תהי יפה ותשתקי! עונה 1 פרק 15 ארוחה

ראשי נח על החזה שלו, זה הרגיש לי חדש וחמים וכול כך נכון…
וכול כך המקום הנכון להיות בו.הנשימות שלו עמוקות ועיניו עצומות.הוא נראה כזה רגוע ומלאכי. אני יכולה לנחש שהוא כבר נרדם..המחשבה שהוא איש מאייפה רק עלתה למוחי והציקה לי.פחדתי.אם הוא איש מאיפה או מתעסק עם המאפיה אז המחשבה שלי על בנות אחרות נכונה!
לדעת שאחרות נגעו בו נשקו אותו, צחקו איתו גורמת לי לבחיל ולהרגיש שיש כאן משהו שהוא לא הוגן! אני בחיים לא ראיתי גבר מלפניו שום דבר שיכול להיות מיני או חברותי לא עברתי עם שום גבר או נערה, הוא הולך להיות הראשון והאחרון, זה לא הוגן.הוא שומר אותי מכולם אך לא שומר על עצמו מכולם.האם זה אומר שהוא רכושני? אני זוכרת שקראתי ספר שדמות הראשית יצא עם משהו רכושני ומכה לפעמיים כי אישתו הייתה מסתכלת על גברים אחרים אך הוא לא ידע כמה היא נתונה לחסדיו ואוהבת אותו.האם זה יהיה איתי.אז גם גון ככה? אני בכלל לא אוהבת אותו.
ליבי האיץ למחשבה שרצה במוחי..איך אני יכולה לאהוב מישהו אחרי יומיים?זה מרגיש שנים.
אתמול ביומולדת שלי הרגשתי מישהי! שמעתם? מישהי עם עמוד שידרה! לא משנה כמה העמוד שידרה שלי עקום הוא מספיק לי! מספיק למי שאני.אולי אני לא כלום? זה מה שג'ון גורם לי להרגיש מישהי! משהו שחשוב לו.
הוא נראה כולך כך יפיפה..לסת מרובעת ובולטת שיניים לבנות עניים כחולות ושיער שחור שנופל על פניו.הוא דבר שכול אישה חולמת.אך האם אני חלמתי עליו?
לא יודעת.
אני שואלת את עצמי מה עם אמא? האם היא בסדר? אני עדיין כועסת עלייה. אך עכשיו אני מבינה כמה אני מרגישה מוגנת גם ג'ון שול דבר לא יכול לקראות לי.אני חייבת להודות שלראות אותו איש מאפיה זה די לוהט! הוא השטן.לוהט יפיפה וממקר.
ג'ון זז מעט פוקח את עניו כנראה שם לב שאני בוהה בו בחשכה.
"מה יש מתוקה?"
אמר בקול צרוד שגורם לבטני להתקבץ שוב.מתוקה…כול כך חלומי.
"מי אתה?"
לחשתי שולחת את כף ידי רוצה לדעת בזיפים שלו, תמיד אהבתי אותם הם רק מראים עד כמה הוא גברי.האם הוא מתנה? מתנה לגיל ה18 שלי? אחרי שמונה עשרה שנה בלי תכלית הוא בה והופך אותם.הופך את מחשבותיי! גורם לי להיות הפכפכית כול כך.
רציתי לדעת מי הוא? למה אני זאת שבין זרועותיו ולא אישה לוהטת מהמגזין?
אישה שאני לא יכולה להראות כמוה.וגם לא רוצה.אהבתי את המבנה גוף שלי. כן היו לי נתונים מרשימים.חזה גדול אולי גם גדול מידי לבטן הצרה שלי.והישבן שלי היה עגול ובולטת אהבתי את זה ובאותה מידה התביישתי מי זה כי ג'ון גם הפגין חיבה לאברים שלי.
אי נוחות.
"תלכי לישון מאוחר"
לחש מלטף את שערי, גורם לי להתצמרר מעונג ולעצום את עניי.
"מחר יום ארוך, את תפגשי את חברים שלי"
מלפני שעוד הספקתי להגיב נכנסתי לחלום השביעי…

"מיס! אנה קומי בבקשה את תאחרי"
שמעתי את קולה הצווחני של אנה באוזני, פקחתי את עניי לא מבינה למה ראשי לא על משהו מוצק וחם,
"מה קרה?"
שאלתי מעט מבוהלת מי זה שהיא רק מתרוצצת בחדר ומסדרת כמה דברים.
איפה ג'ון?
"עלייך להתארגן מהר, הם באים!"
אמרה במהירות מורידה ממני את השמיכה ומעט מופתעת לגלות שאני עדיין עם הכותונת שבחרה לי.כן גברתי תתפלאי ג'ון מחכה לי.
מהר קמתי במהירות מעט מתרגשת לראות אנשים חדשים ולא רק את המאבטחים או את אנה.
"תלבשי את זה"
נתנה לי שמלה בואו נגיד צנוע מידי.
"אנה!"
אמרתי בפרצוף נגעל.
"אלו הם הכללים, בגדים צנועים!"
אמרה ברצינות מוציאה לי נעליי עקב שחורות.
"למה?"
שאלתי לא מבינה.למה יש כלל כזה?
"המאפיה מגיע לארוחה"
המשפט שלה שיתק אותי.