קללת אדמה – פרק 17

הייתה לי הרגשה לא נעימה שתומאס נועץ בי מבטים כל הזמן. וזה הטריד אותי מאוד.
ואז כשנכנסנו למכונית ותומאס ניסה לדבר עם לוקאס בגרמנית.. הבנתי שמשהו לא בסדר.
כשארגוס הוריד אותנו בניו יורק ולוקאס הלך לחפש לנו רכב להשכרה הבטתי בתומאס. קלטתי שהוא שוב נועץ בי מבטים.
"אתה שוב עושה את זה" אמרתי.
"עושה מה?" הוא שאל והסיט את מבטו.
"אתה מביט בי כל הזמן" אמרתי.
"לא אני לא" הוא השיב.
"אוקיי. ואולי תסביר לי מה היה הקטע במכונית?" הערתי.
"אני.." תומאס השתתק. "אני רק…"
מבט אחד בפניו אמר לי שהוא עומד לשקר לי. "תשכח מזה" מלמלתי.
תומאס קיפל מעט את השרוול שלו והביט בצלקת שלו פתאום.
"זה.. זה עוד כואב?" שאלתי בשקט. יודעת שאני האשמה.
הוא הניד בראשו. "רק לפעמים. וזה לא נורא"
"אם זה מנחם אותך…" גלגלתי גם אני את השרוול שלי וחשפתי את הפצע המטופש שלי. עכשיו הוא היה באורך של שבעה סנטימטרים. "אני חושבת שאמא שלך מחזירה לי"
הוא חייך בזהירות. "לא נראה לי שהיא רעה כל כך".
לרגע נאלמתי דום ולא יכולתי לזוז. נזכרתי שלוקאס סיפר לי איך אמא שלו רצתה שיגיע למחנה: לבד. אבוד. בכוחות עצמו בלבד. כשעדת מפלצות מאחוריו.
"אמה?" תומאס נגע קלות בכתפיי, "הכל בסדר?"
"כן.." מלמלתי ואז הבטתי בלוקאס שחזר אלינו.
"מה קורה?" תומאס שאל בענייניות.
"יש לנו בעיה עם מכונית" לוקאס השיב ונאנח.
"אז מה עכשיו?" שאלתי בזהירות.
"נלך ברגל?" לוקאס הציע בצחוק ובכל זאת אני ותומאס החטפנו לו ביחד.
"לא מצחיק!" אמרתי ותומאס פרץ בצחוק.
החטפתי גם לו. הוא הביט בי המום. "מה עשיתי?".
"אמרתי לא מצחיק! אתה אמור לעזור לי".
תומאס הנהן, "בסדר, בסדר, בואו נתרכז. מה עושים?"
"אפשר לקחת אוטובוס" אמרתי במשיכת כתפיים.
"ואפשר למצוא אחד כזה מהר.." מלמל לוקאס, "כי אני רואה משהו שאתם לא רוצים לראות"
הבטתי לכיוון שאליו הביט. שם, עמד משהו זהוב בגודל של טנדר. בהתחלה, בגלל השמש, לא הבנתי מה אני רואה. ואז נסגתי בהפתעה לאחור.
"זה –" השתנקתי
"האריה מנמאה" תומאס החוויר.
היו לו גם טפריי כסף שהיו יכולים לקרוע לנו את הצורה בפחות משתי שניות וניבים שבהקו כמו פלדת אל-חלד הופיעו כששאג.
"לא רוצה להכניס אתכם לפאניקה" לוקאס אמר, "אבל הוא מסתכל אלינו?"
לוקאס הנהן בזהירות.
"בספירה שלי. תתפצלו" אמרתי בזהירות. "אחת.. שתיים.."
ואז האריה שאג ופנה לכיווננו.
"אני מניח שעכשיו אמור להגיע שלוש?" תומאס שאל.
הנהנתי בפאניקה.
לוקאס צעק, "תתפצלו!" והאריה הסתער.