קללת אדמה – פרק 18

האם רציתי להתפצל? ממש לא! דמיינו לעצמכם. כבר במסע החיפושים בפעם הקודמת התפצלנו, וזה לא היה להיט כל כך, לאור העובדה שכמעט איבדתי את פרסי ואמה לחלוטין, וכמעט מצאתי את מותי ברכבת.
"תתפצלו!" צרח לוקאס בפעם השנייה.
"אנחנו חייבים לגרום לו לחתוך את העור של עצמו!" קראתי.
"יופי!" קראה אמה, ובהתה בי. הסטתי את מבטי, מרגיש איך אני מסמיק.
לא הסכמתי לכך שכבר בהתחלה של מסע החיפושים משהו ייהרג. לא שוב. לא הסכמתי לזה להתרחש.
"Vrag naj vzame!" קרא לוקאס.
לא ידעתי מה זה, אבל הטון של לוקאס הספיק בשביל שזה לא ימצא חן בעיניי.
קפצתי על האריה, שניסה לסלק אותי מהגב שלו.
"תומאס, חתיכת דביל, לא!" צרחה עלי אמה.
תפסתי בכוח את גרונו, ותקעתי את החרב שלי בתוך פיו.
התנדנדתי עליה ואז קפצתי חזרה על הרצפה.
האריה הצליח להעיף את החרב, וזה הסתובב וכמעט פגע באמה, שקפצה הצידה משם.
הרגשתי זעם מפעפע בתוך העורקים שלי, וידעתי שאני לא אעבור על זה בשתיקה.
הוא כמעט הרג את אמה, ולא רציתי חבר מת במסע החיפושים.
לוקאס הצליח לרתק אותו על הרצפה, עם כוחות על, שככל הנראה אזלו במהירות. הפנים שלו האדימו לחלוטין.
"תומאס." הוא אמר לאט ובקושי רב "קצת עזרה."
עזרתי לו לרתק את האריה על הרצפה, בזמן שאמה סובבה את החרב שלה בקשת והחדירה ללוע.
האריה בדיוק הצליח להשתחרר, והחרב חדרה דרך הבטון, ונשארה תקועה שם, כמו באגדות על חרב שרק זרוע עדינה תוציא החוצה.
אמה רצה לחרב שלה, בזמן שאני התכוונתי להסתער על האריה.
הרגשתי זיעה מטפטפת לי במהירות בכל אזור אפשרי.
אמה הצליחה לשחרר את החרב שלה בכוחות מאומצים.
האריה עמד לטרוף אותי, אבל אמה עצמה את עיניה, ואז היא פלטה יללה.
גל ענקי של מים פגע בי ובאריה.
אני נפלתי על הרצפה, והרגשתי חבלה חזקה מאוד בראש שלי.
הרגשתי איך המים נכנסים לי לריאות, וממלאים אותן.
כל היכולת שלי לנשום ברחה ממני ברגע.
הכל התחיל להתיישב, ככל הנראה בגלל אמה, אבל נותרתי לשכב, בלי לדעת אם אני בהכרה או לא.
ראיתי צל מעליי, שהתקרב יותר ויותר.
בחצי עין פקוחה, ראיתי שיער שחור ארוך, עיניים ירוקות עמוקות נעימות.
ידעתי שבעוד רגע אמה תנשים אותי, אבל לא רציתי לזוז. לא רציתי לקום.
לפתע הרגשתי כאב חזק בחזה.
"אח!" צעקתי.
"הוא ער" הכריזה אמה.
"בטח שאני ער" אמרתי, ושפשפתי את הראש שלי. השיער שלי עוד היה רטוב.
ניסיתי להתיישב, אבל הרגשתי חלש מידי בשביל זה.
"אפשר יד?" שאלתי.
לוקאס נתן לי יד, ואז הרגשתי שאני נופל.
"מה זה היה צריך להיות?!" שאלתי.
לפתע ראיתי את הזרוע של לוקאס. כולה הייתה מלאה בדם.
"לוקאס!" קראה לפתע אמה, ושכחה ממני.
"אני עדיין על הרצפה" ציינתי.
"אז בואו נבעט בך כל עוד אתה חסר אונים!" קרא לוקאס, והוא ואמה התחילו לבעוט בי.
בסופו של דבר בעטתי בהם, והצלחתי להפיל את אמה.
לרגע אחד המבטים בינינו הצטלבו, וידעתי שאני שוב מסמיק.