניאל הייתה הראשונה להיכנס אל תוך החדר, ופנתה מיד אל ניקולאי. היא התיישבה על ידו וחיכתה שיבחין בה. הוא הרים אליה את ראשו וכיווץ את עיניו בתהייה למראה שלה מולו.
"לא כדאי שתעשה את זה, זה יגרום לך לקמטים." היא העירה לו בטון רציני ומזויף, וגרם לו לעקם את פיו בגיחוך קל.
"תעזרי לי לקום." הוא ביקש ממנה והושיט אליה את ידו. היא קמה ותפסה בו, ועשתה כבקשתו. הוא נאנק בכאב וגרם לה להתחיל לדאוג באמת.
"אתה בסדר?" היא שאלה והחזיקה בו.
"לא משהו רציני." הוא הניא אותה מלהמשיך לעזור לו, אבל היא התעקשה.
"זה דווקא נראה כמו משהו רציני." היא אמרה.
"ואני אומר לך שלא." ניקולאי התעקש בעצמו.
"היי," סקיי, להבדיל מחבריה, פנתה לכיוונה של קווין, שעדיין נשארה שוכבת על הרצפה עם עיניים עצומות. "מה עושים איתה?" היא שאלה.
"הייתי מציע להשאיר אותה כאן," ניקולאי אמר. "אבל הלב שלה נמצא במישהו אחר, וזה דבר רע מאוד."
"בבחור הזה ששכב בארון." טוביאס אמר. "מי זה?"
"הא, סיפור ארוך." ניקולאי נמנע מלהשיב. "כל מה שאתם צריכים לדעת זה שחייבים למצוא אותו ולקחת את הלב חזרה."
"איך עושים את זה?" סקיי שאלה בתהייה.
"עם כישוף." הוא השיב. "זה קל יותר ממה שזה נשמע."
"וזה רע יותר ממה שזה נשמע." ג'יימס התערב.
"זה מה שיש." ניקולאי אמר לו. "רצית להחזיר לה את הלב שלה, לא?" הוא הפנה את מבטו אל קווין. "אז תצטרך להתמודד עם הדרך."
ג'יימס לא השיב לו. הוא התקשה להודות שניקולאי דווקא צודק, והתקשה להשלים עם העובדה שלמרות כל הרצון הטוב שלו לעשות את הדבר הנכון, איכשהו, זה רק משתבש, וזה רק גורם לו לחרוג מאמונותיו.
"תודה." ניקולאי הודה לו בעוקצנות מעצבנת. "בואו נזוז." הוא התרחק מהם ופנה לכיוון הדלת. הוא נעצר בפתח והסתובב לכיוונם. "אתם יודעים, כשאני אומר 'בואו נזוז', זה אומר שכולם צריכים ללכת."
"ממתי אתה המנהיג?" טוביאס שאל אותו וחטף מבט עצבני מדניאל, אליו הוא השתדל לא להתייחס.
"ממתי שאני יודע מה קורה כאן ואיך אפשר לפתור את זה." הוא השיב.
"אז למה אתה לא משתף אותנו?" ג'יימס תמך בדעתו של טוביאס.
"כי אני לא סומך עליכם שתדעו מה לעשות." הוא הודה. "היי, אני ישיר כשזה חיוני, ותאמינו לי, שאם הייתם יודעים מה קורה, הייתם חושבים יותר מפעמיים אם לסמוך עליי. זו הסיבה שאני לא מספר לכם, עדיין." הוא חזר לפנות לדלת והפעם גם יצא ממנה.
דניאל העבירה מבטים בין סקיי, ג'יימס וטוביאס והחליטה ללכת אחריו.
"חכי, דניאל." טוביאס פנה אליה והתקדם יחד איתה. הוא התקרב אליה והלך לצידה. "למה את סומכת עליו?"
"כי הוא הציל את החיים שלי פעם." ענתה. "וכי אני סומכת עליו. אני יודעת שהוא מתכוון לטוב."
"ו- אני לא מתכוון לטוב?" הוא נעלב ממנה מעט.
"אולי. אני עדיין לא בטוחה. אתה עושה שטויות." היא השיבה.
"גם הוא." טוביאס אמר.
"כן, אבל הוא עושה את זה מאומץ. אתה מפחד." דניאל סוף כל סוף מצאה את התיאור הנכון. "לכן אני מעדיפה ללכת אחריו מאשר אחרייך."

ג'יימס לא אהב את הרעיון של ניקולאי, גם כשהיה לא ברור כלל. פעם אחת הוא אכזב אותו, אז למה לא שוב? רק בגלל סקיי, שדווקא האמינה שעדיף שהוא יחליט מה עליהם לעשות כדי לסדר את המצב, הוא החליט להבליג מעט.
הוא לקח את קווין הרדומה בזרועותיו ובמבט שני עליה קיווה שעשה את הדבר הנכון כאשר הסכים לעזור לה מלכתחילה. כמובן, הוא היה עושה כמעט הכל כדי להוריד את המלכה הנוכחית מכס המלכות, אבל הוא כל הזמן ממשיך לפקפק במעשים שלו. זה לא היה הוא, והוא שנא את זה. פתאום הוא נגרר אחרי פושעים כדי לממש את הרצונות שלו? מה קרה?
"קדימה, כדאי שלא נתעכב יותר מדי." סקיי זירזה אותו בנעימות ומיד יצאה מתוך החדר אחרי דניאל וטוביאס. ג'יימס הסתכל עליה ולא חיכה יותר מדי כדי להתחיל ללכת אחריה בעצמו.
בתוך תוכו הוא רק קיווה שכל הסיבוכים שגרם לעצמו לעשות לא יהיו לשווא.

(אם יש לי אפשרות לשים גיפ, תהיו בטוחים שאשים)